ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט קרא היום (רביעי) להקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר ולהחזרת כל החטופים באופן מיידי.
"אנחנו חייבים ללמוד ולחקור את עצמנו בצורה הכי כנה ואמיתית, זאת רק באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, כדי שמחדל נוראי כזה לא יקרה שוב", כתב בנט.
על רקע הניסיונות להניע עסקה לאחר חיסול יחיא סינוואר, אמר ראש הממשלה לשעבר: "חייבים כבר להביא הביתה את 101 החטופים שלנו, ולהשיב את מפוני הצפון והדרום לבתיהם בביטחה. ואז נוכל להתחיל במסע לשיקום המדינה שלנו".
שמחת התורה התשפ״ד, לפני שנה.
— Naftali Bennett נפתלי בנט (@naftalibennett) October 23, 2024
הנה הסיפור הזעיר שלי מאותו יום ארור, ה7/10.
כמו רוב תושבי המדינה, גם משפחתי התעוררה למשמע אזעקות סביב 6:30 בבוקר ברעננה. ירדנו לממ״ד, חיכינו כמה דקות וחזרתי לחדר השינה שלי.
פתחתי את הטלפון.
(רקע: משך השנים כשהייתי שר בממשלה, בכל פעם שהיה ״סבב״… pic.twitter.com/1V0ZEiHwLI
בפוסט חשף בנט עדויות קשות שעולות מקבוצת וואטסאפ שבה היה חבר של תושבי כפר עזה, מאותה שבת שחורה: "כל כמה שניות אחד התושבים מדווח: 'מחבלים נכנסים לי לבית. מה לעשות?', או: 'איפה החיילים?'".
דבריו של בנט מגיעים לאור הדיווחים על חזרתו המתקרבת לפוליטיקה, כאשר סקרים מעניקים לו מספרי מנדטים גבוהים ואחוזי התאמה גבוהים לראשות הממשלה.
הפוסט המלא
באותו היום גילינו שאנחנו עם של אריות, אך גם ראינו כמה עלובה ההנהגה שלנו.
— Naftali Bennett נפתלי בנט (@naftalibennett) October 23, 2024
חייבים כבר להביא הביתה את 101 החטופים שלנו, ולהשיב את מפוני הצפון והדרום לבתיהם בביטחה.
ואז נוכל להתחיל במסע לשיקום המדינה שלנו.
אוהב אתכם.
נפתלי בנט
שמחת התורה התשפ״ד, לפני שנה.
הנה הסיפור הזעיר שלי מאותו יום ארור, ה7/10.
כמו רוב תושבי המדינה, גם משפחתי התעוררה למשמע אזעקות סביב 6:30 בבוקר ברעננה. ירדנו לממ״ד, חיכינו כמה דקות וחזרתי לחדר השינה שלי.
פתחתי את הטלפון.
(רקע: משך השנים כשהייתי שר בממשלה, בכל פעם שהיה ״סבב״ עם חמאס, נהגתי לרדת לישון בבית של אחת המשפחות באחד הקיבוצים או הישובים. עלומים, כפר עזה, כרם שלום וכו, כדי להיות יחד איתם בקסאמים. יצא לי גם בכפר עזה. פעם אצל משפחת סוויסה, ופעמיים אצל אופיר ליבשטיין ז״ל. ואני נוהג לחלק את מספר הטלפון שלי כדי שיוכלו ליצור עימי קשר ישיר.)
סביב 7 בבוקר התחלתי לקבל לטלפון הודעות ווצאפ מתושבים מכפר עזה שיש מחבלים בקיבוץ ואין צבא.
נדהמתי שיש חדירה לכפר עזה. עוד לא הבנתי שמדובר בהתקפה לאורך כל הגדר.
מיד הרמתי טלפונים למספר בכירים מאד במדינה: ״יש חדירת מחבלים בכפר עזה. תעיפו לשם חיילים מיד!״ אמרתי להם.
״אנחנו מכירים״, השיבו לי.
הנחתי שתוך 5 דקות חיילים כבר יגיעו ויטפלו בארוע.
אך ההודעות ממשיכות להגיע: ״בנט תעזור לנו! יש כאן מחבלים!״
והשעה כבר 7:30, 8:00, 9:00 ואני ממשיך ללחוץ על הבכירים, וגם מתקשר כבר למפקדי יחידות ומפקדי יחידות במילואים: ״שמע, תקפיץ את החיילים שלך, ורדו מיד לכפר עזה!״ וזה לא זז. הזמן נוקף.
אחת מחברות כפר עזה עדכנה אותי שאופיר ליבשטיין נהרג. היא גם הכניסה אותי לקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״ שזו קבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ (ראו צילומי מסך).
לא האמנתי למראה עיניי. כל כמה שניות אחד התושבים מדווח: ״מחבלים נכנסים לי לבית. מה לעשות?״, או: ״איפה החיילים?״, או: ״קולות בחוץ. איך אני יודעת אם זה חיילים או מחבלים?״ אני ממשיך ללחוץ על הבכירים. ״אנחנו מכירים. זה מטופל״, הם משיבים. אבל עדיין לא זז מספיק מהר. אז עליתי על המכונית שלי ונסעתי לבסיס של יחידת המילואים שלי לשעבר, אוגדה 98 ברמלה.
לקראת הבסיס אני רואה שורות ארוכות מאד של מכוניות חונות בצד. ״מעולה, הגיעו אלפי חיילים. דברים זזים״, חשבתי לעצמי. הש״ג מכניס אותי לבסיס כי אני רה״מ לשעבר, ואני מגיע להאנגר של אחד מגדודי המילואים.
ראיתי שם מאות מילואימניקים מתארגנים למלחמה. הרי באותו הבוקר, הממשלה הודיעה שאנחנו במלחמה. אך איך נראית התארגנות למלחמה?
חותמים על מלוא הציוד. מדים, נשק, אפודים. רכבים. ציוד קשר. ציוד הסוואה. מנות קרב ועוד ועוד. התארגנות כזו למלחמה אורכת נניח 6-10 שעות.
ואז הבנתי את הנתק. הגדודים נערכים ל״מלחמה״, אך בפועל אין מלחמה; יש טבח, פוגרום! מלחמה נמדדת בימים, שבועות. טבח נמדד בשניות ודקות!
הבנתי שבעצם הכוחות מתארגנים לדבר הלא נכון. מבינים?
אני רואה פוגרום בשידור חי בקבוצת ״יד שנייה כפר עזה״, ובמקביל כוחות המילואים נערכים למלחמה בסגנון לבנון השנייה.
אז מיד ניגשתי למפקד הגדוד הראשון, תפסתי אותו: ״שמע, יש כרגע טבח בדרום, שעה נסיעה מכאן. תפסיקו להיערך ולהזדווד. כל חמישה לוחמים שיש להם נשק קסדה ומחסניות וטוסו דרומה! מיד!״
״אני לא יכול סתם לנסוע לתוך שטח מלחמה, בלי תיאום בלי כלום. זה יגרום לדו״צים (ירי שגוי על כוחותינו), וגם כך אני חייב שהכוח שלי יהיה ערוך״, הוא אמר.
אז הראיתי לו את קבוצת הווצאפ של כפר עזה שיבין מה קורה.
אז הוא הבין. ושינה פאזה.
ואז עברתי לגדוד השני והשלישי כדי להאיץ. והכל קורה לאט מדי, ואני לא מפסיק לחשוב שכל דקה שעוברת נרצחים עוד ועוד תושבים בדרום.
המעבר התפיסתי מ״מלחמה״ סדורה, שהיא איטית ומסודרת יותר, ל״טבח״ שהוא בהול וגם מבולגן יותר לקח לכולם המון המון זמן.
שקלתי במהלך היום לפרסם סרטון פשוט: ״כל מי שיש לו נשק, שיירד בהול דרומה בקבוצה של 3 אנשים ומעלה!״, אך לא עשיתי זאת מחשש לדו״צים וגם מכיון שלא ידעתי בעצם את תמונת הקרב ולא הייתי בעל תפקיד רשמי וזה היה נראה לי בלתי אחראי.
אבל התברכנו בעם של אריות. אלפי צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ הבינו שהם חייבים לרדת בכוחות עצמם לשטח ההריגה כדי להילחם ו/או להציל תושבים. חוליית קלמנזון, רמי דוידיאן, האחים סלוצקי ז״ל, בן שמעוני ז״ל, ועוד רבים רבים רבים וטובים שחלקם נפלו וחלקם חיים.
גם מספר יחידות צה״ל זינקו במהירות לתופת, ואיבדו הרבה לוחמים תוך כדי לחימת גבורה באותן שעות גורליות.
הרבה פעמים אני שואל את עצמי האם באותו יום יכולתי לעשות יותר. באותו היום גילינו שאנחנו עם של אריות, אך גם ראינו כמה עלובה ההנהגה שלנו.
חייבים כבר להביא הביתה את 101 החטופים שלנו, ולהשיב את מפוני הצפון והדרום לבתיהם בביטחה. ואז נוכל להתחיל במסע לשיקום המדינה שלנו. אוהב אתכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו