לנצח אחי: קבוצת מבקרים שהתכנסה לפגישת מחזור הפתיעה את יו"ר הכנסת

אל משכן הכנסת מגיעים מדי יום מאות מבקרים שמוזמנים לדיוני הוועדות. אך ביום חמישי התקיים בכנסת סיור מרגש שכמותו לא היה במשכן, ומדור הכנסת של "ישראל היום" ליווה אותו מקרוב.

אל שערי הכנסת עשו את דרכם בבוקר יום חמישי כ-30 בוגרי מחזור ה' של בית הספר "בויאר", שהגיעו לכנסת למעין מפגש מחזור, בציון 50 שנים לסיום לימודיהם. בדרך כלל, האורחים הם אלו שנרגשים להיכנס אל יציע הציבור במליאה, אבל הפעם לאורחים הייתה הפתעה שלא הותירה עין אחת יבשה. לפני הסיור ביקשו חברי בית הספר המיתולוגי לפגוש את יו"ר הכנסת, ח"כ מיקי לוי, ואמרו למנהל מרכז המבקרים, ד"ר משה פוקסמן שע"ל, כי הם מבקשים להפתיע את היו"ר.

חברי הקבוצה שפגשו את היו"ר בספריית הכנסת התרגשו לספר לו כבר בתחילת המפגש: "אנחנו בני המחזור של אחיך, פיני לוי ז"ל. למדנו איתו בשכבה, בכיתה ובמגמה הביולוגית". פיני, אחיו הצעיר של היו"ר לוי, הוא הבן השני למשפחה בת חמישה ילדים. הוא למד בבית הספר היסודי ע"ש כצנלסון בירושלים, והשלים את השכלתו התיכונית בבית הספר בויאר במגמה הביולוגית.

הוא התגייס לצה"ל ביוני 1972 והתנדב לחטיבת הצנחנים, שבמסגרתה עשה את רוב שירותו הצבאי בסדיר ובמילואים. פיני השתתף במלחמת יום הכיפורים יחד עם אחיו יו"ר הכנסת. פיני הוצב בגזרה הסורית ונטל חלק בקרבות העקובים מדם, שבהם נפלו חלק מחבריו הקרובים ביותר.

בערב פסח תש"ן, חגגו פיני ואשתו שושי בר מצווה לבכורם רועי, וכעבור חודש שכלה משפחת לוי את האח הצעיר רונן בתאונת דרכים בארה"ב, כשהוא בן עשרים וחמש. כעבור שישה חודשים, ב־13 בנובמבר 1990, פיני נרצח על ידי מחבל בזמן שירות מילואים.

"יש לי מין אבן ריחיים על הכתפיים", שיתף היו"ר את חבריו של פיני. "שלושה חודשים לאחר מות אחי רונן, פיני קיבל צו מילואים ואמר לי 'הראש שלי לא פנוי', וביקשתי שידחו לו את המילואים. הגדוד שלו ירד לקו המים בגשר אלנבי, ומחבל חצה את הקווים מירדן, זחל תחת הגדר וירה על פיני, שהיה באותה עת בעמדת שמירה. אני מרגיש שפיני נמצא פה בין השורות שלכם, אף שחלפו יותר מ־30 שנה".

"פיני בלב של כולנו"

יהודית גונדר לוין, חברתו של פיני לספסל הלימודים, סיפרה במפגש: "ישבנו יחד שנתיים ליד אותו השולחן. היה לו סוג של שקט פנימי, כזה שידעת שעם פיני לידך - יש על מי לסמוך". טלי מרכוס, חברה נוספת, שיתפה: "היינו מעתיקים שיעורים המון אחד מהשנייה. בחיוך אגיד שזאת הייתה העתקה משותפת, אף שאני זוכרת לא פעם את פיני לא מכין שיעורים. בכל זאת, כשהמורה פנתה אליו להקריא אותם, הוא היה מקריא מדף ריק את מה שהוא היה רוצה לכתוב. אין ספק שפיני נכנס לכולנו ללב".

רונית לוינגר, גם היא חברה של פיני לספסל הלימודים, סיפרה כיצד במהלך מסיבת פורים שמה לב כי חלפה השעה שבה הבטיחה לאביה לשוב הביתה, והכיף של המסיבה רק התחיל: "פיני ראה שאני אובדת עצות, ואמר לי 'בואי, אני אסיע אותך בווספה שלי ואחזור למסיבה בתוך חצי שעה'. עליתי על ווספה בפעם הראשונה בחיי, ובמרכז הכביש הייתה תלולית בוץ. ב'זבנג' הראשון, כשאני עדיין לא תופסת את פיני כמו שצריך, מצאתי את עצמי מתרסקת על הכביש. אני עפתי, והוא, כל כך נבהל. הוא שם את הז'קט שלו עלי, וברוך שלו שכנע אותי לעלות פעם נוספת על הווספה. הגעתי בעזרתו בשלום הביתה".

בסוף המפגש חבריו של פיני העניקו ליו"ר הכנסת במתנה תמונות של אחיו מבית הספר, ואת אחת התמונות הקבוצתיות שבהן מצולם פיני ז"ל ביקשנו במדור לשחזר יחד עם היו"ר לוי, על רקע משכן הכנסת, כשאת מקומו של פיני בתמונה תופס היו"ר. "לא נשכח את היום הזה", סיכמו כולם, "לא נשכח את פיני".