בני גנץ פרש מהממשלה לאחר שהבין שאינו יכול עוד. להרשות לעצמו ירידה נוספת בסקרים. במשך רבע שעה, כולל שלב השאלות, ניסה גנץ להוציא אמירה קוהרנטית אחת מפיו שתסביר מדוע הוא פורש עכשיו. על מה ולמה. וכשל כישלון חרוץ. ככה כשהפוליטיקה לפני הכל.
גנץ פוליטיקאי מסוג מיוחד. נדיר בנוף. כל פוליטיקאי אחר, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, שהיה אומר בנאומו משפט כמו "שואלים אותי למה אני לא תוקף מספיק את יריביי", היה יודע שהוא מחרטט. לא גנץ. הוא באמת מאמין בזה. כמו שהוא מאמין שנאומו הערב היה אולטרה ממלכתי, ולא דף מסרים של עסקנות פוליטית מהסוג הנחות.
הרי רק לפני חודשיים וחצי הודיע כי הוא מתנגד לצירופו של גדעון סער לקבינט המלחמה כי "לא צריך לתקן מה שאינו מקולקל", והערב פתאום הכל אבוד. מה קרה בחודשיים וחצי האחרונים? הצפון הופקר? זה כבר 8 חודשים. חמאס לא הוכרע? זה כבר מ-7 באוקטובר. אין עסקת חטופים? הרי מי כמוהו יודע שמדינת ישראל מגמישה את הצעותיה עד לגבול שיהיו שיכנו זאת גבול ההפקרות ממש, ועדיין חמאס מסרב.
אבל יש דבר אחד שהתקלקל, שעליו גנץ לא יכול היה לדבר: מצבו הפוליטי. גנץ רצה לפרוש כבר מזמן. אבל המלחמה נמשכה ועסקאות חטופים לא הפסיקו להיערם על השולחן. בעיניים כלות ראה את המנייה שלו צונחת אבל לא הצליח לצאת בזמן כדי לממש אותה בשיאה. הפרישה היום היא מזעור נזקים. הצניחה כבר החלה. היא כנראה רק תיגבר.
מאז ומתמיד היה גנץ כנוע לבייס. למפגינים ולתנועות המחאה. כל עוד מצבו בסקרים היה טוב עוד יכול היה לעמוד מולם, אולם כאשר מפלגתו יורדת, הביטחון העצמי יורד והכניעה הבלתי נמנעת רק עניין של זמן.
גנץ עוזב אבל הממשלה נשארת
גנץ לא יכול היה להסתדר בממשלה לאורך זמן, כי זו ממשלת ימין, והוא לא. כמו גלנט ואייזנקוט, כך גם גנץ, מאמין באמונה שלמה שאסור לכבוש את עזה. שהאסון הכי גדול אחרי שלטון חמאס, ואולי אפילו לפניו, זו שליטה ישראלית. ושעסקת חטופים קודמת לכל. ושאפשר להחליף כמה ממטרות המלחמה שהוכרזו בתחילת הדרך, למטרות אחרות כמו שלום עם סעודיה או מטריית הגנה בינלאומית מארה"ב. זו דעתם של ייתר מפלגות השמאל בכנסת. זו דעתם של המפגינים ואנשי המחאה. זו לא הדרך של הקואליציה הנוכחית, לרבות נתניהו, וכנראה גם לא של רוב הציבור בישראל, שכן רוצה לראות הכרעה ברורה, ועסקת חטופים נכונה רק אם היא אחראית ולא מופקרת.
גנץ עוזב אבל הממשלה נשארת. 64 הח"כים המקוריים שמרכיבים אותה לא ממהרים לפתוח שום קלפי. לפחות עד הכרעת בג"ץ בנושא הגיוס בקרוב. גם סער וליברמן אגב לא ממהרים לשנות פוזיציה. את ההצעה שלהם להיכנס לממשלה כבר מיצו. המטרה הבאה שלהם היא היערכות לבחירות לכנסת, יהיו מתי שיהיו, יחד עם השחקנים החיצוניים על הספסל- נפתלי בנט, יוסי כהן, אולי אחרים. גנץ, אגב לא שם. למחנה הימין שמחוץ לליכוד ומפלגות הקואליציה גנץ לא נכס אידאולוגי, אלא דווקא נטל.