הישראלים אוהבים לאכול בשר, והרבה. בארוחות השבת, בחתונות, במפגשי חברים בחצר, במנגלים של ימי העצמאות. אנטרקוט, אסאדו או צלעות טלה, מוגש וול־דאן או מידיום רייר. לא משנה איך - אנחנו רוצים עוד בשר.
הבעיה מתחילה כשמגיעים לתחום המורכב של השחיטה והפיקוח על כשרותו של אותו בשר. כאן מתברר שהנושא סובל לעיתים מאי סדר ונגוע בהתנהלות שלפי עדויות גובלת, לכאורה, בשחיתות. את ההשלכות הכספיות הלא מבוטלות של התנהלות זו סופגים, בסופו של דבר, אנחנו, הצרכנים.
מטעם הרבנות הראשית, ובהכשרתה, פועלים כיום כ־600 שוחטי בשר. נוסף עליהם פועלים כמה עשרות ראשי צוותים, גם הם מטעם הרבנות, שמנהלים את מערך השחיטה בבתי מטבחיים בחו"ל - משם מגיע רוב הבשר שנצרך בארץ. הצוותים, שהם למעשה משלחות שחיטה לחו"ל, אחראיים להפקת בשר כשר ממאות ראשי בקר ביום, בהיקף כספי של מאות מיליוני שקלים בשנה - לפחות.
את שכרם בפועל מקבלים ראשי הצוותים והשוחטים מיבואני הבשר עצמם - אלה שלמעשה זקוקים לאישוריהם ולשירותיהם, גם בארץ ובעיקר בחו"ל. לטענת גורמים רבים, תלות כספית זו עשויה לגרור דרישות שכר מוגדלות, מה שיגולם לבסוף במחיר הבשר שמגיע לסופרמרקטים.
לצד הצוותים הרשמיים, יש טענות גם לפעילות של מאכערים, לכאורה, שמתערבים מטעם עצמם בנעשה ומנצחים בפועל על תפעול המנגנון: הם שמחליטים איזה שוחט ייצא לחו"ל וירוויח אגב כך סכומי כסף משמעותיים כשכר, ומי יישארו בארץ ללא תעסוקה.
גם גורמים בכירים ברבנות הראשית מודים שמדובר בהתנהלות בעייתית, שחלקה נמשך כבר עשרות שנים, בלי פיקוח רציני ומספק. ואף שלכולם ברור שנדרשת רפורמה שתתקן את הבעיות והליקויים שיפורטו בתחקיר זה - פתרון של ממש אין.
מדי שנה מגלגל תחום הבשר והעוף בישראל סכום של 27 מיליארד שקלים, בשוק שבו שולטות חברות יבוא בודדות. מנתונים שסיפק בחודשים האחרונים אגף התקציבים במשרד האוצר עולה כי 60 אחוזים מכמות הבשר שנצרכת בארץ מגיעה בצורת בשר קפוא או מצונן שנשחט בחו"ל ומיובא ארצה. שאר 40 האחוזים מגיעים ב"משלוחים חיים" - כלומר, הבקר מובא חי לישראל באוניות ונשחט כאן. על פי גורמים המעורים בתחום, הסיבה להעדפה לשחיטה בחו"ל כפולה: "זה יותר זול ויותר הומני".
כפי שכולנו מרגישים היטב בארנק, מחיר הבשר לצרכן גבוה בישראל באחוזים ניכרים בהשוואה למדינות אחרות. מנתוני משרד האוצר עולה כי מחירים אלה גבוהים ב־43 אחוזים לעומת הממוצע במדינות ה־OECD. אחת הסיבות המרכזיות למחיר הגבוה היא הכשרות, ולפי אומדנים שונים, שגם ברבנות הראשית מסכימים שהם נכונים, פלח הכשרות עומד על 7-5 שקלים לכל קילוגרם בשר, שהם 12-10 אחוזים מהעלות הסופית לצרכן.
שני בוחנים בכל הארץ
חוק בשר ומוצריו, שנחקק ב־1994 ומסדיר את תחום יבוא הבשר לארץ, אוסר יבוא בשר שאינו כשר לישראל. בשונה ממוצרי מזון אחרים, אין אפשרות לייבא בשר לארץ ולקבל עליו בדיעבד כשרות, והיבואנים נדרשים להפיק את הבשר בבית מטבחיים שאושר על ידי הרבנות הראשית, ובאמצעות צוות שוחטים שהסמיכה הרבנות.
נודה ביושר: מקצוע השוחט אינו קל. שוחטי הרבנות פועלים בעברו האחר של העולם, לרוב במדינות דרום אמריקה, שוחטים מאות ראשי בקר ביום בתנאי חום ולחות גבוהים, ומרוחקים ממשפחתם בארץ לזמן ממושך - בדרך כלל ארבעה חודשי עבודה אינטנסיבית שמכונים "עונת שחיטה". שתי עונות שחיטה יש בכל שנה: עונת החורף - מאחרי סוכות ועד פסח, ועונת הקיץ - מאחרי פסח ועד סמוך לראש השנה.
צוותי השחיטה שיוצאים לחו"ל מונים כ־15 איש (מינימום תשעה). בנוהלי הרבנות הראשית מודגש כי "חברי הצוותים אינם מועסקים על ידי הרבנות הראשית לישראל, ותנאי עבודתם, תנאי הטיסה והלינה נקבעים ביניהם לבין היבואן". בין 30 ל־40 צוותי שחיטה נשלחים על ידי היבואנים מדי שנה לחו"ל, בין השאר לארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי, ברזיל, צ'ילה, ספרד, אירלנד ואוסטרליה - 35 בתי מטבחיים ברחבי העולם. על פי נוהלי הרבנות הראשית, היבואנים לא רשאים להעסיק שוחטים ליותר משתי עונות שחיטה ברצף.
חברי הצוותים מקבלים שכר רק על החודשים שבהם הם עובדים בפועל. כך, למשל, השוחטים, משגיחי הכשרות ובודקי הסכינים לשחיטה מקבלים בין 3,000 ל־5,000 דולרים לכל חודש עבודה. שכר ראשי צוותים, שעל פיהם יישק כל דבר בחו"ל, יכול להגיע ליותר מ־30 אלף דולרים לכל חודש של עבודה.
על פי נוהלי הרבנות, כדי לכהן כשוחטים, בודקי פנים וחוץ (שתפקידם לקבוע אם הבשר שנשחט נחשב כשר, טרף או "חלק") וראשי צוות - יש לעבור בחינה עיונית ובחינה מעשית, שנערכות בדרך כלל בשלושה מועדים בשנה. את הבחינות העיוניות עורכת מחלקת בחינות והסמכה ברבנות, ואילו הבחינות המעשיות נערכות על ידי מחלקת שחיטת חו"ל.
שוחט פשוט נדרש ללמוד הלכות שחיטה ב"שולחן ערוך", ובודקי פנים וחוץ צריכים ללמוד הלכות טריפות. ראש צוות נדרש לשלוט בחומר נרחב יותר, כולל הלכות מליחה, איסור והיתר - ועוד. אפשר להתקדם בתפקידים השונים על ידי צבירת ניסיון וצליחת מבחנים.
בכל הקשור לשלב הבחינות המעשיות, נתקלים מייד במחסור: בכל הארץ פועלים שני בוחנים בלבד, אחד מהם נחשב ראשי, והם עורכים את הבחינות למועמדים בבית מטבחיים בבאר שבע - העיר שבה שניהם חברי המועצה הדתית.
ואם לא די שיש רק שני בוחנים, מתברר שהמצב חריף אף יותר. בדיון שקיימה לאחרונה בנושא השחיטה חשפה יו"ר הוועדה לשירותי דת, ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שהבוחן הראשי, שמתפקד גם כמנהל בית מטבחיים בישראל, פועל במקביל בתקופה האחרונה רבות בחו"ל. "לאחרונה האיש בילה זמן רב בחוץ לארץ, מכשיר מפעלים לבד"צים פרטיים", סיפרה מלינובסקי בדיון. ברבנות הראשית מסרו בתגובה שהם בודקים אם יש בעבודתו הצדדית של הבוחן בעיה אתית או חוקית.
גם מצבו של הבוחן השני מורכב: בשנים האחרונות הוגשו לרבנות הראשית עשרות תלונות נגדו מצד שוחטים, שטענו שדרש מהם לשלם לו "סכומי כסף גדולים", לכאורה, לפני המבחן המעשי בשחיטה - בתמורה להכשרתם. כעיקרון, בוחנים מתחייבים שלא לקבל תמורה בעד הכשרת נבחנים לבחינות, אך על רקע המחסור החריף בגורמים מקצועיים שמתמחים בהכשרה ובחניכה בתחום השחיטה, התירו דרגים מקצועיים ברבנות הראשית לבוחן המדובר לקבל תמורה בכל זאת. התלונות של נבחנים נגדו היו שהוא גובה, לכאורה, אלפי שקלים על שירותיו. בחודש שעבר זומן הבוחן לוועדה לענייני דת בכנסת בנוגע לתלונות נגדו, אך הוא בחר שלא להתייצב, חרף העובדה שהוא מכהן במשרה ציבורית.
ברבנות מסרו בתגובה לפניית "שישבת" בנושא: "משהוברר הדבר ללשכה המשפטית ברבנות, היא הנחתה את הבוחן לחדול לאלתר מגביית כספים ממתלמדים. כנגד עובד רבנות שהיה מעורב בנושא ננקטו צעדים. מאז התחלפו ברבנות גם ההנהלה וגם הדרגים המקצועיים הרלוונטיים. הרבנות הראשית לישראל לוקחת אחריות על הנושא ובעקבותיו חודדו הנהלים".
בית הספר תקוע
בפברואר האחרון השיקו הרבנות הראשית ומשרד הדתות בית ספר חדש ללימודי שחיטה, שנועד לרענן ולהסדיר את התחום, ובעיקר להכשיר אנשי צוות נוספים נדרשים. בית הספר היה אמור להכשיר בזמן קצר יחסית אלפי שוחטים חדשים, וכך לפתוח את השוק לתחרות ולהפחית לבסוף את מחירי הבשר.
מיליוני שקלים הושקעו בבית הספר החדש, אף שלא קיבל עדיין משכן קבע. אפילו הושק בו קורס ראשון, אך הוא לא התממש בסופו של דבר. הסיבה: שלושה חודשים בלבד אחרי ההחלטה על הקמתו הורה הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון יצחק יוסף, לסגור אותו. הנימוק הרשמי לסגירה היה שמועצת הרבנות הראשית לא דנה בעניין, ו"לא ראוי שבית הספר ייפתח ללא דיון רשמי בנושא וקבלת החלטות על ידי הפקידים. מדובר בהחלטות שעל מועצת הרבנות הראשית לקבל".
מאחורי הקלעים, מסבירים גורמים שמעורים בנושא, הופעלו גם לחצים כבדים מצד שוחטים ותיקים, שהרפורמה שגלומה בבית הספר החדש היתה עלולה לפגוע בפרנסתם. בסביבת הרב יוסף מכחישים טענות אלה.
בית הספר לשחיטה תקוע לפי שעה, וכל ההכשרות שתוכננו באמצעותו בוטלו. "מסיבות שאינן ברורות הוחלט לסגור את בית הספר לשחיטה", כתב לאחר ההחלטה סגן שר הדתות, מתן כהנא (ימינה). "הדבר יותיר את שוק השוחטים קטן ויקר".
גורמים בכירים בשירותי הדת אומרים שהפעלת בית ספר לשחיטה היא "קריטית" להוזלת הבשר בישראל. "צריך להבין - כל עוד לא יהיו יותר שוחטים, המחיר ימשיך להיות גבוה יותר. בית הספר לשחיטה יאיץ הכשרה של שוחטים מוסמכים ויקל את יוקר המחיה".
המחסור המשמעותי ביותר בתחום השחיטה מורגש במספרם של ראשי הצוותים. הללו ניצלו בשנים האחרונות את חוקי ההיצע והביקוש והעלו את דרישות שכרם באופן משמעותי: מכ־15 אלף דולרים לחודש לראש צוות ל־30 אלף דולרים ויותר. את השכר משלמים, כאמור, היבואנים, שנושאים בעלות החודשית הכוללת של כלל חברי צוות השחיטה בחו"ל: 500-400 אלף שקלים.
עו"ד עמיחי פילבר, שכיהן עד 2015 כמנהל מחלקת יבוא הבשר והשחיטה בחו"ל ברבנות, מספר ש"כבר לפני שמונה שנים היה מחסור אדיר בראשי צוותים, בבודקי חוץ ובבודקי פנים. זה אומר שאין מי שיחליף אותם, ולכן הסכום שהם יכולים לבקש מהיבואנים כמעט בלתי מוגבל".
פילבר טוען שהוא דוחף כבר שנים להסדרת התחום, אך לשווא. "כשעזבתי את המחלקה השארתי מסמך המלצות לשיפור העבודה שלה, כולל הצעה להסדרת עבודתם של צוותי השחיטה ושכרם, קיצור תקופת שהותם בחו"ל והפחתת הרגולציה על יבואני בשר.
"עד היום לא בחנה הרבנות אפילו אחת מהמלצותיי, וגם לא גיבשה פתרונות אחרים, למעט הקמת בית הספר לשחיטה, שנראה לי יותר כספין. אם הרבנות לא תשכיל להפקיד את סוגיות התפעול והניהול בידי גורמי מקצוע, המצב לא ישתנה גם עוד שנים רבות".
שכר עתק למאכער
דשא ירוק ועצים מקיפים מתחם שנראה מבחוץ כמפעל סטנדרטי. מדובר בבתי מטבחיים באחת ממדינות דרום אמריקה, שמספקים טונות של בשר לישראל. בפנים המראה קשה יותר: פרות מובלות בזו אחר זו ונשחטות במהירות. בודקי החוץ והפנים בוחנים את הבהמות אחרי שדמן אזל מגופן, ומחליטים אם הבשר כשר או טרף. על לוח שמזכיר משחקי בינגו הם מסמנים: את הבשר הזה יהודים רשאים לאכול - ואת זה לא. הבשר השחוט מובל אחר כך במשאיות לספינות - ומשם לישראל.
צוות שחיטה שוחט מדי חודש כ־11 אלף ראשי בקר, ממוצע של 500 ביום, 22 ימים בחודש. מכל ראש בקר מפיקים כ־250 ק"ג בשר לאכילה, כ־2.75 מיליון ק"ג בכל חודש.
חרף העובדה ששוק הבשר מגלגל מיליארדים, הוא נחשב לריכוזי במיוחד. לפי מסמך פנימי של הרבנות הראשית שהגיע לידי "שישבת", רק 31 יבואנים מייבאים בפועל בשר טרי לישראל, חלקם מהחברות המוכרות ביותר בשוק. חלק מהיבואנים מספקים שירותי כוח אדם ליבואנים נוספים, במקביל, מה שאומר שבפועל השוק ריכוזי אף יותר.
מבדיקה שערכה קורל טוב־אל, העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ מלינובסקי, לקראת דיוני הוועדה לענייני דת, התברר שרק שמונה יבואנים הגישו בקשות ליבוא מכסות בשר טרי בשנתיים האחרונות. מדובר במכסות הבשר הטרי בלבד, וייתכן שישנם יבואנים פעילים נוספים שעוסקים ביבוא בשר קפוא ואינם ברשימה. בדיון בכנסת, בתשובה לשאלת ח"כ מלינובסקי, אישר נציג משרד הכלכלה ש"זו רשימה מאוד מצומצמת של יבואנים, שאפשר לספור אותם על פחות משתי ידיים".
לתוך הסבך המורכב ממילא נכנסים המאכערים, שהפכו עם השנים לגורמים משמעותיים, גם אם לא רשמיים, במנגנון כולו. "אנשים חיצוניים מסדרים את צוותי השחיטה וקובעים למעשה מי יוצא ומי לא", מודה אחד היבואנים שעימם שוחחנו. "הם, המאכערים, קובעים, וליבואן אין שום אמירה בנושא. סוגרים עם המאכער כמה משלמים לחברי הצוות, וככל שהמאכער מקורב יותר לרבנות - כך השכר שיוסכם עליו יהיה יותר נמוך, כי הם יודעים עם מי צריך לדבר. המאכערים האלו מרוויחים 50 אלף שקלים לחודש, כמעט בלי לעבוד. זה מטורף". היבואן מסרב להיחשף בשמו מכיוון שלדבריו, הדבר עלול לפגוע בו "באופן מאסיבי".
"אנשים אמרו לי, 'אל תדבר, הם יסמנו אותך'. אני דואג לעסק שלי. אני מושקע בעשרות מיליונים, ומי יפצה אותי אחר כך? המאכערים יגידו למשגיח שיהיה 'חולה' לשבועיים ולא יהיה לו מחליף - ואני זה שייפגע. הם מסמנים מי בסדר ומי לא, ויש להם שיטות לקחת ממך את הכשרות אם אתה לא בסדר איתם".
"כמו מערב פרוע"
על פי הטענות, אנשים ש"מסומנים" על ידי המאכערים לא נשלחים לעבודה בחו"ל ומפסידים בכך את השכר הפוטנציאלי על עונת שחיטה. "יש לנו עדויות כי רק מי שמקורב ונמצא ברשימות של המאכערים מקבל שיבוץ לחו"ל, ומי שלא מקורב נשאר בבית בלי כסף. זה דבר בלתי נתפס", אומרת ח"כ מלינובסקי.
"קיבלתי המון פניות משוחטים. הבנתי מהם שאם אתה לא מקורב לצלחת, אין לך אפשרות לצאת לחו"ל ולהתפרנס. אבל הם מפחדים, הם מסרבים להגיע להעיד, ובינתיים אף אחד לא דואג להם - הם שקופים. יש כאן תופעה בעייתית שבה קבוצה מאוד ריכוזית דורסת את כולם - גם את השוחטים וגם את הציבור הרחב. יש שם פחד ואימה. אף אחד לא יודע איך הם מועסקים, כמה הם עובדים. מערב פרוע.
"הבעיה היא לא השוחטים עצמם, כי כאמור הם לרוב מסכנים. יש עסקנים שמנהלים את הסיפור, ואנחנו, הציבור הישראלי, שבויים ומשלמים על כך ביוקר. מדובר בקבוצה מאוד קטנה ששולטת על משהו ענק, שוק בשר בשווי 27 מיליארד שקלים. זה מעלה חששות וחשדות שהעסק לא מתנהל כמו שצריך, וככל שנכנסנו יותר עמוק - כך גילינו יותר. לתפיסתי, מלבד הטעם הרע, גורמי אכיפת החוק חייבים להיכנס לעניין. יש צורך בטיפול מערכתי של כל רשויות החוק כדי לשים סוף להפקרות".
בדיון בוועדה לענייני דת סיפר הרב אבי זרקי, שוחט מוכר, שגם הוא נחשף למראות בעייתיים, לכאורה. "הייתי השוחט הצעיר ביותר שיצא לחו"ל, למדתי שחיטה אצל שוחטים גדולים, אבל כבר אז, לפני שנים, ראיתי כשלים. אמרו לי, 'שתוק אם אתה רוצה להמשיך לצאת לחו"ל. אם תדבר - תימחק לדיראון עולם'. יש שוחטים שלא אמורים בכלל לצאת לחו"ל, כי הם מבוגרים מדי. אני מכיר אחד בן 80, סובל מסוכרת, מתעלף, ועדיין יוצא כראש צוות. התופעה הזאת איומה ונוראה".
לצד תשלום השכר, נזקקים היבואנים לדאוג לכל מחסורם של השוחטים ואנשי הצוות בחו"ל. אמנם גם בארץ משגיחים מקבלים את שכרם מבעלי העסקים שעליהם הם מפקחים, עם כל החשש הנלווה לניגודי עניינים במצב זה, אך נדמה שהבעייתיות גדלה שבעתיים כשמדובר ביבואן שמספק את כל מחסורו של משגיח בחו"ל, ובמשך חודשים ארוכים.
"בדרום אמריקה אין לצוותים שום הוצאות מכיסם הפרטי. הם באים בלי מברשת שיניים, אפילו בלי תחתונים. אנחנו, היבואנים, מספקים להם הכל, מא' ועד ת'", מספר היבואן שעימו שוחחנו.
למען ההגינות, יש לציין שהתנאים הבסיסיים של שוחטים בחו"ל אינם מפוארים במיוחד, ולא מדובר באירוח במלונות יוקרה אלא באכסניות שונות. מנגד, מתיאורים שהגיעו ל"ישראל היום" עולה שלא תמיד מדובר גם בתנאי פנימייה ספרטניים.
השאלה היא מה בדיוק מספקים היבואנים לאנשי הצוות, תחת ההגדרה העלומה "הכל". אנשים שהשתתפו בצוותי שחיטה לחו"ל סיפרו ש"הכל" כלל בעבר גם דברים שלא ממש מתאימים לשוחטים מן המניין, ואפילו לא לאנשים שומרי דת. "היו כל מיני סיפורים אצלנו על מקרים של שוחטים שהתפרפרו", אומר שוחט שפועל בחו"ל. גורמים אחרים מספרים על שתיית אלכוהול, על צריכת סמים ואפילו על נערות ליווי מקומיות שהוזמנו, לכאורה, למען השוחטים.
"לפני עשור שהיתי בדרום אמריקה, והיתה שם קבוצה של משגיחים. הם עשו סמים, בילו עם נערות ליווי, מה שלא תרצה. אתה רואה את הדברים ומשפשף את העיניים בתדהמה", העיד אדם שראה, לדבריו, במו עיניו התנהלות מפוקפקת של צוות בחו"ל.
על פי נוהלי הרבנות, אסור לשוחטים לצאת לעיר הקרובה למקום שהותם, אך שוחטים שעימם דיברנו הודו שהיו מקרים בעבר שבהם לא נשמעו להוראות, מכיוון שמדובר במרחק רב מישראל. "אם ראש צוות מעלים עין, ניתן לעשות ככל העולה על רוחך", מסבירים השוחטים.
ח"כ מלינובסקי: "יבואנים העידו בפניי שהם משלמים על הכל - ממברשות שיניים ועד נערות ליווי. מתחתונים ועד 'שירותים אישיים'. הם אומרים שאין מה לעשות, הגברים נמצאים שם הרבה זמן בלי הנשים שלהם בבית.
"יש הרבה תחומים בעייתיים. הדבר מעלה חשד כבד מאוד להתנהלות פסולה של אנשים שקשורים לעניין, דוגמת השאלה איך הכספים מועברים בחו"ל ומי מפקח על זה. אמרו לי בתשובה לשאלה שלי ש'מה שקורה בחו"ל - נשאר בחו"ל'. אני לא בטוחה שחלק מהבשר שיש בסופרים שלנו הוא באמת באיכות טובה של כשרות, לפי איך שהעסק הזה מתנהל".
בהקשר זה יצוין שהשליטה שיכולה הרבנות הראשית להפעיל על שוחטים בחו"ל היא חלקית ביותר. מדור שחיטת חו"ל ברבנות כולל שני עובדים בלבד - מנהל המדור ומזכירה. אמנם יבואן שמבקש להוציא צוות שחיטה לחו"ל חייב לקבל אישור ממנהל המדור, וגם תדרוך ממנו לפני נסיעת הצוות, אך התקשורת אחר כך, מטבע המרחק, אינה מושלמת.
לדברי הרבנות הראשית, בכל שבוע מקבל מדור שחיטת חו"ל עדכונים שבועיים מראשי הצוותים, שכוללים את כמויות השחיטה, מספר חלקי הבשר שנארזו לפי סיווג "כשר" או "חלק" ודיווח על כמות הבשר הטרף שנשחט. המחלקה מטפלת בשלט רחוק בבעיות הלכתיות שמתעוררות במפעלים, בבעיות בין אנשי הצוות ליבואנים ובינם לבין עצמם, וכן בבעיות משמעתיות של אנשי צוות. בעבר נערכו ניסיונות לרשת מפעלים בחו"ל במצלמות, אך בעיות טכניות מנעו את רוב המהלך.
בדו"ח נרחב שכתב פילבר לפני כמה שנים, במסגרת פורום "קהלת" (גוף ימני־שמרני שעוסק בתחומים ציבוריים שונים), הוא ציין שהמידע שיש למדור שחיטת חו"ל על אנשי צוותים חלקי ביותר, "ולעיתים מסתכם בשם ובמספר טלפון". לפי פילבר, הנתונים שמתקבלים מראשי הצוותים מרוכזים בכתב יד בדו"ח סיכום שבועי שנשלח למחלקה במכשיר פקס - לעיתים באיחור של כמה ימים.
פילבר התריע בדו"ח שפרסם שקשה מאוד למנהל המחלקה לפקח מירושלים על עבודת הצוות, ולכן החליטה הרבנות הראשית להפעיל מערך פיקוח על צוותי השחיטה. אלא שקושי לוגיסטי וקשיי מימון הובילו לכך שמפקח אחד אחראי על כמה מפעלים לכל הפחות, שמרוחקים זה מזה מאות קילומטרים ולעיתים אף נמצאים במדינות נפרדות.
בתגובה לפניית "שישבת" בעניין הבעיות המוסריות, לכאורה, מסרו ברבנות הראשית כי "ראשי הצוות חותמים על קוד אתי שבמסגרתו הם מתחייבים לפעול על פי הנהלים".
"חוק יבוא חדש"
לדברי ח"כ מלינובסקי, היא פועלת להעביר חוק במסגרת חוק ההסדרים, שיאפשר לייבא לישראל בשר כשר מארגוני כשרות מוכרים בעולם. הרעיון, היא אומרת, הוא לאפשר לארגוני כשרות לייצר תחרות, תוך שמירה על רמת כשרות מספקת. הרעיון שלה נתקל, לדבריה, בהתנגדות, ובסופו של דבר נפל עקב נפילת הממשלה. מלינובסקי מבטיחה לקדם את הנושא גם בכנסת הבאה, כמובן אם תהיה בעמדה לעשות זאת.
עד שהתחום יוסדר, נראה שכולנו, הצרכנים, נמשיך לשלם, וביוקר, על ההתנהלות הקלוקלת בשוק כשרות הבשר.
מהרבנות הראשית נמסר:
"הרבנות הראשית לישראל מפקחת על השחיטה ועל כשרות הבשר המיובא לארץ בהתאם לחוק הבשר, האוסר ככלל יבוא בשר שאינו כשר לישראל. לצורך כך, מחלקת שחיטת חוץ לארץ מסמיכה שוחטים וצוותי שחיטה, בהתאם לנהלים סדורים, ומכשירה ומפקחת על בתי מטבחיים ברחבי העולם.
"בנוסף, מדי עונה נשלחים מפקחים מטעם הרבנות הראשית לסבב ביקורות בבתי מטבחיים במדינות שונות בעולם, על מנת לבדוק את תקינות השחיטה הכשרה ויישום נוהלי הרבנות. הרבנות מתנהלת באחריות, במקצועיות וביסודיות על מנת להבטיח לצרכני הכשרות כשרות בשר אמינה.
"עניין הקמת בית הספר לשחיטה נמצא בימים אלו ברבנות בדיוניים פנימיים.
"לרבנות הראשית אין כל מעורבות בקביעת שכרם של צוותי השחיטה. תפקידו של ראש הצוות הוא חשוב, ואחריות כבדה מוטלת על כתפיו. ראש הצוות נושא באחריות על כשרות הבשר ומייצג את הרבנות הראשית כלפי היבואן וכלפי המפעל בחו"ל ועובדיו. ראש הצוות ממונה במישור ההלכתי והמקצועי על יישום נוהלי הכשרות של הרבנות הראשית במקום, כדי להבטיח את כשרות הבשר. בהתבסס על פעילות צוות השחיטה בהובלת ראש הצוות מעניקה הרבנות הראשית תעודת הכשר לבשר, כתנאי לשיווקו ככשר בישראל.
"צוותי השחיטה המוסמכים על ידי הרבנות הראשית הם אנשים יראי שמיים, העושים את מלאכתם בתנאים לא פשוטים. אנו מביעים מחאה כנגד הטענות וההכפשות הבלתי מבוססות שנועדו להטיל דופי ביושרם או בניקיון כפיהם.
"לעניין הטענות בנוגע לבוחן שפועל בחו"ל: כלל לא ברור אם הנושא מעורר קושי משפטי, ואולם, לשם הזהירות, הנושא נמצא בבדיקת הלשכה המשפטית.
"לעניין הטענות שהועלו בפנייתכם באשר לקבלת כספים, לכאורה, על ידי בוחן, מדובר בטענות שעלו בעבר ושהרבנות נתנה להן מענה. לאחר שהרבנות בדקה לעומק טענות אלו בשעתו, הוברר כי אכן נמצאה התנהלות בלתי תקינה במערך הכשרת השוחטים. בעקבות התנהלות זו הופקו הלקחים הדרושים וחודדו הנהלים. נדגיש כי לאחר בחינת העניין במישור המשפטי, הרבנות הראשית לישראל לא מצאה לנכון לנקוט צעדים מעבר לכך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו