יריב לוין לא היה אמור להיות שר המשפטים. בחלוקת התפקידים עם הקמת הממשלה הוא רצה משהו אחר. מקום ראשון בפריימריז במפלגת השלטון אמור היה לקבל את אחד התפקידים הבכירים. על השולחן שמו את התפקידים המתאימים למעמדו – שר ביטחון, שר חוץ או יו"ר הכנסת, אבל נתניהו ואריה דרעי לחצו עליו לקחת את תיק המשפטים.
למרות שזה הנושא שהעסיק את לוין יותר מכל נושא אחר בשנים האחרונות, הוא היסס לקחת את התפקיד. לוין לא חשב שהוא יוכל לעשות שינויים גדולים במערכת המשפט ולא רצה להיות סתם עוד תמונה על הקיר.
לוין הציב אולטימאטום - הוא יקח את תיק המשפטים, בתנאי שהרפורמה המשפטית שתכנן תעבור עד הסוף. "אני אקח את זה בתנאי שאתם יודעים לאן אני הולך ואתם הולכים איתי", אמר לוין לנתניהו ודרעי.
המטרה: לגוון את מערכת המשפט
יש הטוענים שכבר אז, לפני שמונה חודשים, ניבא לוין באוזניהם את מה שיתרחש ואמר בצורה מדויקת וכמעט מיסטית שהוא מעריך שמיליון איש יצאו לרחובות ושהטייסים יפסיקו לטוס. לוין אפילו הוסיף עוד כמה אזהרות אפוקליפטיות יותר שאנשים לא רוצים לומר היום כדי לא להכניס רעיונות לראשי המחאה. נתניהו ודרעי נתנו לו את התפקיד, ספק אם חשבו שהתחזיות שלו יתממשו.
שמונה חודשים עברו מאז, הרבה מים זרמו בנהר והמוני אנשים עברו באיילון. מאז לוין כבר מדבר אחרת. על דרישת היסוד שלו שלקואליציה יהיה רוב בוועדה למינוי שופטים הוא ויתר. אמנם לא מיד, לא אוטומאטית, לא בלי משא ומתן, אבל דרישת הדגל שלו למעשה ירדה מהשולחן. על שינויים בוועדה, לעומת זאת, הוא ממש לא ויתר.
לוין אולי הפסיד בקרב על הרצון שלו לרוב לקואליציה בוועדה, אבל הוא בהחלט מנצח במלחמה על השינוי במערכת המשפט. מטרת העל שלו הייתה לגוון את בית המשפט, וזה יקרה. הנושא כבר על השולחן בשיח הציבורי. התומכים והמתנגדים מבינים שבית המשפט מצריך גיוון. אפילו הצעות האופוזיציה שדוברו בבית הנשיא מדברות על כך.
לוין עוסק בימים אלה במלוא המרץ בהמשך קידום הרפורמה ובמיוחד בוועדה למינוי שופטים. ישנם כמה מתווים אפשריים על השולחן: רעיון שקובע שהוועדה למינוי שופטים תהיה עם חצי נציגי קואליציה וחצי נציגי אופוזיציה הוא פחות אוהב. לשיטתו, ודי בצדק, במידה לקואליציה ולאופוזיציה יש אותו הכח, בשביל מה לצאת לבחירות דמוקרטיות? ועדיין, גם על הרעיון הזה לוין מוכן לדון שכן בסופו של דבר הוא, בין אם נציגי הימין יהיו בקואליציה או באופוזיציה יהיה להם משקל בוועדה וזה כבר ישנה את המצב כיום ומגוון את בית המשפט.
הקרב האמיתי של לוין - ציפוף השורות מבית
רעיון נוסף שנמצא על השולחן מבחינתו של לוין הוא שכל צד, מהקואליציה ומהאופוזיציה, יציע זוג שופטים כל פעם והצד השני יבחר מתוכם מועמד. בכך, לשיטתו של לוין, ייבחרו שופטים בהסכמת הצד השני.
במסגרת ההצעה שהעלה שר המשפטים, מוכן לוין לכך ששיטת המינוי לנשיאות העליון תהיה על בסיס ותק, כפי שהיה עד עתה. לשיטתו, גם אם השופט יצחק עמית, שלא מזוהה כשופט שמרן, יהיה הנשיא הבא זה שווה את הרווח של שינוי שיטת בחירת השופטים מכאן ולהבא. זאת בהתחשב גם בכך שבסוף עמית מחליף את הנשיאה חיות שגם היא לא מזוהה כשמרנית, כך שלא מדובר בהרעה של המצב מבחינתו.
לעיני המצלמות: לוין וגלנט התווכחו במהלך ההצבעה על עילת הסבירות | יהודה שלזינגר
בינתיים, על הקווים רצים מתווכים מכל הסוגים והמינים. אנשי עסקים, אנשי היי טק, בכירים באקדמיה, אנשי בית הנשיא, חברי כנסת שנפגשים עם חברים מהצד השני ומספרים על שלל הצעות מטעם עצמם. והדרך עוד ארוכה.
הקרב האמיתי של לוין הוא על ציפוף השורות בתוך מפלגתו. העובדה שעילת הסבירות עברה עם כל 64 האצבעות היא הישג - כמעט נס.
נכון שהתדמית הציבורית היא שבליכוד כולם כנועים למנהיג, אבל המציאות הפוכה. אצל לפיד או ליברמן אף אחד לא מעז להביע דעה שונה. דווקא בליכוד, בגלל שיטת הפריימריז, כל ממזר הוא מלך. תשאלו את גלנט, אדלשטיין, ביטן, או אלי דלאל. עוד הרבה לפני הדיבור על פשרות, בית הנשיא, הסכמות, אופוזיציה, מתווים, דיונים וסעיפים, לוין צריך לפרק את ההתנגדות מבית. השיחה עם אדלשטיין הייתה הראשונה - בהמשך ידבר עם האחרים, גם לוין יודע שלגייס 64 אצבעות בפעם הבאה יהיה לו קשה במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו