שני מחנות, אפס הידברות: הצצה אחרת ליום הראשון של עדות נתניהו

בעוד בפנים העיד לראשונה בהיסטוריה כנאשם ראש ממשלה מכהן - בחוץ נשמעו קריאות "אתה הראש אתה אשם" מול "אתה הראש ברוך השם" • תומכי נתניהו בלבן מול מתנגדיו בשחור, והמשטרה באמצע • כתבנו ליווה את ההמולה בכניסה למשפט

הקרע החברתי בעד ונגד משפט נתניהו. צילום: איתן אורקיבי

אלו היו רגעים מסרט, כל צד מגיע בתלבושת מזוהה, צד אחד עם לא מעט חולצות שחורות והכיתוב BRING THEM HOME, רמקולים חזקים, זמבורות, וצעקות נגד נתניהו. מהצד השני חולצות לבנות עם כיתוב נגד מערכת המשפט, רמקולים חזקים, מגפונים, וצעקות בעד נתניהו.

מוחים בעד נתניהו, צילום: קוקו

היה שם גם רגע אחד קסום שהצעקות התחברו לשיר אחד שכולם שרו ביחד, דמיינו לעצמכם את זה בראש (או כנסו לאתר "ישראל היום" לצפות בווידאו). המנגינה המוכרת ממגרשי הכדורגל מהלהיט "מי שלא קופץ אדום/צהוב, מי ש-ל-א קופץ אדום/צהוב" - המילים הם "אתה הראש, אתה אשם" ומהצד השני "אתה הראש ברוך השם". כיוון שקשה היה להבחין במשחק המילים בסוף השיר, נוצר רגע אחד קסום שבו נשמעו שני הצדדים שרים שיר אחד ביחד.

הרוב הדומם

ההפגנות אתמול מחוץ לבית המשפט טומנות בשורה אחת רעה ובשורה אחת טובה.

הפגנות מחוץ לבית המשפט: "אתה הראש אתה אשם" מול "אתה הראש ברוך השם" // יהודה שלזינגר

הרעה היא שמלבד ההרמוניה בשיר "אתה הראש אתה אשם/ברוך השם", האמוציות בין הצדדים חזקות, הביטויים נוראים, זעקות "בוגד" הפכו לדבר שבשגרה, השוואות בין נתניהו לגדולי המרצחים כמו סינוואר ונסראללה נזרקו לחלל האוויר. הקוטביות מבהילה, זה לא רק המשטרה שהפרידה, גם כשמפגינים עברו בין המחנות זה נגמר בצרחות סטייל "לך מפה", "אין לי מה לדבר איתך" ושאר קללות שדף העיתון אינו יכול לשאת.

הבשורה הטובה היא שמדובר במיעוט. אם ברגע שיא כמו תחילת עדות של ראש ממשלה במשפט הגיעו להפגין מחוץ לבין המשפט רק כמה עשרות מוחים - סימן שרוב העם לא נמצא באזורי הקיצוניות והאמוציות הקשות. רוב העם מבין את הפרופורציות הנכונות.

ספק אם הבמאי האגדי קוונטין טרנטינו שמתגורר בתל אביב היה מייצר את הסצנה שנראתה אתמול בעיר. בית משפט, רחבה גדולה, מצד אחד תומכי ממשלה על הגדרות וקו שוטרים מולם, ומהצד השני אותו דבר, מתנגדי הממשלה על הגדרות וקו ראשון של שוטרים. בפנים, היסטוריה, ראש ממשלה שמגיע לתת עדות במשפט פלילי והמוני כלי תקשורת.

אולם 512: נתניהו ועו"ד חדד, צילום: ראובן קסטרו

כמו שבספרי ההיסטוריה לומדים על מלחמת יום כיפור, סביר להניח שבספרי ההיסטוריה העדכניים ילמדו על הימים בהם אנחנו נמצאים: כיבוש החרמון הסורי של יחידת שלדג, כוחות הצנחנים שחצו לסוריה, חיל האוויר הישראלי משמיד את הצבא הסורי, את בסיסי חיל האוויר שלו, את מצבורי הנשק הכימי שמן הסתם לא כוונו לכורדים או ללבנונים אלא למדינת ישראל. על התעוזה, התנופה והיוזמה. כששומעים את זה ורואים את הלוויות שבעת הנופלים האחרונים רוב הישראלים מבינים שליבם במקום הנכון, הכי רחוק מבית משפט שבו מדברים על שמפניות, סיגרים, סיקור חיובי ואלוביץ'.

עיקר הזעם משמאל מופנה, כצפוי לראש הממשלה - אדם לבוש בתחפושת אסיר ומסכה של נתניהו, השלטים המוכרים כמו "נתניהו, הטבחת וגם רצחת?", "הדם על הידיים שלך" ושלטים עם תמונות של רון ארד ושמות 100 החטופים שנמצאים בשבי חמאס בעזה. בצד הימני מופנה הזעם למערכת המשפט בעזרת שלטים כמו "הקליקה המשפטית פוגעת בנו", "די לרדיפה", "אתם לא שופטים, אתם שפוטים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר