שני אירועים דרמטיים קרו השבוע ונעלו את האפשרות לבחירות בקרוב. המשעשע הוא שדווקא העברת התקציב שנחשבת ל"דמון" של הממשלות, הרגע שבו עשויה ליפול ממשלה, היתה הרגע הפחות דרמטי מבחינת הסיכוי שהממשלה תיפול.
בנט על 7.10: "הייתה קריסה שעוד נלמד אותה" // צילום: מרב סבר
אף אחד בקואליציה לא באמת חשב שהתקציב לא יעבור. מה שכן איים על שלמות הממשלה זה אולטימטום מאולץ של החרדים להעברת חוק הגיוס עד לחג השבועות, וגם שם נתניהו קפץ ראש אל חצרות רבנים, שוחח בטלפונים עם מנהיגי הציבור החרדי וביטל כל אולטימטום שהופרח לאוויר. מה שנתניהו עושה לחרדים מרתק: הוא מאכיל אותם בלקרדה, ומורח אותם משל היו מיונז על סלמון כבר שנתיים עם חוק הגיוס שעד כה לא נחקק, והם לא יכולים לעשות כלום. אין להם אלטרנטיבה אחרת.
הבחירות הבאות יהיו במועדן (אוקטובר 26') או קצת לפני, כפי שבדרך כלל קורה בפוליטיקה הישראלית, אבל זה לא גורם למתחממים על הקווים של המערכת הפוליטית, מימין ומשמאל, להפסיק לעבוד. להפך, הם מגבירים כוח.
שנתיים הן זמן היערכות רציני ומספק להתניע מהלך - בין שאתה יאיא פינק שיתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה/הדמוקרטים תחת הטיקט של המחאה, ובין שמדובר בתנועות של מילואימניקים ובדמויות אחרות, שאת חלקן ראינו השבוע יוצאות להפגין מול הכנסת בתקווה שבעוד שנתיים יעברו בשערי הכנסת.
גם עבור מי שרוצה להקים מפלגה ולחזור לפוליטיקה כמו נפתלי בנט, העברת התקציב היא לא הסוף וגם לא ממש ההתחלה, רק המשך של חימום מנועים, בניית תוכניות, ראיונות מועמדים, פגישות עבודה.
המטרה היא למצוא "אנשי אמצע" כאלה, שיכולים לשחק על מגרש מגוון יותר. לא ימין מובהק, לא שמאל מובהק. כאלה שיתאימו למקרים של אנשים דתיים־לאומיים שכועסים על אי־גיוס חרדים, כאלה שיתאימו לימנים שכועסים על המחדל הביטחוני ב־7 באוקטובר, וכאלה שיתאימו למצביעי מרכז־שמאל שמוכנים להתגמש מעט בשביל אפשרות אמיתית להפיל את נתניהו.
החיפוש הוא אחר טייפ־קאסט מהסוג של שר החינוך לשעבר שי פירון, חלקם קיבלו כבר הצעות. השם החם שמתפרסם כאן לראשונה הוא של טל אוחנה, ראש מועצת ירוחם לשעבר, אישה, צעירה, מהפריפריה, עם רקורד של עשייה. גם עם עליזה בלוך, ראשת העיר בית שמש, היו כמה שיחות ומפגשים.
החיפוש אחרי אנשי האמצע הוא אירוע פוליטי מעניין. מצד אחד הסקרים מלמדים שדווקא ההקצנה זוכה להצלחה, יאיר גולן ומפלגתו מתחזקים על רקע הברוטאליות והאגרסיביות, חיקוי של בן גביר אבל מהצד השמאלי של המפה. נוסף על כך, התחושה במערכת הפוליטית היא שבני גנץ לא מתרומם בטענה שהוא "פרווה", ממלכתי, "אמצע". האם בנט (וגם ליברמן), שמחפשים את אנשי האמצע, טועים? האם אנשי האמצע יביאו את המנדטים המיוחלים? יש כמעט שנתיים עד שנדע את התשובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו