מרד ואגנר? באפריקה העסקים כרגיל, בינתיים

רגע אחרי שהסתיים המרד של כוח ואגנר נגד משרד ההגנה ברוסיה, פתחו פוטין ותועמלניו בבליץ הסברתי שכל מטרתו אחת: להשכיח מהר ככל האפשר את חוסר המשילות הטוטאלי שהתגלה במהלך המרד ולהטמיע את המסר ש"אחדות האומה ניצחה את הפילוג".

גם במשרד החוץ במוסקבה פתחו בבליץ משלהם - סבב טלפונים לקליינטים של ואגנר בסוריה ובעיקר במדינות אפריקה, שבו הוסבר לשליטים המקומיים: פעילות ואגנר תימשך, אם כי כעת החמושים יצייתו לקרמלין ישירות.

ואכן, בשבוע שחלף מאז המרד, כ־6,000 אנשי ואגנר המוצבים במדינות אפריקה לא חוו זעזועים שהיו מנת חלקם של עמיתיהם ברוסיה. "עקבנו אחרי השלכות המרד באזור ועד כה לא רואים שום שינוי משמעותי, למעט שמועות על תזוזות בלוב", נמסר בתשובה לפניית "ישראל היום" מארגון AEOW, שעוקב אחר פעילות ואגנר באפריקה ומתחקר אותה. "לפי אנשי הקשר שלנו בשטח, במאלי וברפובליקה המרכז־אפריקנית העסקים כרגיל".

כאן נדרש רקע קצר. ואגנר הוא כוח שכירי חרב, שנוסד בפיקוח המודיעין הצבאי הרוסי כדי להילחם בחתימה נמוכה נגד האוקראינים בדונבאס הכבוש עוד ב־2014. משם הרחיב את פעילותו לסוריה, שבה נלחם נגד דאעש בשם משטר אסד - ובתמורה קיבל זיכיון להפקת נפט מהמרבצים ששחרר מידי הקיצונים.

לאפריקה הגיע "ואגנר" ב־2017, כאשר כוח של 500 איש סייע לעומאר אל־באשיר לדכא את המרידות נגדו - שוב, עם תמורה נאה: פריגוז'ין קיבל לידיו זכויות בלעדיות לכריית זהב בסודאן באמצעות חברת M-Invest.

סודאן היתה רק ההתחלה. ב־2017 ניצלה מוסקבה את נסיגת הכוח הצרפתי מהרפובליקה המרכז־אפריקנית, פעלה להסרת האמברגו על שיגור נשק לשליט המקומי פוסטין־ארקנג' טואדרה ושלחה אליו "מדריכים צבאיים" של ואגנר כדי שיוכל להילחם נגד קבוצות מורדים.

חמושי ואגנר הצליחו לבצר את שלטונו של טואדרה, אפילו ברמה האישית - ראש מערך האבטחה שלו וחלק מהצוות הם חמושים רוסים - ובתמורה זכה ואגנר במכרה זהב, תרתי משמע: זכויות בלעדיות על כריית זהב ויהלומים, וכן זיכיון למשך 30 שנה לכריתת עצים טרופיים באגן הנהר קונגו, שיש להם ביקושים אדירים במערב ובקרב לקוחות עשירים במפרץ.

על פי האומדנים של AEOW, שימוש ב-30% מהעצים באגן הקונגו יניבו לוואגנר 890 מיליון דולר רווח נקי. על פי ה"פייננשל טיימס", בשנותיו באפריקה טרם הפלישה לאוקראינה אשתקד הרוויח פריגוז'ין 250 מיליון דולר.

שלא במפתיע - ודאי למי שעוקב אחרי הדיווחים אחר פשעי ואגנר באוקראינה - גם באפריקה "הצטיינו" חמושי החברה. כאשר נפרסו ב־2019 בלוב כדי לסייע לגנרל המורד חליפה חפתר, השתמש ואגנר במיקוש אזורים מאוכלסים.

ב־2020 הגיעו כ־1,000 שכירי חרב למאלי למודת ההפיכות כדי לסייע לחונטה הצבאית במאבק נגד האסלאמיסטים, ומספר ההרוגים האזרחיים המריא בבת־אחת.

לפי דו"ח האו"ם, רק במבצע אחד נגד הטרור תקפו מסוקי ואגנר ואנשיו את העיירה מורה והרגו יותר מ־400 בלתי מעורבים. "אבידות אזרחיות במאלי עלו באופן בלתי פרופורציוני מאז הגעת ואגנר, בדומה לדפוסים זהים של אלימות כלפי מקומיים שנרשמו ברפובליקה המרכז־אפריקנית, בלוב, בסוריה ובאוקראינה", כתב פול סטרונסקי, עמית מחקר בכיר במכון קרנגי.

כעת לוטש כוח ואגנר את עיניו לעבר בורקינה פאסו, שכנתה של מאלי שגם בה שכחו מהי יציבות שלטונית, ולפי נשיא גאנה השכנה, החמושים הרוסים כבר הגיעו אליה. ראשי החונטה בוואגאדוגו, בירת בורקינה פאסו, מכחישים.

מהו סוד ההצלחה של האימפריה הפריגוז'ינית ביבשת? פעילותה תחת מטרייתה של רוסיה ולמען מטרותיה האסטרטגיות באפריקה. "ואגנר הפך לכלי מאוד שימושי עבור מדיניות משרד החוץ הרוסי באפריקה: השגת השפעה משמעותית במחירים מוגבלים", אומר ל"ישראל היום" ד"ר ג'וזף סיגל, ראש תחום המחקר במכון ללימודי אפריקה באוניברסיטה לביטחון בוושינגטון. "רוסיה משיגה את המטרה הזו אף שהיא משקיעה מעט מאוד באפריקה - פחות מ-1% מסך ההשקעות הישירות ביבשת. לכן סביר להניח שרוסיה לא תוותר על הכלי הזה, ודאי נוכח מעמדה הבינלאומי כעת. שר החוץ לברוב אמר שוואגנר וממשלת רוסיה ימשיכו "לתמוך" במשטרים השותפים באפריקה.

"השאלה איך הדבר יבוצע. ממשלת רוסיה יכולה למשוך אליה את כל האפיקים שבהם פועלת ואגנר כדי להשיג השפעה באפריקה: שילוב של פריסת כוחות מיליציה, דיסאינפורמציה, התערבות בבחירות ועסקאות בתחום משאבי הטבע כדי לתחזק משטרים מבודדים וחסרי תמיכה עממית. עם זאת, לממשלת רוסיה אין את הרשתות, הזריזות ומרחב ההכחשה שיש לפריגוז'ין. על כן דחיקתו של פריגוז'ין יכולה לעלות ביוקר מבחינת ההשפעה של מוסקבה. לצד ההשפעה, הפעילות של פריגוז'ין באפריקה הביאה עימה רווחים של מיליארדי דולרים מעסקי כריית הזהב והיהלומים. ללא ספק, רבים מהאליטה השלטונית הרוסית היו שמחים לקבל הזדמנות ליהנות מהמשאבים האלה, אולם אין להם את רשת העסקים המסועפת שמאפשרת לפריגוז'ין להגיע לרווחים".

לדברי ד"ר סיגל, במבט פנורמי יותר, פעילות ואגנר - שרק בשבוע שעבר, אגב, הודה פוטין כי רוסיה השקיעה בה עשרות מיליארדי רובלים - משתלבת היטב ביעדים האסטרטגיים של מוסקבה באפריקה. "היעד הראשון הוא להתבסס לאורך החופים הדרומיים של הים התיכון ובכך לאיים על האגף הדרומי של נאט"ו ולשבש את התעבורה הימית באזור.

"היעד השני של רוסיה הוא לחזק את מעמדה כמעצמה שיש להתחשב באינטרסים שלה. למטרה הזו יש משנה־תוקף נוכח הבידוד של רוסיה. חוסר הרצון של מנהיגים אפריקנים רבים לגנות באו"ם את הפלישה הרוסית לאוקראינה משמש ראיה מוחשית לכך. היעד השלישי הוא לחתור תחת הדמוקרטיה ולנרמל את האוטוקרטיה ביבשת. רוסיה צברה לרוב השפעה אצל משטרים אוטוקרטיים שאינם מחויבים בדין וחשבון (לציבור). כאשר מיהרה לעזרת המשטרים הלא פופולריים האלה והגנה עליהם מפני סנקציות וגינויים במועצת הביטחון, יכלה רוסיה לצבור השפעה במהירות וללא השקעה משמעותית. קידום המשטרים האלה משרת גם את האינטרס הרוסי למנוע ממהפכות דמוקרטיות לקצור הצלחות".

היעד הרביעי, על פי ד"ר סיגל, הוא לעצב מחדש את הסדר העולמי המבוסס או"ם, שמכבד שלמות טריטוריאלית, ריבונות ושמירה על שלטון החוק. הפרתם של ערכים אלה אפשרה את הפלישה לאוקראינה. "אם רוסיה תצליח להשיג תמיכה לפעילותה האגרסיבית והאימפריאלית, יהיה בכך משום אתגר למערכת מבוססת החוקים של האו"ם שנגדה פוטין מחה זה כבר. רוסיה נמצאת בעמדה נחותה במערכת הנוכחית, ולכן פוטין מנסה לעצב את הסדר העולמי שבו תמשול זכותו של החזק ורוסיה תוכל לסגור עסקאות עם משטרים המפירים את נורמות האו"ם בלי סיכונים למוניטין או סיכונים פיננסיים. ככל שיהיו יותר משטרים באפריקה שיסכימו לתפיסת העולם הזו, כך היא תקבל יותר תוקף".