פרק ב׳: נתניהו וסער בחתונה שלא האמינו שתקרה

עד לפני כמה חודשים, שר המשפטים יריב לוין, היה נוהג להשיב לבני שיחו כאשר היו שואלים אותו עד מתי הממשלה תחזיק מעמד כי ״אם היית אומר לי בחודש אוקטובר, שנחזיק מעמד עד עכשיו, לא הייתי מאמין״. אתמול הוא היה השושבין בחתונה בין גדעון סער לבנימין נתניהו. אירוע שמשמעות שלו - צעד גדול לחיזוק הממשלה ושרידותה אולי עד 2026, תאריך הבחירות המקורי.

איש מהשותפים, לא האמינו בתחילת השנה שזה יכול לקרות. נתניהו עסק בעיקר בשרידות ממשלתו, בטח לא חשב שאחרי פרישת סער וגנץ הוא יצליח להרחיב אותה שוב והפעם במחיר סוף עונה. סער בחודש מאי עוד דיבר על מפלגת ימין גדולה מהאופוזיציה יחד עם ליברמן ובנט שתהיה אלטרנטיבה לשלטון נתניהו.

אך לצד המציאות הביטחונית המטורפת שאנו חיים בה, שזורה גם מציאות פוליטית שאיש לא דמיין בשבעה באוקטובר. בעולם שיש לצד הסמכות גם אחריות, גם במפלגתו שלו האמינו רבים כי נתניהו האחראי למחדל אשתקד, יחד עם שאר ראשי מערכת הביטחון, היו צריכים לשלם על כך בכסאם. לא רק שכולם עוד איתנו ואין צפי שהם יעזבו, הוא אישית כראש וראשון לאחראיים גם מתחזק מבחינה פוליטית מאז ופועל כדי גם בסוף להישאר האחרון מביניהם.

בצל האירועים הביטחוניים ולאחר שוויתר על תפקיד הביטחון, סער העביר מסרים בשבוע שעבר שהוא מוכן להיכנס לממשלה גם ללא תיק. בינתיים. לוין סגר איתו את הפרטים ואז סער ונתניהו נפגשו וסיכמו. סער יהיה חבר קבינט ושר בלי תיק ויוזמן להתייעצויות המצומצמות בנושאים הביטחוניים. שאר חברי מפלגתו לא יקבלו כלום.

סער לא קיבל התחייבות לתיק הביטחון או החוץ וכניסה לליכוד אבל קיבל אופק לכך. דבר שלא השכילו לתת לו באופוזיציה. מפלגתו תקבל חופש הצבעה מלא והוא לא מחוייב להצביע עם הקואליציה. רק אתמול הצביע נגד תיקון התקציב. סער, מכיר טוב מכולם את חוסר האמינות של רה״מ בהבטחות לתפקידים עתידיים, שמר את הקלף של חופש ההצבעה כדי שברגע שירגע המצב הביטחוני, יוכלו לתת לו את תיק הביטחון או להעביר לשם את ישראל כץ ולתת לסער את תיק החוץ. גם אם לא ירצה תיקים, סער יצטרך להשתמש בקלף הזה אם ירצה לקבל מנתניהו קיצור פז״מ לחזור לליכוד ולהתמודד בפריימריז בבחירות הבאות. אין ספק שסופו של המהלך הזה הוא חזרה לליכוד של סער ואולי גם של שותפו זאב אלקין.

מבחינת נתניהו, הוא כמובן מרוויח פה מלוא הטנא הפוליטי. הראשון שבהם הוא הרחבת הקואליציה וכאמור צעד גדול בניסיון לשרוד את כל כהונתו בקדנציה הנוכחית.

הדבר השני הוא החלשת כוח הוטו של בן גביר. האחרון הילך אימים על רה״מ, עכשיו כוחו כשחקן וטו נחלש. מהלך שיסייע אולי בעתיד בעסקת חטופים או כל מהלך מדיני לסגירת המלחמה ונטרול הלחץ הפנים קואליציוני גם מול החרדים וההצבעות על התקציב כי יש סיכוי שבן גביר יפרק ראשון ואז השותפים מתבצרים יותר בעמדותיהם בנושאים השנויים במחלוקת.

הדבר השלישי הוא אקדח על השולחן מול גלנט. גם אם שר ביטחון לא יוחלף בטווח זמן הנראה לעין בשל ההצלחות המבצעיות וההסלמה, האיום הזה מוחשי מתמיד. כך גלנט ידרש להתיישר יותר לדרישות רה״מ בהקשרי המלחמה וגם שחרור הוטו מקידום חוק הגיוס לחרדים.

סער מנמק את כניסתו בשיקולים אידאולוגיים ביטחוניים. הוא רוצה להשפיע על המערכה הדרמטית שישראל מצויה בה. הוא רחוק מתפישותיהם של לפיד, גנץ ואייזנקוט בנושאי המלחמה. הכל נכון וכניסתו היא חיזוק של הצד הניצי בממשלה שתומך בהפעלת כוח צבאי רב וסולד מפתרונות מדיניים שלא הספיקו עד השבעה באוקטובר.

אך סער, אחד הפוליטיקאים המחושבים שיש ושחקן מנוסה במגרש, יודע גם יודע גם יודע שטמון במהלך שיקולים פוליטיים. סער רצה אופק שלא קיבל באופוזיציה. להבנתו, הממשלה לא תתפרק בקרוב, כך שהוא לא ראה תוחלת בהישארות במדבר האופוזיציוני. הוא יסביר שדווקא העבודה שלא קיבל תיק והתחייבויות לחזור לליכוד, מוכיחה שהמהלך אידאולוגי ולא פוליטי שכן נתניהו יכול בסוף לא לתת לו כלום.

אך השאלה הגדולה שמרחפת מעל כניסתו, היא האם נשבר הדד לוק הגושי בין מתנגדי נתניהו לתומכיו, בין שמרנים לליברליים, ומתקבץ מחדש גוש ימין שמתלכד סביב הנושא המדיני ביטחוני שאולי יעצב מחדש את השותפויות בזירה הפוליטית.