מלחמת יש ברירה: העיסוק המפלג מתעורר בזמן הלא נכון, ומסיט אותנו ממה שחשוב באמת

כותרות הימים האחרונים עסקו ב"עליהום" על פרקליט המדינה לשעבר משה לדור, שקרא לטייסים להפסיק את התנדבותם אם יעברו חוקי הרפורמה המשפטית, ובמקביל דברי הרב יצחק יוסף שקרא גם ל"בטלן" - כלומר לחרדי שאינו לומד - שלא להתגייס אלא להשתמט.

בין לבין מתקיימים דיונים קדחתניים בקרב חברי הקואליציה על גיוס כללי להדחת היועמ"שית ולגיוס רוב לקידום חוקי הרפורמה המשפטית, ששר המשפטים החליט לקדם על רקע פסיקת בג"ץ שמחייבת אותו למנות בתוך חודש ימים נשיא קבוע לבית המשפט העליון.

כל השיח של הימים האחרונים מתקיים במקביל לכך שישראל עדיין מנהלת מלחמה רב־זירתית. חיילי צה"ל לוחמים בשלוש זירות מחוץ לגבולות המדינה (עזה, לבנון וסוריה), 100 מאנשינו, חיים ומתים, בשבי חמאס, ותושבי הצפון רק מתחילים לגלות את הנזקים בבתיהם וביישוביהם ורחוקים מלחזור לשגרת חיים נורמלית.

בימים אלו נשמעים קולות כאילו חזרנו לימים שלפני 7 באוקטובר, אותה שבת ארורה שבה השתנתה מציאות חיינו. טעות הדבר וחמור יותר המצב. לפני אותה שבת לא היינו במ־ל־ח־מ־ה, אך היום, כאשר אנו עמוק בתוכה, משלמים מחירים נוראים - העיסוק המפלג והמשסה הזה משני צידי המתרס מסוכן שבעתיים, ובעיקר מיותר ולא בזמן.

במשחקי השכונה, בריב בין המחנות נהוג לומר "הוא התחיל ראשון", ובכך להצדיק את ההתקוטטות הדו־צדדית. אבל יואילו ויתכבדו נבחרי הציבור ומנהיגיו משני הצדדים. "השכונה" הזאת היא המדינה שלנו, היא החברה שלנו, אלה החיים שלנו ושל ילדינו - עצרו הכל לפני שיהיה מאוחר מדי. מחיר אחד כבר שילמנו ועודנו משלמים.

בשני הצדדים מודים כי הדבר עלול להביא למלחמת אזרחים. גם לפני האסון היו שזלזלו בדיבורים על מלחמה רב־זירתית

מה שנראה דמיוני לפני 7 באוקטובר - מלחמה רב־זירתית שבה מתלכדים האיומים ומנצלים את חולשת המדינה והחברה, ראינו מתממש לנגד עינינו. ההתאוששות של צה"ל וכוחות הביטחון וההגעה להישגים הביטחוניים האזוריים אינה מובנת מאליה. אלה שזכו לכינוי "סרבנים" התייצבו והוכיחו עצמם ללא צל של ספק, אך היום, אחרי כמעט 15 חודשי מלחמה, האם לא ראוי שנתמקד באיומי החוץ שלנו? והם עדיין רבים ומאתגרים.

אנו שומעים כאלה משני הצדדים שמאיימים כי בין שהיועצת המשפטית לממשלה תוציא את ראש הממשלה לנבצרות ובין שתפוטר - הדבר עלול להביא למלחמת אזרחים. ראוי שכל מי שנושא באחריות יידע ויזכור כי גם לפני האסון היו מי שזלזלו וגיחכו לנוכח הדיבורים על מלחמה רב־זירתית, ועל כך שאויבינו מזהים את החולשה ועלולים לנצלה. אנו זוכרים כיצד זה נגמר.

נראה כי העיסוק בנושאים אלו מסיט אותנו מהמשימות החשובות באמת. כעת נדרשת הנהגה שתלכד את השורות, תשקם את היישובים שנחרבו, ומעל לכל - תחזיר את 100 החטופים. כל השאר יכול לחכות. הניחו בצד את המחלוקות וכל החלטה שרק תעמיק את הפלגנות והשיסוי. עוד יהיה זמן לחזור לפוליטיקה. במלחמה נלחמים מול האויבים - ואחינו, גם אם הם מהצד השני של המתרס הפוליטי, אינם אויבינו.

הכותב הוא תת־אלוף (מיל'), לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי