עקרון ההתבצרות

כשיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מספר לנו שנתניהו ושריו בורחים ומפחדים מוועדת חקירה ממלכתית, הוא מבלי משים מסביר לכולנו מה בעצם הוא עצמו מקווה שייצא ממנה. ברור גם למה הוא, ושאר מתנגדי הממשלה, מתעקשים כל כך דווקא על ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, ודוחים על הסף כל הצעה להרכב אחר, כמו ועדות מקצועיות שחבריהן ייבחרו במשותף על ידי הקואליציה והאופוזיציה.

רק ממלכתית, ורק שופט עליון - זו עילת הקיום החדשה של האופוזיצה האנטי־ליכודית. ואם תוקם ועדה כזו, היא תהיה צבועה בהתלהבות ובמוטיביציה של יאיר לפיד ושל הקפלניסטים.

בחנו את עצמכם

אם אתם מאלה שסבורים שוועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון היא הדרך הראויה ביותר, הצודקת ביותר, הבלעדית ביותר, לרדת לשורשי מחדל 7 באוקטובר ולהפיק מסקנות מעשיות לעתיד - נסו לענות בכנות על אחת מהשאלות הבאות.

עד כמה אתם מכירים, אם בכלל, את שלל המסקנות המערכתיות והארגוניות שנוסחו בדוח ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום הכיפורים, בדוח ועדת ועדת כהן לחקר אירועי סברה ושתילה, בדוח ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 או בדוח ועדת וינוגרד (שכיהנה כוועדת בדיקה ממשלתית) בעקבות מלחמת לבנון השנייה?

והנה שאלה קשה יותר: האם תוכלו להעריך האם ועד כמה תרמו הוועדות האלה לביטחון המדינה? האם המודיעין הישראלי "הבריק" בהערכותיו אחרי ועדת אגרנט, למשל בלבנון, בתהליך אוסלו, בקריאת כוונותיו האמיתיות של ערפאת או פוטנציאל הסדיזם של חמאס? ולדעת מתנגדי הכיבוש, האם דוח ועדת כהן אחרי הטבח בסברה ושתילה עזר מהותית למנוע מקרים אחרים, שבגללם גונתה ישראל ונגררה לדוחות ולטריבונלים בינלאומיים? ומה עם דוח ועדת אור בעקבות אירועי אוקטובר 2000, איך הוא בדיוק עזר למנוע את פרעות "שומר החומות" ברחבי ישראל הריבונית? והאם משהו מוועדת וינוגרד הכין את צה"ל לחזית הדרום לבנונית ב"חרבות ברזל"?

ואם פתחנו, אז הבה נהיה כנים עד הסוף: מה באמת אנחנו זוכרים מרגעי השיא של פרסום מסקנות הביניים או הדוח המלא של כל אחת מהוועדות האלה: את ליבת הממצאים הנוגעת להשתלשלות האירועים ולכשלי המערכת? או את ההמלצות האישיות ביחס לאישים המעורבים ולגורל הקריירה הצבאית או הפוליטית שלהם? עם מה פתחו מהדורות כשחברי הוועדה התכנסו להציג את תוצאות חקירתם: עם הדרישה לשינויים מבניים ופירוט הליקויים שיש לתקן, או עם צילומי התקריב של פרצופי ה"אחראים" בשחור־לבן, לצד הציטוט הכי "נוקב" עליהם מתוך הדוח, הכתם שדבק בהם וה"עונש" שהוטל עליהם? 

זה הרגע שלו מייחל לפיד, זה המעמד שרואים בדמיונם מובילי המחאה, זו הדרמה שמחפשים חלק ניכר מאנשי התקשורת בישראל, שאוהבים לספר עד כמה נתניהו מפחד מוועדת חקירה ממלכתית. הביטוי הזה, "מסקנות אישיות", הוא ליבת האירוע עבור רבים מהם. 

מלכתחילה, צריך לשאול, למה המנדט לניהול החקירה צריך להימסר לשופטי עליון, ואיזה יתרון יש למשפטנים על פני אנשי מקצוע מנוסים? האם הדיסציפלינה המשפטית מותאמת להובלה של פרויקט לאומי כזה? האם, כמו שאמר לאחרונה תא"ל (מיל') אמציה (פצי) חן לאמנון לורד ("ישראל השבוע", 20.12), וינוגרד ואגרנט אכן תרמו לביטחון הלאומי?

באופוזיציה יודעים, ולצערנו הרב גם במערכת המשפט, שאין סיכוי שוועדת חקירה ממלכתית תיהנה מאמון ציבורי מלא. מי שקרא או האזין לדברים של הנשיאה אסתר חיות או השופטת בדימוס ענת ברון, מבין לאן נושבת הרוח הרעיונית והאידיאולוגית. מי שמתבונן בהתהגותם של מ"מ נשיא העליון, השופט יצחק עמית, או של היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, נוכח לראות עד כמה מערכת המשפט כולה פועלת מתוך גישה לעומתית מוצהרת ביחס לממשלה הנוכחית והעומד בראשה. בדיוק כמו במשפט תיקי האלפים, גם כאן יחול עקרון הברזל שתבעה רות גביזון ז"ל: אין סיכוי למשפט צדק.

מסקנות אבודות

אי־האמון הזה הוא לא תוצר של "מתקפה ביביסטית" על מערכת המשפט ולא של "דה־לגיטימציה" מצד השופרות. זה נתון שאיתו צריך לעבוד: חלק גדול מהציבור לא מסוגל להאמין שוועדה בראשות או במינוי שופט עליון תפעל באובייקטיביות ובהוגנות מלאה ביחס לכל הגורמים והדרגים. והעובדה שהאופוזיציה היאיר־לפידית, מובילי המחאה, ועכשיו גם נשיא המדינה וצמרת צה"ל, קוראים להקמת ועדה חקירה ממלכתית - רק משמנת את החשדנות. האם לא מפריע לאופוזיציה, לנשיא, לראשי הצבא, ולמערכת המשפט עצמה, שחלק גדול בציבור לא ייתן אמון בוועדת חקירה ממלכתית? עד כדי כך שקופים בעיניהם ציבורים שלמים, עד כדי כך הם לא נספרים כציבור אזרחי?

והתהייה המדאיגה יותר היא, מה יהא על האמת. גם להם ברור שבתנאים החברתיים והפוליטיים הנוכחיים, ממצאי ועדת חקירה ממלכתית, איכותיים ונוקבים ככל שיהיו, ייספגו מיד באדים הרעילים של הקיטוב. גם על האמת ההיסטורית, זו שכל כך מגיעה לקורבנות, למשפחות ולקהילות, יתנהל כאן פולמוס גס ויצרי. היש טרגי מכך?

יש ליאיר לפיד - יחד עם בני גנץ - הזדמנות להוביל מהלך מנהיגותי ולהביע נכונות לדון עם הקואליציה בהרכבה של ועדת חקירה, שתיהנה מאמון מלא של כלל הציבור ושל כלל המערכות הציבוריות. חבל שהם מאמצים את עקרון ההתבצרות, שהופך את מערכת המשפט בישראל לכל כך בלתי נסבלת. הוכח שזה גם לא משתלם פוליטית.