קבר אחים ובו שרידיהם של לא פחות מ-30,000 בני אדם נתגלה ברואנדה, מחוץ לבירה קיגלי, תזכורת מחרידה לרצח העם שהתרחש במדינה בשנת 1994.
האתר נתגלה בזכות וידויים של אסירים שהשתתפו ברצח העם ולקחו חלק בקבורת הנרצחים, באתר בו נבנה באותה תקופה סכר גדול שנועד לספר מי שתייה לבירה קיגלי.
"הבעיה היא שחלק גדול מקבר האחים נמצא כעת מתחת למים. אנחנו מנסים לייבש את המאגר במטרה להוציא את כל הגופות מהאתר" סיפר נפתל אשיהקיה, מנכ"ל ארגון הניצולים "איבוקה", לסוכנות הידיעות איי. פי. "אתגר נוסף הוא התפרצות הקורונה וההגבלות על עבודה, אך אנחנו עושים כל מאמץ אפשרי שהקורבנות יבואו לקבורה מכובדת", הוסיף אשיקהיה.
עוד בנושא:
"הנשיא נרצח - אנחנו הבאים בתור": 25 שנים לרצח העם ברואנדה
המדינה שהפכה מגיהינום לנס כלכלי
הקשרים מתהדקים: ישראל חנכה שגרירות חדשה בבירת רואנדה
"רק היהודים יכולים להבין מה שעברנו": רואנדה מציינת 25 שנים לרצח העם
מדובר במספר חריג של מתים שנמצאו קבורים בנקודה אחת, אפילו ביחס להיסטוריה העגומה של רצח העם ברואנדה. קברי אחים מתגלים על בסיס חודשי במדינה, אך לרוה מדובר בקבוצות של עשרות נרצחים או במקרים חריגים מאות, זאת בשל העובדה שרוב הקורבנות נרצחו ונקברו בתחומי הקהילה לה השתייכו.
העיתוי של התגלית גם איננו מקרי, כשרואנדה מציינת 26 שנים למעשי הטבח, בצל התפשטות הקורונה במדינה, שראתה למעלה ממאה מקרים של הדבקות במחלה, יתקיימו השנה רק האירועים המרכזיים והם ישודרו בטלווזיה וברדיו.
רצח עם מתוכנן ויעיל
לפני עשרים ושש שנים בדיוק, העיר קיגלי והמדינה כולה נראו כמו תמונה מהתופת של דנטה. אלפי אנשי המיליציה הקיצונית של ה"אינטרהמווה", הידועים לשמצה, סגרו את הדרכים במחסומים מאולתרים. בסיוע הצבא, המשטרה ותושבי המקום, הם עברו משכונה לשכונה ורצחו גברים, נשים וילדים באמצעות רימוני יד, רובים ומכות ה"פנגה", המצ'אטה המקומית המעוקלת.
קיר שמות הנספים ברואנדה // צילום: אורורה לטרולו
לא היה זה פרץ של אלימות חסרת היגיון ונטולת מחשבה, אלא תחילתו של "פיתרון סופי" שהגו בכירים בממשל מבעוד מועד. קדמה לו תעמולה נרחבת נגד בני מיעוט הטוטסי, קבוצת אוכלוסייה שהיוותה 17% מאוכלוסיית המדינה באותו זמן. הטריגר לפעולה היה חיסולו של נשיא המדינה, ג'ובנל הביארימנה, שהתעקש לקיים משא ומתן עם מורדי הטוטסי בצפון המדינה. איש לא יודע בוודאות מי היו אלה שירו את הטיל שהפיל את מטוסו של הנשיא, שחזר משיחות שלום בטנזניה, אך מתכנני רצח העם נכנסו מיד לפעולה.
הרוצחים נעו מהר. הראשונים שחוסלו היו מנהיגי האופוזיציה, רובם בני קבוצת הרוב, ההוטו. ראש הממשלה נרצחה בפתח ביתה יחד עם חיילי האו"ם ששמרו עליה. מעטים מאנשי האופוזיציה הצליחו להימלט. כשהרוצחים המיומנים סיימו את מלאכתם, הגיע תורם של אנשי המיליציה וההמון המוסת להתחיל בהרג הסיטונאי.
קבר אחים בבירה קיגלי // צילום: אורורה לטרולו
הרוצחים עברו בית בית עם רשימות, מחסלים משפחה אחר משפחה. מי שהצליח להימלט מביתו, נתקל מהר מאוד במחסום של אנשי המיליציה, שם נדרש להציג תעודה שהסגירה את זהותו מיד. הגופות התחילו להיערם. מאות, אלפים, עשרות אלפים. במרכז קיגלי בלבד נרצחו רבע מיליון בני אדם. הגופות הוסעו לגבעה בשולי העיר, שם נשפכו לבורות שהפכו לקברי אחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו