כמעט כל חיסרון שיכול להיות בתקציב מדינה, קיים בתקציב שיובא היום להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת. גם קיצוצים, גם העלאות מסים וגם הגדלת הגירעון. הכל במחיר אחד. מחיר פוליטי כבד מאוד, שאף יגדל לקראת ההצבעה השנייה והשלישית בנובמבר.
זו ממשלה שמעוניינת לשרוד ועושה זאת על חודו של קול. ממשלה שמפזרת כספים ללא הבחנה לכל דורש. לא כי היא צריכה וזה נכון, אלא כי יש לה אצבע שאמורה להיות מונפת ברגע הנכון. הכספים הקואליציוניים כל כך בזבזניים, בהיקפים חסרי תקדים, שלא נותר דבר למלחמה בקורונה, להתאמת מערכת החינוך למציאות התחלואה הנוכחית, או לבתי הרפואה הציבוריים הקורסים.
חלומם של כל פקידי האוצר לדורותיהם הוא שר אוצר כנוע. מובל. מובס. מאמץ בחום כל תוכנית, הזויה ככל שתהיה, העיקר שהמספרים יתכנסו ללא מאמץ. אחרי הבזבוז הגדול למגזר הערבי ולכל יתר המפלגות, באות העלאות מסים על ימין ועל שמאל, ישירים ועקיפים. הפנסיות אין, החיילים אאוט. וקורונה? היא לא קיימת. גם אם מתאמצים לראות מבעד למספרים הצפופים, אין לה זכר. לא בתקציב הבריאות. לא בחינוך. ולא בכלכלה. עסקים נסגרים ומצמצמים פעילות, ופיצוי כלשהו? אין.
אין מתווה חל"ת ואין מתווה בכלל. זה תקציב שכמעט כל אחד במדינה צריך להתפלל שלא יעבור, אלא אם כן הוא פוליטיקאי או מקורב לאחד כזה שדואג לו.
ועוד לא דיברנו על חוק ההסדרים. יו"ר הכנסת, כמו כל יו"ר כנסת, היה צריך להשליך את ערימת הדפים שהונחה בפניו ולהטיח אותם בפרצופו של השר שמבקש בשם הממשלה להעבירם. חוקים כבדי משקל, רפורמות גדולות, כולל נושאים שנויים במחלוקת, הופכים לשורה בספר עב כרס, שעליה יצביעו חברי הקואליציה בהינף יד, ללא דיון, ללא העמקה, בלי להבין את ההשלכות ומבלי שתתפרס לפניהם התמונה בשלמותה.
כי מה באמת הקשר בין הרפורמה בכשרות של משרד הדתות לשורה בספר חוק ההסדרים? לא מדובר בחוק שאמור לחייב דיון מעמיק? מילא לדידה של הממשלה לא, הרי הכל הם מודדים דרך החור של הגרוש, ויציבות הממשלה מעל הכל, אבל מדוע יו"ר הכנסת לא חס על כבודו של הבית ומאפשר את הפארסה הזאת? במקום להטיל וטו, גם הוא נכנע. התרפסותו לממשלה כבר הביאה פעם אחת ביקורת נוקבת של בג"ץ, בנוגע לחלוקת הוועדות, כאשר בחר לשבת מנגד ולא לנקוף אצבע.
הדבר היה אמור לשמש לו כרטיס צהוב, אות אזהרה כלשהי, אבל חוק ההסדרים מוכיח שלא למד דבר. יושבי ראש הבית כבר הואשמו בעבר כי במקום להוביל את הכנסת משמשים הם משת"פים של הממשלה, היה זה במיוחד בזמנים שבהם ראש הממשלה היה נתניהו ויו"ר הכנסת היה מהליכוד. אלא שרק כעת התברר כמה עצמאיים היו ריבלין, אדלשטיין ולוין, מול מיקי לוי שהדרישה ממנו לעמוד מול יו"ר מפלגתו הכל יכול היא כנראה ציפייה מופרזת.
התקציב, כך נראה, יעבור. זו ממשלה שמוכנה לשלם, והרבה. לקואליציה, לח"כים הערבים שבאופוזיציה, ולכל מאן דהוא שיאפשר את שרידותה. לכל היתר נותר בעיקר להתפלל שהנזק שבהעברת התקציב לא יגבר על הנזק שבאי העברתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו