אין הכרעות בהסכם הגרעין: זהו קרב חפירות להשגת היתרון בסיבוב הבא

הכותרות בסוף השבוע בישרו על שתי דרמות גדולות לכאורה: הראשונה, משבר עמוק בשיחות הגרעין עם איראן, שעשוי להעמיד בספק את האפשרות של חתימה על ההסכם המחודש; השנייה, שינוי מדיניות ישראל בסוריה, שהוביל לכך שרוסיה פועלת כנגד הפעילות האיראנית במדינה.

כתמיד, הכותרות היו דרמטיות יותר מהמציאות. זה לא שכלום לא קרה, אבל שום דבר עדיין לא הוכרע – לא בזירת הגרעין, וגם לא בסוגיית מאמצי ההתבססות והחימוש של שלוחיה של איראן בסוריה ובלבנון. בשני המקרים מדובר בקרב חפירות, שהצדדים צוברים בו נקודות ומשנים טקטיקות בהתמדה, בניסיון לצבור יתרון לקראת הסיבוב הבא.

בסוגיית הגרעין, עיקר הוויכוח נסב כעת על "התיקים הפתוחים". מדובר בשלושה מקרים שנחשפו כחלק מארכיון הגרעין שהובא בידי המוסד לישראל בשנת 2018, ומהם עולה כי איראן ביצעה פעולות שמנוגדות להתחייבויותיה במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. הפעולות האלה בוצעו לפני חתימת הסכם הגרעין המקורי ב־2015, והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דרשה – וטרם קיבלה – הסברים מאיראן על מה בדיוק נעשה בהן ולאילו מטרות.

למען יראו וייראו

איראן דורשת כעת כי התיקים ייסגרו כחלק מהחתימה על ההסכם המחודש. האמריקנים מסרבים, ובצדק, לא רק משום שאיראן תצא נשכרת מההפרות שביצעה, אלא כי הדבר יאותת לכל מדינה אחרת בעולם שניתן לבצע הפרות דומות מבלי להיענש. בניסיון ללחוץ על המערב דחתה איראן הצעות כי הנושא יסוכם לאחר החתימה על ההסכם המחודש, אולם כלל לא בטוח שבטהרן לא יתהפכו שוב ויסכימו להצעה.

ראש המוסד, דדי ברנע, שיבקר השבוע בוושינגטון, ינסה לשכנע את עמיתיו האמריקנים להקשיח עמדות כלפי איראן. ספק אם יצליח, אבל די אם וושינגטון לא תיסוג בסוגיית "התיקים הפתוחים" כדי שהביקור יוכתר כהצלחה. במקרה כזה, יידרשו ישראל וארצות הברית להחליט כיצד לנהוג אם לא ייחתם הסכם, ובעיקר אם איראן תמשיך להתקדם (באיטיות אמנם, אבל בהתמדה) לעבר הפצצה.

ברנע יעסוק עם מארחיו גם בסוגיית הטרור והברחות הנשק האיראניות, בעיקר לסוריה וללבנון. סביר להניח שיזהיר כי הזירה נפיצה מתמיד ועלולה להידרדר להסלמה. שתי התקיפות האחרונות המיוחסות לחיל האוויר בשדות התעופה של חלב ודמשק נועדו אמנם לשבש את נחיתתם של מטוסי מטען ועליהם אמצעי לחימה, אבל הן גם הפעילו לחץ על סוריה ורוסיה. הראשונה מעוניינת אמנם שאיראן תרסן את פעילותה בשטחה אבל חלשה מכדי לאכוף זאת, והשנייה פועלת רק כאשר האינטרסים שלה עומדים בסכנה, ובעקבות התקיפות דרשה מהאיראנים להסיג במעט את כוחותיהם מכמה עמדות כדי להרחיקם מהכוחות הרוסיים.

נחישות איראנית

הלחץ הצבאי הזה בסוריה צפוי להימשך גם בתקופה הקרובה, אם כי הנחישות הישראלית למנוע הברחות נתקלת בנחישות איראנית מקבילה להמשיך בהן בכל דרך אפשרית. בינתיים ההרתעה בזירה הצפונית נשמרת, ואם משהו מאיים לערער אותה זהו דווקא הוויכוח על סוגיית המים הכלכליים בין ישראל ללבנון. בהקשר הזה, עשויים השבועות הקרובים להביא בשורה משמעותית, אם אכן ייחתם ההסכם בין הצדדים; משמעותו תהיה לא רק הסכם רשמי בין ישראל ללבנון, על כל המשתמע מכך, אלא גם אופק כלכלי משמעותי ללבנון שיהווה בלם ורסן משמעותי מפני הסלמה עתידית בצפון.