לחתור לברית משרתים

את הרמטכ"ל לשעבר, ח"כ גדי איזנקוט, פגשנו במסגרת סבב מפגשים עם חברי כנסת מכל גוני הקשת הפוליטית בתחילת דרכה של "תיקון 2024", עוד לפני פרישתו מהממשלה.

המפגש התקיים כמה חודשים לאחר נפילת בנו גל ואחיינו מאור כהן הי"ד. פגשנו באדם הנושא באחריות כבדה לביטחון המדינה, לשלמותה ולהשבת החטופים והחיילים. כששוחחנו על בנו ניתן היה לראות בעיניו של גדי את הכאב והגעגוע העצומים. והנה, הגיעה הבשורה המרה על נפילתו של אחיין נוסף שלו, יוגב פזי הי"ד - משפחה שהשכול פקד אותה שלוש פעמים באותה מלחמה.

למרות מחלוקות רבות בינינו באשר לדעות שהביע, במיוחד בנושאים מדיניים, איזנקוט הוא מנהיג ישר שחש אחריות לגורל המדינה ולחברה הישראלית. משפחתו שילמה את המחיר הכבד ביותר, גם כשהיו חלוקים בדרכם על מקבלי ההחלטות.

במדינה דמוקרטית שירות המדינה מחייב תשלום מחיר גם כשאינך מסכים עם המדיניות שהובילה אליו.

הבריתות הפוליטיות שנוצרו לאורך השנים הובילו לכך שמקבלי ההחלטות מנותקים מהשלכותיהן על חיי ילדיהם - מה שיוצר עיוות מוסרי: קבלת ההחלטות נשענת על גורמים שלעולם לא יישאו במחיר החלטותיהם!

המלחמה המחישה וממשיכה להמחיש את האבסורד הזה. לקחי 7 באוקטובר חייבים לכלול לא רק מסקנות צבאיות או מדיניות, אלא גם חברתיות, ויש להבטיח שקבלת ההחלטות תתבצע תוך שיתוף קולם של אלו שמשלמים את המחיר.

עלינו לחתור לברית פוליטית ציונית של אלו שילדיהם משרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים, ממלאים את השורות בקרב ובעורף, ולעיתים, לצערנו, גם את שורות בתי העלמין הצבאיים. אנשים שעבורם המדינה אינה רק מסגרת ביורוקרטית - אלא זהות ומהות. אלו המתרגשים מ"נפש יהודי הומייה" כשהם נושאים עיניהם אל הדגל.

אם מישהו מבקש לשמר את הבריתות הקיימות, עליו לכל הפחות להבטיח הלימה מוסרית - שכל שותפיו לקבלת ההחלטות ישתתפו גם הם במחיר הכבד והכואב של החלטותיהם.

הכותב הוא ממקימי תנועת "אל הדגל", עו"ד ויזם נדל"ן ביהודה ושומרון. הוא משרת כבר יותר מ־300 ימים מתחילת המלחמה