אחד האירועים המכוננים בחייה המקצועיים של לאה סויבל, ואולי המשמעותי שבהם, התרחש ב־2001, באוניברסיטה האמריקנית בקהיר. היא היתה אז סטודנטית צעירה ללימודי תואר שני בערבית והשתתפה בסמינריון, שבמסגרתו סטודנטים נבחרו לייצג מדינות שונות בדיון פומבי על המצב הפוליטי־ביטחוני במזרח התיכון. סויבל ייצגה שם את מולדתה ארה"ב, אך גילתה שהפעילות האקדמית הפכה במהירות לזירת קרב אידיאולוגית אלימה, שבה מצאה את עצמה כמעט חסרת אונים מול הסטודנטים הערבים שייצגו את מדינותיהם.
"זה קרה בימי האינתיפאדה השנייה. את השנאה ליהודים אפשר היה להרגיש באופן מוחשי באוויר. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי במו עיניי איך שורפים את דגלי ארה"ב וישראל בקמפוס", מספרת סויבל (46) בראיון ל"ישראל היום".
"לכן, כשהתכוננתי לעימות, לא רציתי להזכיר בכלל את העובדה שאני יהודייה כדי לא לשים לעצמי מטרה על הגב. אבל כשהגיע תורי לדבר, אחרי שכל הסטודנטים הערבים תקפו בצורה אגרסיבית ומניפולטיבית מאוד את 'הציונים', את 'היהודים' ואת 'הישראלים' והאשימו אותי באחריות לכיבוש של אל־אקצא ולרצח פלשתינים, מבלי שהם בכלל מבינים את ההבדל בין כל המושגים האלה שהם הזכירו ומבלי שאי־פעם ביקרו בעצמם בירושלים או בעזה - פשוט לא יכולתי להתאפק ודיברתי על הזהות שלי, על העובדה שאני יהודייה, שאני אמריקנית ושאני גם לטינית, ועל כך שלמרות שאיני ישראלית יש לי חיבור עמוק לישראל.
"ראיתי שהם מתבלבלים, אבל גרמתי להם להקשיב למה שיש לי להגיד ויצרתי דיאלוג. אז גם הבנתי שמעבר לכל עניין פוליטי או דתי יש לנו - תומכי ישראל - בעיה מהותית של תקשורת. ההבנה הזאת גרמה לי לרצות להציג את הסיפור של ישראל באופן הגון וטוב יותר".
"קהל יעד של חצי מיליארד בני אדם"
ב־2012, אחרי שבילתה עוד כמה שנים בעולם האקדמי (תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת דיקנסון, תואר שני בביטחון באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ולימודי תואר שלישי במדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים), ואחרי שעבדה כיוצרת תוכן באנגלית ובספרדית ואחראית תקשורת זרה עבור ארגון ההסברהThe Israeli Project , סויבל הקימה את הארגוןFuente Latina , שנחשב כיום לגוף התקשורת האסטרטגית המרכזי בעולם שמתמקד בסיקור של ישראל על ידי כלי התקשורת והמדיה החברתית המיועדים לצריכת קהל במדינות דוברות ספרדית ובקהילה הלטינית בארה"ב.
"ההורים שלי הגיעו לסנט לואיס, מיזורי, מארגנטינה בשנות ה־70, ושניהם עבדו שם עם פליטים ומהגרים ממדינות שונות בעולם - גם מהמזרח התיכון וגם מאמריקה הלטינית - ולכן נחשפתי בגיל צעיר ובאופן אישי לשאלת הזהות, עוד לפני שעניין פוליטיקת הזהויות הפך למשמעותי כל כך בארה"ב", אומרת סויבל.
"כשעסקתי בהסברה ראיתי שבישראל לא משקיעים מספיק מחשבה ומשאבים בתקשורת עם הלטינים בעולם, אף שמדובר בקהל יעד של כחצי מיליארד בני אדם. אם כבר חושבים עליהם, מתייחסים אליהם כאל קבוצה הומוגנית אחת, שמוגדרת רק על ידי שפה, בעוד למעשה מדובר בפאזל מסובך עם המון חלקים שקשורים לתרבות, לפוליטיקה, לגיאוגרפיה, להיסטוריה, לכלכלה ועוד, שצריך כל הזמן לבחון אותו מחדש כדי להרכיב אותו בהצלחה".
Fuente Latina הוקמה על ידי סויבל משולחן המטבח בדירתה בשכונת ניות בירושלים, אחרי שהשיגה תקציב בסיסי של 300 אלף דולר מכמה נדבנים שהכירה בפעילות ההסברה שלה. כיום הארגון שלה כולל 40 עובדים שפועלים בשלוש יבשות, עם תקציב שנתי של 3.8 מיליון דולר. סויבל עצמה מתגוררת במיאמי (הבירה הלא רשמית של הקהילה הלטינית בארה"ב) ומבלה זמן רב בנסיעות בין דרום אמריקה, ספרד וישראל.
עד כה הארגון יזם וסייע להכין יותר מ־35 אלף כתבות על ישראל והביא לכאן כ־100 קבוצות של עיתונאים ומשפיעני רשת מהעולם הלטיני, שחשפו למיליוני הקוראים, הצופים והעוקבים שלהם את נקודת המבט שלהם על ישראל.
"Fuente Latina שינתה את כללי המשחק עבור עיתונאים היספנים. הארגון הזה קירב אלינו את המציאות בישראל, שהיתה עד לא מזמן מאוד רחוקה מאיתנו", מסבירה העיתונאית אדריאנה נבארו מערוץ הטלוויזיה America Teve שפועל במיאמי. נבארו השתתפה במשלחת שארגנה סויבל בישראל, ואף זכתה בפרס האמי על סדרת כתבות ושמה "ישראל - אלף פנים וחלום אחד", שהכינה במהלך הביקור.
"בגלל סיבות היסטוריות וכלכליות כלי התקשורת באמריקה הלטינית לא שלחו עיתונאים לישראל והתבססו בעיקר על כלי התקשורת בספרד, מדינה שתמיד מככבת במדד האנטישמיות העולמי, ולכן העיתונאים שלה עוסקים בעיקר בנרטיב הפלשתיני", מסבירה סויבל. "היה צריך להתיר את הקשר הזה ולשבור עוד הרבה סטריאוטיפים ישנים, כדי שצרכני התקשורת שאליהם אנחנו רוצים להגיע יקבלו את המידע הנכון על ישראל. כדי להצליח בזה, אי אפשר סתם לשלוח הודעות לתקשורת לעיתונים. חייבים ליצור קשרים אישיים, לבסס מוניטין ואמינות - ובעיקר להכיר את הקהל המבוקש, את הרגלי צריכת המדיה שלו, את תחומי העניין ואת העולם שבו הוא חי".
שתי קהילות שחיות בנפרד
בדרך להשגת המטרה הכללית, סויבל סימנה שני אמצעים מרכזיים: הקהילה הלטינית בארה"ב ומשפיעני הרשת הפונים לצעירי הקהילה ובעולם ההיספני כולו. "הלטינוס בארה"ב הם לא סתם מיעוט, הם מהווים 20% מהאוכלוסייה הכללית, יותר מהאפרו־אמריקנים, וב־2050 הם יהיו כבר 30%. מדובר בקהילה צעירה יותר מהממוצע בארה"ב, עם כוח צרכני ותרבותי שהולך וגדל ככל שהמהגרים ודורות ההמשך מתבססים במעמד הביניים", מסבירה סויבל.
"מובן שיש להם גם השפעה רצינית על המפה הפוליטית האמריקנית. בבחירות של 2024, למשל, 15% מהמצביעים יהיו לטינים. הם מתגוררים בעיקר במדינות מפתח בבחירות, ושם הם משפיעים מאוד על התוצאה ולכן הקול שלהם חשוב מאוד. מה שמוזר זה שבאותן מדינות יש גם ריכוזים יהודיים משמעותיים, אבל שתי הקהילות חיות בנפרד זו מזו, אף שיש הרבה דברים שיכולים לקשר ביניהן. הבעיה היא שבשיח הזהויות בארה"ב היהודים נתפסים כ'לבנים' והפלשתינים כ'חומים' - ובאקלים הנוכחי עבור הרבה אמריקנים, במיוחד עבור אנשי ה־woke, זה הדבר היחיד שחשוב".
"ילידות" מול "קולוניאליזם"
סויבל מכוונת בדבריה בעיקר לאוכלוסייה הצעירה בקהילה הלטינית. "זה העתיד של ארה"ב ושל היחסים בין ישראל לאמריקה", היא אומרת. "הצעירים האלה צורכים מידע ומגבשים דעות כמעט בלעדית באמצעות הרשתות החברתיות, בעיקר תוכן בספרדית וגם כזה שמוגש באנגלית, אבל שמותאם במיוחד אליהם מבחינה תרבותית".
בזירה הזאת, על פי סויבל, יש פעילות חזקה מאוד של שחקנים פרו־פלשתיניים.
"גופי תקשורת של קטר ושל אירן, שמשקיעות הרבה מאמץ ומשאבים, מפיצים הרבה מאוד תוכן שעוסק הרבה ב'נושא של ילידות' מול 'קולוניאליזם', שמייד מתחבר לרגשות השליליים של הלטינים בארה"ב, במיוחד המקסיקנים, שמהווים כ־70% מהקהילה הלטינית. לכן העמדות של לטינים צעירים בארה"ב, עד גיל 35, הן יותר אנטי־ישראליות מאשר אלו של האוכלוסייה הכללית. זה קרב שאנחנו מפסידים בו, בינתיים".
בדיוק לשם כך Fuente Latina משקיעה מאמצים רבים בשנים האחרונות בזירת המדיה הדיגיטלית - גם ביצירת קשרים עם משפיעני רשת חשובים וגם ביצירת תוכן והפצתו בקרב קהלים צעירים, כחלק מאסטרטגיית הפעולה של הארגון.
"לאה היא מקור השראה עבורי. היא מנהיגה נחושה וראויה להערצה, שפועלת בהצלחה בזירה המסובכת של הגנת ישראל בקרב היספנים", אומרת על סויבל קרלה אנגולה, משפיענית מוונצואלה המוכרת מאוד במולדתה ובארה"ב, עם יותר מ־6 מיליון עוקבים בפלטפורמות החברתיות השונות, שביקרה בישראל עם Fuente Latina.
"בעבר כל מיני גורמים, רשמיים ואחרים, היו מביאים לפה עיתונאים או מפורסמים, ואז מחכים לראות האם הם יכתבו וכמה?" אומרת סויבל. "אבל אנחנו משקיעים את רוב המאמץ בשמירת הקשרים המקצועיים לאורך השנים, כך שמסע כזה לא יסתכם בפרסום כתבה או שתיים, אם בכלל, אלא יהיה נקודת התחלה של עשייה משמעותית וממושכת".
פעילות מיידית אחרי 7 באוקטובר
המבחן האמיתי של ההסברה הישראלית, ואגב כך גם של האסטרטגיה של Fuente Latina, הגיע כמובן אחרי 7 באוקטובר.
"בזמן שחמאס טבח בישראלים הייתי במרוקו, עם משלחת של עיתונאים ומנהיגי קהילה היספנים, שנפגשה שם עם ישראלים וערבים כדי לדבר על הסכמי אברהם והנורמליזציה של היחסים עם ישראל", אומרת סויבל. "מובן שכבר באותו יום החזרתי את המשלחת הביתה ואני טסתי לישראל, כדי לנהל את הפעילות וללוות את המשלחת הראשונה של עיתונאי מלחמה לטינים שהגיעה לישראל".
סויבל מספרת שבניגוד לגופי הסברה אחרים, שמצאו את עצמם כמעט חסרי אונים בעקבות המצב הקיצוני, הארגון שלה ניצל את הרשת שטוותה לארוך השנים לפעולה מיידית. "בדיוק בשביל זה הקמתי את הארגון הזה", היא אומרת. "לא היינו צריכים להתחיל לחפש עם מי לדבר, כי אנחנו כבר מכירים את כולם וכולם מכירים אותנו. מאז 7 באוקטובר הבאנו לישראל 180 עיתונאים באופן רציף, גם אחרי שהגל הראשון של העניין והזעזוע כבר נגמרו. יצרנו יותר מ-500 קטעי וידאו שמסבירים את המצב האמיתי ומפריכים שקרים ופייק-ניוז, ויזמנו וליווינו יותר מ-1,600 ראיונות של ישראלים בספרדית לכלי תקשורת לטיניים - דוברים רשמיים, מומחים, ניצולים, משפחות חטופים, ועוד.
"ידענו איזה תוכן יעניין את העיתונאים והמשפיענים השונים והגבנו מהר", אומרת סויבל. "הופעלו עלינו המון לחצים, ואנשי התוכן שלנו, שכמעט כולם כלל לא־יהודים, קיבלו איומים על חייהם ואיבדו חברים, אבל עשינו את זה כי ידענו שהאויבים שלנו עובדים לא פחות קשה מאיתנו. אנחנו ארגון אחד, אבל לפלשתינים יש הרבהFuente Latinas . בדיוק בגלל זה אני ממשיכה לגייס תרומות והשקעות ולייצר כל הזמן בריתות עם שחקנים חשובים בזירה התקשורתית.
"הסברה זה דבר אחד, אבל כדי להצליח להגן על ישראל צריך להשקיע הרבה במדיה - וזה דבר שישראל לא עושה מספיק בעצמה. אני יודעת שזה קשה, אבל אני אופטימית. פשוט אין לי ברירה אחרת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו