הכותרת שכולם פספסו: נתניהו תומך בשליטה צבאית בעזה

במהלך מסיבת העיתונאים המשותפת ביום שלישי רבים הבחינו במארב שהכין בני גנץ לראש הממשלה, כשפנה אליו בשידור חי ושאל אותו לגבי התקציב. מעטים שמו לב לכך שאת ה"אמבוש" האמיתי, שלא לומר "כיפה אדומה", עשה דווקא נתניהו לגנץ וליואב גלנט.

כבר שבועות שבמערכת הביטחון מתנהלים דיונים לגבי "היום שאחרי" ברצועת עזה. על פי עמדת צה"ל והרמטכ"ל, על ישראל לצאת מעזה עם תום מיטוט חמאס והלחימה, ולהעביר את השליטה באזור לגורם חיצוני, ערבי או בינלאומי. אלא שנתניהו הודיע כי הגורם היחידי בעולם שיכול לדאוג לכך שעזה תישאר לעד מפורזת הוא צה"ל. על כניסת גוף חיצוני לעזה אמר: "ראינו לאן זה הוביל".

גם יואב גלנט ובני גנץ שותפים לעמדת מערכת הביטחון ותומכים בהעברת המקל בעזה לידיים זרות. "אחרי המלחמה ישראל לא תשלוט בעזה אלא תעביר את האחריות לגורם אחר, ערבי או בינלאומי, כאשר צה"ל ישמור לעצמו את הזכות להיכנס לרצועה לשם שמירה על הביטחון. זו עמדת הצבא וזה גם מה שיהיה", כך אמר בשבוע שעבר גורם ביטחוני בכיר. 

כשנתניהו "עושה שרירים"

בקרב צמרת מערכת הביטחון ומרבית שרי קבינט המלחמה, פרט לרון דרמר, היו שמחים אם נתניהו היה ממתין עם ההצהרה. אלא שעסקת החטופים, הפסקת האש, הכנסת הדלק והסיוע ההומניטרי, והגמגומים בנוגע ליום שאחרי תרמו להתפשטות התחושה שצה"ל יצא מעזה בקרוב ושהמצב יחזור להיות כפי שהיה. כל זה הציב את נתניהו במצב בעייתי מבחינת הימין.

לאחר שהחלו תדרוכים מצד ראשי מערכת הביטחון שלפיהם ראש הממשלה מחפש נקודת יציאה, בניגוד לעמדתם שהיא המשך הלחימה עד השגת המטרות, נתניהו הגיע למסקנה שעליו "להפגין שרירים". אם עד כה נענה לבקשות האמריקנים, עמדתו התחלפה ונהייתה תקיפה הרבה יותר. בין השאר הוחלט על צמצום דרסטי של הסיוע ההומניטרי שאמריקה תבעה, ובקשת הבית הלבן ומחלקת המדינה האמריקנית להורדת גובה הלהבות בדרום הרצועה סורבה.

מעבר ללחצים הקבועים המופעלים על ישראל כמו הקפדה על כניסת דלק ומשאיות, ושמירה על תנאים הומניטריים נאותים עבור אנשי עזה בזמן הלחימה, הלחץ המשמעותי ביותר הוא בנוגע לתמונת המצב ברצועה ביום שאחרי. ממשל ביידן עושה כל שביכולתו כדי ללחוץ על ההנהגה הישראלית כך שתודיע על תוכנית להעברת עזה לידיים ערביות בסיום הלחימה. נושא זה עמד בלב ביקורו האחרון של מזכיר המדינה האמריקני בלינקן בישראל, ויש שיאמרו - אף מטרת הביקור. לכן אמירתו של נתניהו גרמה להרמת גבות, שלא לומר שמיטת לסתות, לא רק בלשכות השונות בקריה בתל אביב אלא כנראה גם בחדרים הרלוונטיים בבירת ארה"ב.

עד כה נראה היה כי העברת עזה לרשות הפלשתינית היתה האופציה היחידה על השולחן, ונתניהו לא אהב אותה. כאשר לא נמצאו אלטרנטיבות, הודיע שלא יאפשר את שלטון הרשות ברצועה כל עוד היא תומכת במחבלים, מעבירה להם משכורות למחבלים ומהללת אותם ברחובות. תחילה נדמה היה כי בוושינגטון "יישרו קו" עם עמדתו של נתניהו, ובהצהרתו האחרונה ביידן השתמש בביטוי "הרשות במתכונת אחרת". ככל שחלף הזמן והדיונים בנושא העמיקו התברר שאין חיה כזאת, ושהאופציות הן ישראל או חזרתה של עזה להיות רצועת טרור.

הטור המלא מחר ב"ישראל השבוע"