רכבת ההרים של העשור הקודם נעצרה לפני התהום - אך אין לדעת לאן היא תמשיך מכאן

רגע לפני שאנחנו מסיימים את העשור השני של המאה ה־21, עצרו, עצמו עיניים ונסו להיזכר בחיים שהיו לנו לפני עשור: 

היו אלה ימים שבהם יכולתם לעצור מוניות בלי להיעזר באפליקציות; הייתם הולכים לקולנוע או רוכשים די.וי.די כדי לראות סרטים טובים, במקום לשכב על הספה ולחפש את הסדרה המוצלחת האחרונה של נטפליקס או אמזון; הייתם יכולים להתחיל עם גברים או נשים בפאבים או במסיבות בלי טינדר או אימת ה"מי טו"; לא היו עוד אייפדים. 

כל האירועים והאנשים שעשו את עשר השנים האחרונות - סיכום העשור >>

"הכפר הגלובלי" כבר מוכר כאשליה // צילום: אי.אף.פי 

העולם היה בעיצומו של המשבר הפיננסי החמור ביותר מאז שנות ה־30 של המאה ה־20. ממשלות על סף קריסה הכריזו על קיצוצים דרסטיים. הדמוקרטים, שזה עתה הכניסו לבית הלבן נשיא אפרו־אמריקני ראשון, היו בטוחים שגורלם של הרפובליקנים נחרץ לעד; האיום הביטחוני הגדול ביותר לעולם עדיין היה אל־קאעידה; האיחוד האירופי צפה לעצמו עתיד מזהיר; מועמר קדאפי עדיין עצר את גלי ההגירה העצומים מאפריקה לאירופה; חוסני מובארק החל לתכנן את העברת השלטון לבנו; "פתרון שתי המדינות" היה מנטרה שגורה בפי כל כמוצא לסכסוך הערבי־ישראלי; איראן של אחמדינג'אד היתה מבודדת. 

וכעת, פקחו את העיניים, העולם השתנה מאוד בעשור האחרון: הכלכלה התייצבה מחדש, אך נקלעה ל"מלחמות הסחר" של הנשיא הרפובליקני דונלד טראמפ, ממתנגדי הגלובליזציה הקולניים ביותר; "האביב הערבי" הפיל דיקטטורים ויצר את תופעת דאעש; אירופה הוצפה בפליטים שנמלטו ובמהגרים שתפסו "טרמפ" על הטרגדיה בסוריה ובעיראק; הבריטים החליטו לעזוב את האיחוד האירופי; רוסיה חזרה להיות מעצמה; רעיון המדינה הפלשתינית התפוגג בזמן שמדינות ערב רבות רוצות בקרבתה של ישראל; איראן הוצאה לזמן קצר מהבידוד, אך מוחזרת אליו בימים אלה. 

דאעש השפיע על העולם כולו // צילום: רויטרס

אין זה מקרה ששנתו האחרונה של העשור המגיע אל קיצו מסתיימת בריב נרטיבים היסטוריים בין רוסיה לבין פולין על האחריות לתחילתה של מלחמת העולם השנייה והשותפות עם הנאצים. לאחר שנים שבהן שכנענו את עצמנו שהקדמה הטכנולוגית הופכת את העולם ל"כפר גלובלי" חסר גבולות וזהויות, בא העשור האחרון והראה שזו אשליה. אנשים אמנם יכולים היום לטוס בטיסות זולות, להחליף דירות או להשכיר במחירים נוחים באמצעות אפליקציות יעילות, אבל, בסופו של דבר, הם מרגישים שאין תחליף לזהות לאומית ולמסורות תרבותיות ודתיות - וכשהם בבית, הם רוצים להרגיש בבית ולא אורחים על תנאי. הם רוצים שהממשלות שלהן ישקיעו בפיתוח הכלכלה והתשתיות הלאומיות במקום במדינות אחרות. העולמות הווירטואליים שנוצרו הודות למהפכה הטכנולוגית הדיגיטלית נתפסים יותר ויותר כאיום חברתי, חינוכי, התנהגותי. יותר ויותר אנשים מחפשים את דרכם חזרה לעולם המציאותי.

נשיא איראן, חסן רוחאני // צילום: אי.פי.אי

שנות ה־20 של המאה הקודמת זכורות כחגיגה בלתי נפסקת, כתקופה של פריחה תרבותית ופריצה אחרי איומי מלחמת העולם הראשונה והפלת המונרכיות של ה"עולם הישן". אך, זו היתה גם התקופה שבה הקומוניזם וגם הפאשיזם והנאציזם ביססו את כוחם והכשירו את הקרקע לאסון שהם המיטו על האנושות בעשורים הבאים. שנות ה־20 של המאה הזו צפויות להיות לא פחות סוערות מאלו של המאה הקודמת. דבר אחד ודאי: יהיה מעניין! 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו