האיראנים לא רוצים הסכם, רק להרוויח זמן

בחורף 2014 עקב המזרח התיכון אחרי משחק הטניס של שר החוץ האמריקני באותה עת, ג'ון קרי. פעם ברמאללה, פעם בירושלים, פעם ברבת עמון, שוב בארץ וחזור חלילה, קרי ערך באזור מסע דילוגים אובססיבי במטרה להביא שלום בין ישראל לפלשתינים.

באותם ימים העליתי בפני גורם אמריקני יודע דבר את חששותיי. "הניסיון מלמד, שכאן באזור, מאמצי שלום מסתיימים במלחמה. מה התוכנית החלופית שלכם למקרה של כישלון"? תשובתו היתה שאין חלופה.

התוצאות ידועות. תהליך קרי קרס, שלושת הנערים בגוש עציון נחטפו ומבצע צוק איתן בן 51 הימים פרץ. משחק החבטות של קרי נרשם ככישלון אמריקני נוסף בהבנת המזרח התיכון. הנה רשימה חלקית.

התמיכה של קרטר בחומייני. האשליה של בוש שחיסול סדאם חוסיין יביא שגשוג לעיראק. הדרישה של קונדוליסה רייס ב-2006 לערוך בחירות ברשות הפלשתינית שהמליכה את חמאס על עזה. נאום אובמה בקהיר ב-2009 ודרישתו שנתיים לאחר מכן לסלק את מובארכ, מה שהוביל להשתלטות האחים המוסלמים על מצרים.

לשני הצדדים נוח להמשיך את המשחק

בשנה וחצי האחרונות העולם שוב עוקב אחרי משחק טניס אמריקני באזור. הפעם מדובר על המשא ומתן של ממשל ביידן עם איראן על הסכם הגרעין. פעם הכדור אצל הרעים בטהרן ופעם הם חובטים בחזרה למערב. פעם זו "ההצעה האחרונה" ו"הסכם בתוך ימים", ופעם "ההסכם מתרחק". וחוזר חלילה. לשני הצדדים נוח להמשיך את המשחק לנצח, כפי שיכול לקרות באופן תיאורטי בחלק מהתחרויות. או כפי שהתבטא רוב מאלי, מוביל השיחות מטעם האמריקנים, "דלת המשא ומתן תישאר פתוחה לעולם".

מבחינת האמריקנים יש נושאים דחופים יותר. אשר לאיראנים, הזמן משחק לטובתם. תוכנית הגרעין מתקדמת. ההעשרה עומדת על 60 אחוז והאורניום נצבר. די כסף נכנס. מחירי הדלק עלו וסין רוכשת אותו. רוסיה קונה תחמושת. המשטר לא בסכנה, לא מבית ולא מבחוץ. מה רע?!

ובכן מה שרע הוא חוסר ההבנה האמריקנית שגם במקרה זה יש סיכוי גבוה שמאמצי השלום יובילו למלחמה. תשובת האיראנים בסוף השבוע להצעת המערב, מאששת את ההנחה של הח"מ ושל אחרים, לפיה האיראנים כלל לא רוצים בהסכם, אלא רק בזמן שמקנות להם השיחות עליו.

השיחות מאפשרות לאיראן להסיט את תשומת הלב ממה שעבורה היה ונשאר הדבר האמיתי: קיצור זמן הפריצה לפצצה גרעינית לאפס, כדי להיות בעמדת זינוק ברגע שהשיחות יקרסו. עד שארצות הברית תכין חלופה למו"מ, הם כבר יהיו עם פצצה ביד. משחק הטניס הוא עבור האיראנים רק כיסוי למשחק האמיתי. מהמידע הגלוי עולה שזמן הפריצה עומד כיום על שבועות ספורים.

אפשר להניח שהאיראנים, שטיפשים הם לא, שומרים כמה קלפים שהמערב לא מכיר, לרגע האמת. או אז, כשכבר לא יהיה מו"מ והם ישעטו אל הפצצה, האמריקנים יעמדו בפני הדילמה האכזרית שממנה רצו כל כך לברוח. השלמה עם פצצה איראנית או מלחמה עקובה מדם במשטר הרצחני בטהרן. בין חרפה למלחמה, ארצות הברית כבר בחרה בחרפה אך היא ואנחנו, עומדים לקבל גם מלחמה.