בקפלן הערב (שבת) הייתה ההרגשה כי בפעם הראשונה, וזו כמובן תחושה סובייקטיבית, הניצחון בהישג יד. לא ניצחון מפואר, לא כזה שאפשר באמת לחגוג אותו, אבל כזה שאפשר לנצור אותו לדרך, לקראת מאבקים נוספים שמחכים בהמשך הדרך. הפוגה בקרבות לא ממש נראית באופק, ועל פי דיבור המפגינים, הם צפויים היום ומחר להמשיך ולחסום את המדינה.
אלפים מפגינים נגד הרפורמה המשפטית בקפלן // צילום: איתן סלונים
המאבק כנראה רחוק מסיום אבל בתל אביב ראו את הצועדים לירושלים, והבינו שבסוף לא רק שהמחאה לא דעכה, אלא אף צירפה אליה המונים חדשים שהרגישו שהם לא יכולים לשבת יותר בבית ולשתוק. הרוח הגבית שהגיעה מהצבא, סימנה למפגינים שלצאת מהבית לקראת היומיים הקרובים זו הלבנה האחרונה והכרחית לדחייה המתקרבת בצמצום בעילת הסבירות. כמות גדולה של אנשים שפגשנו, הגיעו בפעם הראשונה להפגין.
תחושות בטן, כמובן, אינן מבוססות על דבר מלבד אופטימיות, אבל השמועות ברחוב על כך שדרעי מתעשת, שדוד ביטן אולי יגלה אומץ, והאפשרות כי עוד יתגלו כמה עריקים נוספים, נתנו למפגינים תחושה כי לראשונה מתחילת הדרך, נראה שהיא לא הייתה לשווא. ייתכן וביומיים הקרובים התחושות הללו יתנפצו על סלעי המציאות, אבל עבור ההמונים אמש – כישלון לא נראה כאפשרות אמיתית.
כשקבוצת ״האחים לנשק״ הגיעו לאיזור כבר היה ברור שהעסק צפוי להסלים ביומיים הקרובים, ומי יודע לאן הדברים יתפתחו. אולי כך זה עם אנשי צבא: עד שהמטרה לא מושגת בוודאות, הם לא נותנים לחוסר הוודאות לנצח. ורק שאלה אחת נשארת עדיין פתוחה בכל מוצאי שבת מחדש: אנא אנו הולכים ומה יהיה ביום שאחרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו