מי מוביל את ריצת האמוק לעסקת התאבדות?

מאז ניצתה מחדש התקווה לעסקת חטופים, מסע הדה-לגיטימציה כלפי מי שמעז להשמיע ביקורת נגד ה"עכשיו" וה"בכל מחיר" הגיע לשיאים חדשים. למעשה, מתנהל עכשיו קמפיין השתקה בוטה נגד כל מי שדורש להציב קווים אדומים, ללמוד מההיסטוריה, להפעיל את הראש ולא רק את מנגנון החמלה האנושית המוצדקת כלפי החטופים.

דוגמה מאפיינת התרחשה אתמול סביב הדיון בוועדת החוקה כאשר דני אלגרט, אחיו של איציק שחטוף בעזה, ניסה למנוע מבעז מירן, אחיו של עמרי שחטוף בעזה, להשמיע דעה שונה משלו. אלגרט הוא מחסידי קו הכניעה ללא תנאי לסינוואר, ועל הבסיס הזה ניסה למנוע מבן משפחה שחושב אחרת להתבטא. אמצעי התקשורת שדוחפים לעסקת הכניעה, מיהרו לתקוף את יו"ר הוועדה שמחה רוטמן, על כך שהתאכזר לכאורה לבן משפחה. מזל שהאירוע כולו תועד, ובעז מירן עצמו העיד וסיפר כיצד דני אלגרט ניסה לסתום לו את הפה, בכל מחיר.

כך הדבר מתנהל מזה חודשים, כאשר קומץ בני משפחה מקבלים לגיטימציה לחצות כל קו אדום. בין היתר להוביל הפגנות פרועות, להשמיע טקסטים מופקרים ומסמרי שיער - לטעון שהאויב האמיתי הוא רה"מ, שהוא בכלל רוצח המונים שמפקיר בכוונה את יקיריהם, ושיתר מתנגדי העסקה מונעים רק ממניעים פוליטיים או משיחיים. אבל הסיפור האמיתי הוא לא בני משפחה שהצער שיבש את שיקול דעתם, אלא מי שנותן להם חשיפה ומציב אותם כראש החץ.

גורמים פוליטיים מנצלים את הטרגדיה

הקמפיין הזה שמתנהל, תוך ניצול נבזי של טרגדיית החטופים, מובל בידי גורמים פוליטיים שבשנים האחרונות מלקטים סוסים מזדמנים לרכוב עליהם, בדרכם להפלת נתניהו. עכשיו אלו משפחות חטופים, לפני שנה הרפורמה המשפטית. אבל חמור יותר, הקמפיין מובל בידי אמצעי תקשורת שלא בוחלים בטכניקות בלתי עיתונאיות בעליל, כדי לשטוף את המוח של הציבור הרחב. מה הפלא שבסקרים שהתפרסמו בסוף השבוע, 57 אחוזים מהנשאלים הביעו תמיכה ב"עסקה עכשיו".

למרבית הנשאלים הרי אין מושג מה בדיוק המשמעות של עסקה שכזו, הם פשוט נתונים תחת מכבש רגשי אימתני, שמופעל עליהם בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, כזה שבינו לבין עיתונות אין ולא כלום. בכל יום ובכל שעה מציבים מצעד של אייטמים וראיונות שמציג ממד אחד בלבד של הדילמה הלאומית - אומללות החטופים. הם מסתירים את משמעות הכניעה לדרישות חמאס, איך זה ייראה בימים ובשנים שאחרי הנפת הדגל הלבן. איך זה ישפיע על עזה ויו"ש, על חיזבאללה, על איראן. קשה שלא להיזכר בערב הכניעה של נתניהו ללחץ הקמפיין הדומה, שהוביל לעסקת שליט. אותו הדבר היה בערב חתימת הסכמי אוסלו ולימים ה"התנתקות", כאשר אמצעי התקשורת התמסרו לחזונות שווא וכזב והסתירו את העובדות והמשמעויות הפטאליות.

ערב עסקת שליט הוצג גורלו של חייל אחד כחזות הכל, ללא חישוב המחיר. אף שניתן וצריך היה לחזות את מה שהתרחש כתוצאה מכך: את עשרות הישראלים שנרצחו בידי הרוצחים ששוחררו ואת אלפי הקורבנות שנגרמו בשל העובדה שיחיא סינוואר וחבריו שוחררו.

בשטיפת המוח התקשורתית משתתפים פרשנים וגנרלים במיל', כולם נגועים בעסקאות ובתוכניות האיוולת של העבר, או שהיו בין מקבלי ההחלטות השגויות שהובילו ל־7 באוקטובר. עכשיו הם מבטיחים לנו שגם אם נעצור את המלחמה, נוכל תמיד לחזור ולכסח את חמאס. בדיוק כפי שסיפרו לנו ערב ההתנתקות, שאם יירו מעזה פגז מרגמה אחד, נכסה את הרצועה בפגזי ארטילריה וכל העולם ימחא לנו כפיים. הם מקפידים שלא להזכיר לנו מה קרה באמת - איך חטפנו את ועדת גולדסטון וקמפיין הג'נוסייד, מאז ועד היום.

עסקה שתאפשר לחמאס לבנות מחדש את כוחו

העסקה שדוחפים אותנו לבצע דורשת לעצור את המלחמה, למלכד אותנו במו"מ שיארך שנים, כאשר האמריקנים ושות' יהיו ערבים לכך שלא נחזור להילחם. עסקה שבה ניאלץ לסגת מכל עזה, ממסדרון נצרים ומהגבול עם מצרים, ונאפשר לחמאס לבנות את כוחו מחדש. התאבדות לאומית כבר אמרנו?

נכון שנתניהו נגוע בשיקולים פוליטיים אישיים וצריך ללכת. בוודאי שיש לו אחריות מרכזית למה שגרם ל-7 באוקטובר, כמו גם לצמרת מערכת הביטחון ולמרבית המנהיגים והרמטכ"לים של השנים האחרונות, כולל גנץ, איזנקוט ולפיד. חשוב גם לצאת לבחירות בחצי השנה הקרובה, במטרה לבנות מחדש את האמון והלגיטימציה הציבורית.

כל אלו לא מצדיקים את ריצת האמוק לעסקת התאבדות. בטח שלא מצדיקים את האשמת מתנגדי העסקה בשיקולים פסולים, במשיחיות או בערלות לב. הגיע הזמן לעצור את סתימת הפיות, זה לא הגון ומסוכן מדי עבור כולנו.