תארו לכם מצב שבו ישראל מתמודדת עם מלחמה והרוגים, אבל השרים הבכירים בקבינט הביטחוני פשוט לא מופיעים לישיבות. ובכן, מדינת ישראל במלחמה מול הקורונה, והמתקפה המחודשת מביאה למותם של 32 אזרחים (בשבוע האחרון). על פי התחזיות, עד ספטמבר היא תציף את בתי החולים ביותר מאלף חולים במצב קשה ומספר הנפטרים יוכפל.
אז איך השרים לפיד וליברמן מרשים לעצמם לא להופיע לישיבות הקבינט? ואיך קורה שאין כמעט אכיפה, וביציאה מנמל התעופה מתערבבים זה בזה חייבי בידוד עם אזרחים בריאים?
גם הקניונים הם מדגרות, בשעה שאין אכיפה של עטיית מסיכות ואין הגבלה של מספר הנכנסים. אולי בגלל שאת ההגבלות שומרים לחרדים בתקופת החגים, להם הרי קל להציק.
הכל פוליטיקה ותקשורת. יש רצון לשדר שהממשלה הנוכחית נינוחה ושונה מקודמתה. במקום להיכנס למצב חירום עם התייצבות מלאה בקבינט כפי שעשתה הממשלה הקודמת, משדרים שהכל סבבה ושהכל מתנהל על "בלימה רכה". לפיד וליבמן לא חייבים להגיע לקבינט, פשוט כי אין מלחמה.
והגאווה הזו מובילה להכחשה.
אם השרים יגיעו לישיבות וייקחו אחריות, לא תהיה להם ברירה אלא להודות שעליהם לנקוט את אותם צעדים ממש שנקטה ממשלת נתניהו. אחרי שהם כל כך לגלגו על הממשלה הקודמת, האגו לא מאפשר לעשות את אותו הדבר. אז מכחישים שהקורונה היא מלחמה. ואם היא לא מלחמה והמצב לא כל כך נורא - אפשר גם לא לבוא לישיבות קבינט.
ואולי פשוט ליברמן ולפיד מנסים להתחמק מהסוגיה הנפיצה ולתת לבנט, שהוא גם מתחרה פוליטי, להתמודד לבד. ככה פועלים שני פוליטיקאים ערמומיים.
שרי הממשלה צריכים לזכור שכבר אינם באופוזיציה, ולמאבק במגיפה צריך את אמון הציבור, לצד שקיפות. אין כמו להודות בטעויות שנעשו עד כה: ההיעדרות מישיבות קבינט אינה ראויה, איחור בהבאת החיסון השלישי לציבור היה שיקול דעת מוטעה. השארת נתב"ג פתוח כשנוסעים מאומתים ולא מאומתים חוזרים מתערבים זה בזה ביציאה מהשדה וברכבת - היא קטסטרופה. וגם הצפיפות בקניונים חייבת להיפסק, באמצעות אכיפה קשוחה.
כל הנאמר לעיל לא נעים לביצוע - אבל הכרחי. וכדי לעשות צעדים לא נעימים לביצוע מול הציבור, יש לגלות מנהיגות ודוגמה אישית. בנט לא יוכל לבקש מהציבור לגלות אחריות אם שריו לא יגלו אחריות. בהתקרב הימים הנוראים, גם ממשלה יכולה לעשות תשובה.
מאיר אינדור
