לקוסם נתניהו אין שפן בכובע - יש לו שפנייה שלמה

לאחר שנים של דחיות והתחמקויות, היום שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו יעמוד על דוכן העדים מתקרב. אך כמו בכל פרק במשפטו ההיסטורי, גם הפעם מתגלה כי לנתניהו יש עוד כמה שפנים בשרוול - כמה מן השפנים, ומהמקוריים שבהם, הוצאו השבוע מן הכובע. ביקור נשיא פרגוואי, דרישת יו"ר הכנסת לתאם עמו מראש את מועדי העדות, נפילת המשטר בסוריה. רק האפצ'י שעשתה כלבת השכנים היה חסר.

כל אירוע עשוי לשמש חדר בריחה ולהיות כשר לבוא במניין העילות לדחייה נוספת של העדות. העיקר, כמאמר השיר שמושר תדיר בפי ההולכים בקיסריה, "שלא ייגמר לעולם". אבל אם לא יוחלט להפציץ הלילה את הכור האיראני, לכבוש את דמשק או את מוסקבה, עתיד נתניהו לעלות מחר על דוכן העדים.  סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי משהתחיל בגביית הראיות, ימשיך בית המשפט לשמען "ברציפות יום יום עד תום, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך".

ולא מדובר רק בסדרי דין תקינים. שמיעה רציפה של ראיות, בצורה מרוכזת, מקלה על הבנה נכונה ושלמה של התמונה העובדתית, מסייעת לבית המשפט לברר את האמת ולעשות צדק ומשפט, ואינה מותירה לנאשם ולסנגוריו – או לתביעה – זמן רב מדי ל"מקצה שיפורים" שעלול להטות את האמת העובדתית כפי שעלתה מתוך העדות.

אבל חוק לחוד ומציאות לחוד. התבוננות בנעשה בבתי המשפט בישראל (ולא רק בה) מלמד שסעיף חוק זה הפך כבר מזמן ל"אות מתה". הוא יכול להיתפס כבדיחה עצובה, עגומה מאד. המציאות מלמדת כי שמיעת ראיות בהליך פלילי מורכב נמשכת שבועות וחודשים ארוכים, ולעתים גם שנים. 

עבור ראש הממשלה, תהיה זו הזדמנות מצוינת להוכיח סוף סוף, קבל עם ועדה ש"לא יהיה כלום כי לא היה כלום". אם אכן הוא משוכנע בצדקתו, ביושרו, ביושרת מעשיו ובתום לבבו, מה לו כי ילין ויפעל לדחייה חוזרת ונשנית של עדותו?

השלב הראשון, שלב העדות הראשית – ובמקרה זה עדותו של הנאשם המרכזי בתיק – יהיה קל יחסית. סניגוריו המנוסים והמיומנים של ראש הממשלה לא יכבידו עליו ולא יפריעו לו לומר את אשר ליבו. הכל תוכנן מראש, ובקפידה רבה. הכל כולל הכל. תוכן הדברים, תזמונם, טון הדיבור, שפת הגוף, המחוות, הגיחוכים, הקידות והבעות הפנים. 

מחר נדע מהו סגנון העדות שנבחר. נוסח פורמלי, מאופק, או תיאטרלי. ואולי לחלופין, שניהם גם יחד. הדבר נתון להחלטת ראש הממשלה וסניגוריו. יש להניח ששופטי ההרכב, שעד כה גילו איפוק ראוי לציון, לא יפריעו לו יתר על המידה. לא נתפלא אם המעמד ינוצל גם להתקפות מצח נוספות, אולי בוטות,  על הפרקליטות והתקשורת ש"תפרו לו תיק".

מחוץ לבניין בית המשפט – ואולי גם בסמוך לאולם – יתייצבו על משמרתן להקת המעודדות והמפגינות שמנגד. את מחאתה ילוו קולות חצוצרות ותופים. בתיקים אחרים – כמו תיק קצב – הביע בית המשפט את סלידתו מהניסיון להשפיע עליו ולהטות משפט באמצעות הפגנות מעין אלה. אך לשווא. התופעה חיה, קיימת  ונושמת, לא רק במשפט ראש הממשלה,  ויש להניח שנחווה אותה גם הפעם.

בשלב החקירה הנגדית יהיה קשה קצת יותר. כפי שלמדנו עד כה במהלך המשפט, צוות התביעה לא יעשה לנתניהו חיים קלים. הוא יעמת אותו עם העובדות, אוי העובדות הארורות האלה, שאינן עולות תמיד בקנה אחד עם עמדת הנאשם.

לא אחת מדובר בסיטואציה מאד לא נעימה. לכל נחקר בהליך פלילי, בוודאי כשמדובר בראש ממשלה, כדאי להתייעץ לפני העדות לא רק עם סניגוריו אלא גם עם רופא. כל מי שעמד פעם על דוכן העדים יודע שלמחלה הזו יש גם תופעות לוואי. עוויתות לא רצוניות בפנים, אי יציבה ברגליים, התפתלויות, כשלים לשוניים, רעידות בידיים, ובעיקר הזעה מוגברת.

לפי הדין, על השופטים להתרשם לא רק מתוכן הדברים אלא גם מ"אותות האמת" שעולות  מדרך הצגתם בידי העד. ולשפת הגוף נודעת בעניין זה משמעות רבה בשלב הכרעת הדין והקביעה בדבר אמינות הראיות. אכן, עוד לא אבדה תקוותנו. אסופת הטריקים והשטיקים שמצויה עדיין בסל וטרם נחשפה היא בת שנות אלפיים. וגם אלף, וארבעת אלפים. לאור התנהלותם עד כה, שופטי ההרכב ראויים לאות המופת והנחישות, ולפרס האיפוק, הסבלנות והסובלנות. צריך רק לקוות שזה לא יהיה פרס על "מפעל חיים".

לנוכח התמשכות ההליכים עד כה, קיים חשש ממשי שראשת ההרכב תצטרך לפרוש לגמלאות, בחלוף ארבעים שנות שיפוט, עוד בטרם יסתיים שלב העדויות והסיכומים בתיק (מועד פרישתה חל בעוד כארבע שנים)  ואז הכל יתחיל מן ההתחלה. וטרם דיברנו על שלב הערעור. אך דיה לשמחה – או לצרה - בשעתה. כל שפן יבוא יומו. בעתו ובזמנו.