הצבעה גורלית

לברק אובמה יש זיכרון קצר. בימים שבהם היה עדיין סנאטור צעיר, הזכיר לנו אתמול העיתון "וול סטריט ג'ורנל" במאמר מערכת, הוא תקף את הנשיא ג'ורג' בוש על כך שהוא מבצע ניצול יתר של הסמכויות הנשיאותיות שהוענקו לו.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: אחרי 20 שנות נישואים - הבעל הפך לאשתו

היום זהו אותו אובמה שמתקשה לקבל ביקורת על מדיניות החוץ הכושלת שלו. בעיקר אם מדובר בביקורת על הסכם הגרעין המסתמן עם איראן בסוף חודש יוני, ובעיקר כשמדובר בערעור על סמכויותיו כנשיא. ועדת החוץ של הסנאט אמורה להצביע היום על חוק שיגביל את סמכויות הנשיא בסוגיית הגרעין האיראני, ואובאמה זועם. מאז אמנת קיוטו, בעידן הנשיא בוש, לא זכורה מחלוקת כה משמעותית בין הנשיא לקונגרס.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אתמול נשלח מזכיר המדינה ג'ון קרי לבית הנבחרים, והבוקר לסנאט. מטרתו לשכנע את הנבחרים בגבעת הקפיטול לא להכשיל את המו"מ עם איראן, על ידי אימוץ הצעת חוק שתעניק סמכויות לקונגרס על חשבון הנשיא. דמוקרטים ורפובליקנים עמלים על 50 תיקונים לחוק. לא פשוט.

 "אנשים צריכים לנצור אש ולאפשר לנו לנהל מו"מ ולהשלים את המלאכה שלנו בחודשיים וחצי שנותרו", אמר קרי שלשום בראיון לרשת CBS. אלא שכל תשעת הסנאטורים הדמוקרטים שכבר הודיעו כי יתמכו בחוק לא חזרו בהם עד עתה. 

קרי, כמו הבוס שלו בבית הלבן, לא מבין כי המו"מ והסכמי הביניים שהושגו עד עתה, לא מצליחים לשכנע את הנבחרים בוושינגטון. יותר מזה, הם גם הספיקו להסב נזק: אפשר למצוא קשר בין המו"מ ו"ההישגים" שלו להסרת הווטו הרוסי אתמול על מכירת טילי S-300 לאיראן. אובאמה הכניס את איראן לחגיגת הפיוס העולמי שלו, וגם ממנה ביקש סליחה על ההתערבות האמריקנית ב־1953. אפשר כבר להגיד כי עוד לפני הסכמי הקבע, הסכר נפרץ.  

שלא יפגעו במורשת 

אובאמה, כאמור, דוחה בתוקף כל ערעור על סמכויותיו הנשיאותיות בעניין הסכם הגרעין, ומתנגד נמרצות לכל התערבות של הקונגרס בסוגיה האיראנית. נזכיר רק כי לאותו אובאמה היה נוח לבקש התערבות של הקונגרס כאשר החליט להתעלם מהקו האדום שהוא עצמו הציב, באוגוסט לפני שנתיים, כשהעדיף לא לתקוף בסוריה אחרי שאסד טבח בבני עמו בנשק כימי. התערבות הקונגרס? רק כשזה נוח. הקונגרס יכול להיות שותף, ולפתע - יריב. כמו איראן, רק הפוך.

הסנאטור הרפובליקני תום קוטון, שיזם את מכתב הסנאטורים למנהיגה העליון של איראן והזהיר מפני חתימת הסכם גרעין, אמר בראיון עם העיתונאי ג'פרי גולדברג כי הסכם הגרעין של הממשל "עלול להוביל למלחמה גרעינית". קוטון טען כי תקיפה צבאית נגד אתרי הגרעין האיראנים בתקופה הקרובה תמנע אפשרות של מלחמה גרעינית לטווח הארוך. 

בסוף השבוע, בפנמה, תקף אובאמה את הסנאטור ג'ון מקיין, שהעז לציין כי ג'ון קרי ומנהיגה הרוחני של איראן עלי חמינאי מפרשים באופן מעט שונה את הסכם המסגרת שהושג בלוזאן. ככה זה עם אובאמה, מזכיר העיתון האמריקני: מה שלאויב של אמריקה (חמינאי) מותר להגיד, אסור ליריב פוליטי (מקיין). אגב, מקיין ענה אתמול לנשיא ב"פוקס ניוז" ואמר כי "אולי אובאמה לא אוהב אותי, אבל גרעין במזרח התיכון זה דבר עצום. זה לא צריך להיות אישי. תראה את התגובה (של הנשיא) לידיד הכי גדול שלנו, נתניהו. הוא משתמש כלפיו במילים קשות יותר משהוא מפנה לאייתוללות". היה כבר מי שאמר כי בעידן של הממשל הנוכחי, עדיף להיות אויב של אמריקה מאשר ידיד.

ומה בעצם ביקש מקיין להבהיר? שלהבדיל מהדברים הנאמרים בוושינגטון, חמינאי טוען כי לפקחים של האו"ם לא תהיה גישה לאתרים הצבאיים של איראן שבהם קיים חשד לפעילות הקשורה לתוכנית הגרעין, וגם כי הסנקציות יוסרו באופן מיידי ולא בהדרגה כפי שנטען.  

ב"פוקס ניוז" דווח עוד כי הנשיא עצבני ולא מוכן שיטילו דופי בעבודתו מול איראן. זאת אף שסנאטורים חשובים דוגמת צ'אק שומר (הדמוקרט), רוברט מננדז, ג'ון מקיין, לינדזי גרהאם ואחרים מעוניינים לבחון את ההסכם, מפני שמדובר, אולי, בעיסקת הגרעין החשובה והגורלית בהיסטוריה.

 המלחמה של הממשל האמריקני היא למנוע ולו נגיסה קטנה בסמכויות של הנשיא במדיניות החוץ. אובמה חושש כי ההסכם שיובא להצבעה היום יפגע בסיכוי להמשך המו"מ עם איראן. המלחמה של הקונגרס - למנוע מהנשיא כשלים חדשים במדיניות החוץ.

צילום: אי. אף. פי 

בימים האחרונים הפעיל הממשל לחץ גדול על סנאטורים דמוקרטים, על מנת שאלה לא יתמכו ביוזמה של שני הסנאטורים משתי המפלגות, בוב קורקר ורוברט מננדז, השואפים להעביר היום בוועדת החוץ של הסנאט הצעת חוק שתעניק לקונגרס את הסמכות לבחון כל הסכם - אם וכאשר יושג בסוף יוני. רק לאחר ששני בתי הקונגרס יעניקו את אישורם לנוסח, יעניקו הנבחרים אור ירוק ליישום ההסכם. כמו כן, נפגש הנשיא אתמול עם מנהיגים יהודים, בניסיון לשכנעם ביתרונות ההסכם. אובאמה לא מוכן לתת לאיש שום גישה להסכם עם איראן, ה"בייבי" שלו. שיפגעו לו במורשת? רק זה עוד חסר לו.

 הסנאטורים שבו מהפגרה לוושינגטון אביבית, היישר לטיפול בהצעת החוק. הבעיה של הסנאטור קורקר היא מצד אחד, לספק הצעה קשוחה שתסנדל את הנשיא, ומצד אחר - תהיה מעודנת דייה על מנת שסנאטורים דמוקרטים יצטרפו אליה. השאלה שעליה יצטרך קורקר לענות אינה כיצד להעביר את ההצעה בוועדה, שבה קיים רוב רפובליקני, אלא כיצד יושג רוב של שני שלישים (67) מקרב חברי הקונגרס כדי לסכל וטו של הבית הלבן, ובכך לערער את העיסקה כולה. וטו שכזה יהיה תקדים בעידן אובמה.

אתגר שטרם נראה

אין ספק שהיום, בוועדת החוץ של הסנאט, יבקשו חברי הוועדה לאתגר את אובמה כפי שטרם אותגר מאז נכנס לבית הלבן לפני קצת יותר משש שנים. למעשה, הצעת החוק מבקשת להעניק לקונגרס סמכויות מול ממשל השואף להטביע חותם על העולם בפרק הזמן הקצר שנותר לו.

החידוש בסוגיה האיראנית הוא שלראשונה, אובאמה לא יכול לסמוך על חלק מהנבחרים הדמוקרטים. בעבר,  אובאמה תמיד היה יכול לסמוך על הדמוקרטים בגבעת הקפיטול. 

הסנאטור הדמוקרט מדלאוור, כריס קונז, דורש להוסיף לחוק סעיף שבו איראן נדרשת לא להיות מעורבת ישירות בפיגועי טרור נגד ארה"ב או אזרחים אמריקנים. הסנאטור מרקו רוביו מפלורידה דורש כי החוק יחייב את איראן להכיר בישראל כתנאי להסכם.

"יש רצון חזק מאוד בקונגרס להיות מעורבים בהסכם", אמר הסנאטור הדמוקרטי טים קיין, התומך בחוק של קורקר, "שני המחנות סקפטיים מאוד לגבי הצלחת הדיפלומטיה, כולל אלה הרוצים בהצלחתה".

מקס נהרג בפרו: "אדם עם לב ענק"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו