בשם הבן: האבא החרד(י) של פלדשטיין מדבר לראשונה | בלעדי

הי, מישהו שומע אותי?

ביום שישי שעבר קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה: יהושוע פלדשטיין, האבא של. הוא לא דיבר עד עכשיו עם התקשורת, הוא לא מבין תקשורת ודי חושש ממנה, אבל אחרי חודש שהבן שלך במעצר שב"כ, אתה חייב שמישהו ישמע אותך. אני מביא פה את דבריו, בהסכמתו.

אלי פלדשטיין במעצר מאז ה-27 באוקטובר. אביו סיפר לי איך זה התחיל: "בשלוש וחצי לפנות בוקר הגיעו לביתו של אלי ברמת גן 17 רעולי פנים, הפכו לו את הבית, פירקו אפילו את המזגנים. בסוף נשארו עם הטלפון והמחשב האישי. מאז הוא במעצר. היו ימים בהם נחקר 18 שעות, היו ימים בהם היה ארבע שעות בפוליגרף, ואז הגיעו פתאום יומיים שלושה בהם לא ראה חוקר".

הם נפגשו לראשונה רק ביום רביעי האחרון, חודש אחרי המעצר. גם זה קרה אחרי שהשופט דרש זאת בניגוד לעמדת השב"כ, הפגישה ארכה ארבע דקות. הוא מעריך שבנו איבד כ-15 ק"ג ממשקלו, הוא גם חזר לגמגם. "בתחילת הפגישה הוא היה חזק", סיפר לי יהושוע, ואז אלי אמר לנו "אתם נראים עם עיניים שחורות" והתפרק בבכי. "היו לי כאבי שיניים נוראיים. לא טיפלו בי" סיפר להם.

יהושוע סיפר לי על ימי שירותו בצה"ל: פלדשטיין התעקש ללכת עם מדים בבני ברק, למרות שהצבא אפשר לו להגיע על אזרחי לבסיס. הוא היה עם כיפה וציצית בחוץ, גם בטקס הקצונה. עניין עקרוני.

הם נפגשו לראשונה רק ביום רביעי האחרון, חודש אחרי המעצר. גם זה קרה אחרי שהשופט דרש זאת בניגוד לעמדת השב"כ, הפגישה ארכה ארבע דקות. הוא מעריך שבנו איבד כ-15 ק"ג ממשקלו, הוא גם חזר לגמגם. "בתחילת הפגישה הוא היה חזק", סיפר לי יהושוע, ואז אלי אמר לנו "אתם נראים עם עיניים שחורות" והתפרק בבכי. "היו לי כאבי שיניים נוראיים. לא טיפלו בי", סיפר להם.

הוא סיפר על גביעי הלבן שהיו נזרקים על אלי כשהיה הולך על מדים בבני ברק מהקומה למעלה. על תיבת דואר שלהם שעליה כתבו "כאן גרים ציונים שמגייסים את הילד לצבא". אוי לבושה. ועל איך כשהלך להתפלל בבית הכנסת זרקו אותו משם כי הגיע על מדים. השיא מבחינתו היה באירוע "שבע ברכות" משפחתי,

כששמו כסאות עם שם לכל אחד מהמשפחה, אבל רק לחייל פלדשטיין החליטו לא לשמור מקום. כל המשפחה עזבה את הארוע. "זה לא עניין אותו וזה רק חיזק אותו" סיפר לי האבוש. "הוא בכלל התמקד בלגייס ילדים עזובים מבני ברק לנצח יהודה, והצליח. הוא הסביר להם שהעתיד שלהם בצבא".

הוא מסכם ואומר ש"אלי היה טוטאלי בכל מקום בו היה", מספר שהימין הקיצוני רתח עליו בארועי דומא, כשפלדשטיין ייצג את עמדת הצבא באותה הנחישות מול המתנחלים. "חייל, עד הסוף".

גם בפרשייה הנוכחית, מבחינתו הבן שלו מילא משימות של לשכת ראש הממשלה. הוא אומר שאפילו הרעיון ללכת לבילד לא היה שלו. מה שבטוח, מכאן ועד בגידה המרחק גדול כמו המרחק מבני ברק לבבלי. לא התלמוד.

סיכום ביניים: אלי פלדשטיין הפך לילד של אף אחד: חייל דחוי בבני ברק, נאשם בבגידה בצבא, ועובר אורח מוכחש בלשכת ראש הממשלה. רצינו שוויון בנטל, קיבלנו אי שוויון וסבל. אשם או לא, נראה שכולנו נישא בעונש.

אישה מהשמיים

סקר המנדטים האחרון שפורסם השבוע בחדשות 12 מתחיל להציג את אפקט 7 באוקטובר בצורה עקבית, או במשפט אחד: סף כניסה בטחוני וגברי למרוץ.

חמשת ראשי המפלגות המובילות מזוהים עם אג'נדה ביטחונית: נתניהו שנמצא במומנטום עליה עקבי, בנט שהיה רוה"מ ושר ביטחון מקבל 23 מנדטים, יאיר גולן שהיה סגן רמטכ"ל ומביא את העבודה מר"צ מארבעה ל-11 מנדטים, גנץ שבכנסת הנוכחית יש לו שמונה מנדטים ועדיין מקבל יותר, וליברמן שהיה שר ביטחון ומכפיל את עצמו בתמיכה הציבורית. מי שצונח מ24 המנדטים שיש לו בכנסת הנוכחית הוא יאיר לפיד, שאינו מזוהה עם אג'נדה ביטחונית.

וזה לא הכל: איזנקוט ויועז הנדל (מה שהוא עושה במלחמה מעורר הערצה) מתחממים על הקווים, יוסי כהן עזב אבל אף אחד לא יתפלא אם יחזור, ועוד לא דיברנו על יורם כהן ראש השב"כ לשעבר, דדי שמחי ואחרים.

אז הציבור מגמגם את דברו לעת עתה, אבל תרשו לי להוסיף: גם לבחור אנשי ביטחון זה קצת קונספציה.

האזרחים צריכים לתבוע מהם הגנה על הבית, ולא רק דרגות על הכתפיים: יישום מתווה מחנה המשרתים, כניסה לממשלה מרכזית רחבה, מינוי אנשי מקצוע שינהלו את המדינה רדופת הכאוס הזאת, שבה אפילו מנהלת תקומה לא מצליחה להתבסס כבר חודשים, התמודדות עם המשבר הכלכלי שהתחיל הכי חזק שאפשר ולאט לאט יגביר. ובכלל, להבין מה הם מתכוונים לעשות שונה כדי שהטבח הגדול בהיסטוריה לא יהפוך לשני בגודלו בהיסטוריה, כי יש מי שמתכנן גם ברגע זה שינויים בטבלה.

ולא פחות חשוב – אין ראשי מפלגות נשים, מה שלא קרה פה כבר המון זמן. אם הייתי חושב שזה בגלל ההצלחה הפנומנלית של הגברים בצמרת, הייתי מקבל זאת בהצדעה. אבל אם שוב אנחנו נכנעים לשיח גנרלים מצ'ואיסטי – כדאי שנעשה עם עצמנו חשיבה מחודשת. שבענו משכפולים גנטיים בממברס קלאב של המנהיגים. דרושה אישה.

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

"אני בעד הפסקת האש אך ההסכם הזה רחוק מלספק. אין בו שום אמירה מפורשת לגבי פירוק חיזבאללה מנשקו, לכן הוא גם לא יפורק. כל מדינה אחרת שהיו יורים בה יותר מארבעת אלפים טילים על אזרחיה לא הייתה יכולה לקבל נוסח כזה של הסכם שיישומו מוטל בספק. אני שואל כאן: איך יפרקו את חיזבאללה מנשקו ומי יבצע זאת? יוניפ"יל? יוניפי"ל לא יודע בכלל מי זה חיזבאללה ומי זה אזרח. ומה עם המחוייבות שלנו להחזיר ללא תנאים את החיילים החטופים?" (שאול מופז, השר היחיד שלא תמך בהסכם הפסקת האש עם לבנון, ישיבת הממשלה אוגוסט 2006).

שיר בשבוע:

"במטוס סילון לארצות הברית
רק עם דיילת וענן"

(נתניהו מאמץ שיטות להימנע מחניית ביניים בספרד)