תמה התמיכה האוטומטית: ההתבטאויות האנטי-ישראליות במפלגה הדמוקרטית מתרבות

מילים רבות נכתבו על ההקצנה המתמשכת בפוליטיקה האמריקנית. בעוד הבחירה בדונלד טראמפ למועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות המקדימות בשנת 2016 הייתה סתירה מהדהדת לממסד המפלגה הרפובליקנית, גם במפלגה הדמוקרטית מאיימים המועמדים הלא ממסדיים, חלקם מהשמאל הקיצוני, לכבוש את הפריימריז של המפלגה לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה.

בעוד בעבר הייתה התמיכה בישראל עמדה בלתי מעורערת ששתי המפלגות, כל אחת בדרכה, הצהירו עליה חזור והצהר בכל מערכת בחירות, המועמדים החדשים של המפלגה הדמוקרטית חשים את עצמם מחויבים פחות ופחות לברית עם ישראל.

מגמה זו מוצאת ביטוי הולך וגובר ככל שהמרוץ הדמוקרטי על מינוי המפלגה לבחירות לנשיאות הולך ומתחמם. בעוד המועמדים החדשים והלא ממסדיים מתאמצים לקושש את קולות הצעירים והליברלים במפלגה, המטרה הברורה מתחדדת, לא ישראל עצמה, אלא ממשלתה.

מי שהפליא לתקוף את ראש הממשלה נתניהו היה בטו אורורק, חבר קונגרס מטקסס שהפסיד בפער זעום בבחירות למושב בסנאט לרפובליקני טד קרוז. "נתניהו מצדד באופן גלוי בגזענים. במערכת הבחירות הקודמת הוא האשים את אזרחי ישראל הערבים שהם באים להצביע", אמר הדמוקרט הטקסני במהלך מסע הבחירות שלו במדינת ניו המפשייר.

בטו אורורק // צילום: אי.פי

ג'ו ביידן // צילום: אי.פי

קורי בוקר // צילום: אי.פי.איי

 

צילום מסך: טוויטר

עם זאת, אורורק לא חסך מילים קשות גם מיו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, והשתדל למצב את עצמו כמי שרואה בעיקר את תהליך השלום כמטרה עיקרית.  מי שלא חש צורך לעדן את הביקורת שלו כלפי התנהלותה של ממשלת ישראל הוא הסנאטור היהודי ממדינת מיין, ברני סנדרס, שהפסיד להילרי קלינטון בבחירות המקדימות בשנת 2016.

"אני לא אנטי-ישראל, אך העובדה היא שנתניהו הוא פוליטיקאי ימני, המתייחס לעם הפלשתיני באופן מאוד לא הגון", אמר השבוע סנדרס בפאנל של סי.אן.אן.

"ממשלת ארה"ב מעניקה מיליארדי דולרים בסיוע צבאי לישראל, ומה שאני מאמין בו הוא לא דבר רדיקלי. המטרה חייבת להיות לקרב בין אנשים, ולא רק לתמוך במדינה אחת, שמנוהלת עכשיו על ידי ממשלת ימין, שהיא – אם אעז לומר – גזענית. אני 100 אחוז פרו-ישראל ומאמין בזכותה לקיום, ובזכותה להתקיים בשלום ובביטחון, ולא להיות נתונה להתקפות טרור, אך ממשלת ארה"ב צריכה לטפל לא רק בישראל, אלא גם בפלשתינים", אמר סנדרס.

החזית הנגדית

הלחץ לבקר את ישראל מגיע למועמדים משורות המפלגה עצמה, לה הצטרפו בשנים האחרונות צעירים רדיקלים רבים הרואים בברית האמריקנית עם ישראל תמיכה במשטר גזעני. הנציגה הבולטת ביותר של הדור הזה של מצביעים דמוקרטים היא חברת הקונגרס אילהאן עומאר. עומאר, בת למהגרים מסומליה הייתה המוסלמית הראשונה להיבחר כחברת קונגרס מטעם מדינת מיניסוטה.

אילהאן כינתה את ישראל "מדינת אפרהייד" וטענה כי ישראל "הפנטה את העולם להתעלם מהעובדה שהיא מפציצה אזרחים חיפם מפשע". יחד עם עומר מכהנת בקונגרס גם רשידה טאליב, חברת קונגרס ממדינת מישיגן שהוריה פלשתינים. טאליב הביעה תמיכה בארגוני החרם נגד ישראל ואפילו יצאה נגד מדיניות מפלגתה כשהביעה התנגדות לפתרון שתי המדינות.

מול החזית הרדיקלית הגדלה במפלגה מתייצבים אנשי הממסד המפלגתי והשמאל הליברלי המתון, בהם המתמודדים ג'ו ביידן, קמלה האריס וקורי בוקר, שכולם הביעו תמיכה בישראל, בזכותה להתקיים ובמתן הסיוע האמריקני הנרחב למדינה היהודית. קשה דעת מה כוחם של הקיצוניים במפלגה ומה מספרם  האמיתי בשורות מצביעי הפריימריז, אך העובדה כי בבחירות האמצע האחרונות הצליחו אנשי השמאל הקיצוני להכניס מספר מרשים של מועמדים לקונגרס, ניתן לשער כי כוחם במפלגה נמצא בעלייה מתמדת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו