המפסידים של החורף הם המנצחים של הקיץ

קשה לדבר במונחים ציניים של סימון המנצחים והמפסידים בעניין החוק לצמצום עילת הסבירות שעבר אתמול במליאת הכנסת, כאשר נראה כי ההתנגשות בין חלקי הציבור במדינת ישראל נמצאת בשיאה.

אך בכל זאת ניתן למנות מספר תובנות פוליטיות שתרמו או פגעו בכל אחד מהשחקנים. באופן מעניין, המנצחים של הקיץ הם תמונת ראי למפסידים של החורף.

בניגוד לסוף החורף, אז שר הביטחון גלנט יצא כשידו העליונה כאשר ציבור גדול נאבק נגד ההחלטה לפטרו והרפורמה נעצרה לטובת הידברות בבית הנשיא, כעת באמצע הקיץ גלנט נחל כישלון חרוץ בניסיונותיו להביא לפשרה בשלל הצעות.

לא היה צריך לשמוע את גלנט, מספיק היה להסתכל על שפת הגוף שלו בזמן ההצבעות כדי להבין את תסכולו, כעסו וחוסר שביעות רצונו ממה שקורה. בשידור חי, מול מצלמות ערוץ הכנסת ומול עיני העיתונאים מהיציע, גלנט דיבר בנחרצות, עם תנועות ידיים כועסות נגד יריב לוין ונתניהו, בניסיון להשיג פשרה של הרגע האחרון.

הפעם גיוס הצבא לא עזר לגלנט

ההצעה שהיתה על השולחן היא להחזיר את החוק לוועדה כדי לתקן את תוקפו כך שיתחיל לחול רק מתחילת 2024, ובזמן הזה יתקיים מו"מ עם האופוזיציה. התנאי של הקואליציה היה כי לפיד וגנץ יתחייבו שלא להגיש הסתייגויות שיעכבו את העברת החוק, עם תחולה מאוחרת - עד הפגרה בעוד שבוע. גלנט תיזז בין לפיד, גנץ ושוב לפיד, תוך שהוא מנסה לשכנע את לוין שדבק בסירובו - ולבסוף מאמציו כשלו.

גם ביממה הקודמת להצבעה שר הביטחון גייס את מיטב קציני צה"ל למאבק, שאותו הוא מן הסתם רואה כמלחמה על שלמות צה"ל ולמניעת פגיעה בביטחון המדינה. הרמטכ"ל שוחח עם השרים ועם חברי אופוזיציה על המצב הביטחוני נוכח הסרבנות במערך המילואים. גם ראש אגף המבצעים, ראש אמ"ן וראש השב"כ היו שותפים למאמץ, חלקם מתוך חשש ורצון אישי. לבסוף, למרות המאמצים, השר והאלופים כשלו.

המנצחים הגדולים - לוין ורוטמן

מי שדווקא יצא הפעם וידו על העליונה הוא שר המשפטים יריב לוין. המאבק בין לוין לגלנט הוא לא מאתמול, הוא החל כבר בזמן המו"מ הקואליציוני. בזמנו לוין גיבה את סמוטריץ' בקבלת סמכויות במשרד הביטחון, המתיחות סביב הרפורמה גברה, ובסופו של יום לוין היה זה שנוצח על ידי גלנט בסוף החורף, כאשר נתניהו הקפיא את החקיקה.

הפעם זה התהפך. לוין ושמחה רוטמן הם המנצחים הפוליטיים הגדולים של האירוע. בזמן המו"מ מול לפיד, בית הנשיא, האקדמאים ושאר מתווכים הצליחו לוין ורוטמן - שהיו חמושים בסמוטריץ' ובבן גביר - למנוע הקפאת חקיקה ארוכה, שבסבירות גבוהה היתה גורמת לכך שבג"ץ היה מחייב את לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים במתכונתה הנוכחית, מהלך שמבחינתו נחשב קו אדום.

הישג ל"בייס הימני"

גם שפת הגוף של לוין בזמן ההצבעה לא שידרה נינוחות. הוא כעס ונופף בידיו, תוך שהוא הודף את הניסיון של גלנט, בית הנשיא וגם לפרקים של סמוטריץ' לרכך את החוק או להכניס בו תחולה מאוחרת ברגע האחרון. אל לוין הצטרף כאמור בן גביר, שלא היה מוכן לשמוע על אף פשרה של הרגע האחרון.

ומה באשר לנתניהו? הוא יצא מהאירוע בשן ועין. מצד אחד, לא הצליח לגבור על שותפיו הקואליציוניים כדי להשיג פשרה עם האופוזיציה כפי שייחל, למרות שהוא עצמו היה נכון לוויתורים יותר מופלגים במשך זמן ההקפאה כדי לקנות שקט ציבורי. מנגד, רה"מ הצליח להביא הישג ימני ל"בייס", תוך שהוא מעביר מסר נחוש אל מול תופעת הסרבנות, שלא היה מוכן להתקפל בפניה. בסביבתו אומרים: בניגוד לחורף, הפעם לא היה שלב במו"מ שנתניהו אפילו חשב שלא לחוקק נוסח מסוים של הסבירות עד סוף השבוע.

ניצחון בקרב, לא במערכה

גם באופוזיציה נעשה מהפך. גנץ, שהיה אבי הפשרות והמו"מ בסיבוב הקודם, תדמית שסייעה לו בקצירת מנדטים בסקרים, מסיים את הסיבוב הנוכחי כדמות המתבצרת של האופוזיציה, ומצטרף לסרבני הפשרות הוותיקים - מיכאלי וליברמן.

כעת דווקא לפיד, שהצטייר כמי שבליכוד אמרו ש"איתו לא ניתן להגיע להסכמות", הוא הדמות הפשרנית של הקיץ, וגם אולי המרוויח הגדול של האופוזיציה. לאחר שגנץ הציג מתווה שלא היה מקובל על הקואליציה, יו"ר יש עתיד החליט לעשות כברת דרך ארוכה יותר והסכים לפשרה על הסבירות, תמורת דחייה בשנה של שאר הרפורמה.

לפיד אמנם חטף ממתנגדי הרפורמה, אך בסוף המגעים התפוצצו ולא אילצו אותו לשלם את מחיר הפשרה עם נתניהו, ואילו הוא זכה בתדמית "המבוגר האחראי", תכונה שיש לה ערך אלקטורלי רב בימים אלה.

מובן שמדובר בניצחון בקרב ולא במערכה. המנצחים עשויים להיות זמניים, כי דווקא המאבק העיקש על הסבירות הוציא את הרוח מהמפרשים לחלקים בקואליציה לגבי המשך החקיקה של הרפורמה המשפטית, וההערכה היא שהוועדה לבחירת שופטים כבר לא תקודם באופן חד־צדדי.