כשהנשיא אובמה תמך בהחלטת האו"ם השוללת את ריבונות ישראל בכותל המערבי, הרפורמים בארה"ב נתנו לו גיבוי. כשאובמה הוביל את ארה"ב לדטאנט עם איראן ולהסכם הגרעין איתה, ארגון ג'יי־סטריט, כמו ארגוני שמאל יהודיים אחרים, תמך בו. הם אף סייעו לו בהסברת המהלך וניהלו לובי נגד ממשלת נתניהו, שהתנגדה למהלך בכל כוחה. אנשי תקשורת המזוהים כיהודים, כגון פיטר ביינרט, ביצעו גיחות הפצצה לישראל כדי להשיג כמה דקות אוויר שבהן יוכלו להשתלח במדינת ישראל הלא־דמוקרטית, שבה שורר משטר אפרטהייד.
עכשיו באה הכוכבת החדשה של הדמוקרטים בקונגרס, אילהן עומאר, והאשימה מנהיגים פוליטיים יהודים באמריקה שיש להם נאמנות למדינה זרה; הרמז היה לאותו צל אפל של האשמות ב"נאמנות כפולה" המופנות כלפי יהודי אמריקה זה 70 שנה. מה שמדהים זה הביטחון העצמי היהיר של חברת קונגרס צעירה, טירונית, כאשר היא שולפת האשמה כזאת תוך כדי שבועת אמונים לערכי זכויות האדם וסיוע למיעוטים. ואיך אחת כמו אילהן עומאר, או אלכסנדריה אוקסיו קורטז, כוכבת הרוק של הדמוקרטים, שולפות הכרזות נגד ישראל, ומנהיגי היהודים בארה"ב נכנסים לסחרור כמו לולבים בסופה בלתי צפויה.
הנשיא טראמפ ניצל את המשבר שהדמוקרטים הכניסו את עצמם לתוכו כדי להכריז על הדמוקרטים בתור "המפלגה האנטי־יהודית". לטראמפ יש חוש להדביק תיוג בוטה לכל תופעה. אז הדמוקרטים עדיין אינם מפלגה אנטי־יהודית, אבל הם בהחלט עלו על מסלול בדרך המוכרת של מפלגת הלייבור הבריטית בהנהגת ג'רמי קורבין. אוקסיו קורטז כבר דיברה על הערצתה לקורבין, שמעריץ את רודני העולם השלישי וסוגד לארגוני טרור מוסלמיים. זה העולם האידיאולוגי שחדר אל המפלגה הדמוקרטית. מסביב לראש החץ האנטי־ישראלי במפלגה הדמוקרטית בקונגרס, יש קו שני של מנהיגים משפיעים שמקפידים לתקוף ולבקר את ישראל: בולטים בהם שני מועמדים לנשיאות, אליזבט וורן וברני סנדרס.
המערכת התקשורתית־פוליטית של הדמוקרטים דחפה והפיקה את המופע התעמולתי של מייקל כהן. היא בדרך להפיק מופע דומה של ג'ארד קושנר. אף שהם מטפלים ביד ברזל בכל הסביבה של טראמפ, כאשר מדובר באישים יהודים שהזהות היהודית שלהם כתובה על המצח, הדבר הזה לא נעלם מהחיישנים של יהודי אמריקה, כמו של כל הקהילה הפוליטית שם. יש לזה אפקט מצנן ומרתיע. דומה שאפילו מאמר תקיף של רם עמנואל נגד הכרזותיה של אילהן עומאר משדר משהו שונה מכוונת המחבר: עמנואל קבע באופן ברור שהאמירות שלה אינן אנטי־ישראליות אלא אנטישמיות; אך יש תחושה שהיהודי החזק הזה, שהיה יד ימינו של הנשיא אובאמה, ניסה ללכת על חבל דק וגבוה בין הטיפות כאשר ענה לטירונית המוסלמית מהקונגרס. בעוד אילהן עומאר משדרת ביטחון ביודעה שהיא שייכת לגל העתיד של המפלגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו