עושים סחרחורת: כך הממשלה תורמת לעליית המחירים

לפני פחות מחמישה חודשים, עם כניסת הממשלה הנוכחית, טענו כלכלנים שהסיבה להתמשכות מגמת עליית המחירים ואיתה האינפלציה היא שבידי הציבור יש יותר מדי כסף - הצטברות של כסף ממענקי הקורונה וגם הירידה ברמת הצריכה בתקופת מגפת הקורונה. כבר יותר משנה שיש חגיגת צריכה, ועליית מחירי התשומות בעולם חדלה להיות הגורם לעליות המחירים.

הנתונים האחרונים הצביעו על עלייה גבוהה מהצפוי, ב־0.8% לעומת הצפי ל־0.4%, מה שמשאיר את האינפלציה על רמה של 5%. בשלב זה יש כמה גורמים שהם לגמרי לא כלכליים טהורים שמשפיעים על הכלכלה, כולל נושא עליית המחירים. התחזיות של הבנקים הן שבכל זאת האינפלציה תרד ב־12 החודשים הבאים לרמה של 3.3%.

השבוע צפוי נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לירות את התחמושת הרגילה שלו - העלאה נוספת של הריבית. הצפי הוא העלאה של 0.25%, ובהמשך עוד מנה דומה של אותה התרופה.

נוסף על כך, נכנסים לישורת האחרונה לפני אישור התקציב, ומריטת העצבים הפוליטית תימשך עד לדקה ה־90, שזה עוד שבוע וחצי. אבל התקציב כנראה יעבור משום שהשותפות הקואליציוניות, ובייחוד המפלגות החרדיות, רוצות בקיומה של ממשלה זו יותר ממפלגת השלטון.

העלאות ריבית אמורות לצנן את הפעילות במשק, וכתוצאה מכך להוריד את כמות הכסף והביקושים, מה שאמור לייצב את המחירים. אבל אחד הנתונים החיוביים בכלכלה הישראלית הוא ירידה באבטלה והתייצבותה על 3.1%, שזה למעשה משק בתעסוקה כמעט מלאה.

אנשים משתכרים יותר, ולכן רמת הצריכה עולה. הבעיה המשתקפת מתחזיות האינפלציה או מהמצב האינפלציוני הקיים היא פוליטית - בעיה שהיא לא נדירה במקומותינו ומתורגמת לאווירה פסיכולוגית של בעלי עסקים, שמנצלים כל הזדמנות כדי להעלות מחירים. לדוגמה, אם נגיד בנק ישראל הפך את נושא העלאת הריבית לריטואל קבוע, הוא משדר ציפיות אינפלציוניות; לאמור, האינפלציה עדיין לא בשליטה, מה שמעודד את בעלי העסקים להקדים ולהעלות מחירים.

האיום האמיתי 

הנושא הפוליטי־כלכלי מחולק לכמה גורמי השפעה, החשוב ביותר זה אופי התקציב. יש הסכמה שהתביעות הקואליציוניות מייצרות תקציב שהוא גבוה מרמת ההכנסות ממסים. כלומר, יהיה גירעון של קרוב ל־3%. זה לא משהו שלא ראינו בעבר, אבל זה לא היעד שאפשר היה להגיע אליו - גירעון של פחות מ־1%.

תקציב עם מסגרת כזאת מעביר מסר של חשש לחוסר משמעת תקציבית. בנוסף, ההקצבות הקואליציוניות, בעיקר למפלגות החרדיות, בתוספת הפרויקט של ש"ס עם תלושי המזון, נתפסים כמדיניות של סבסוד אוכלוסיות - מדיניות רווחה מאוד גסה. בשורה התחתונה, תקציב של תמיכות מהווה עוד גורם שמעודד את מי שיכול להעלות מחירים. זאת ספירלה של חוסר משמעת במשק, שמקורו בממשלה.

ועם זאת, העברת התקציב הדו־שנתי (למעשה, תקציב לשנה וחצי) תייצב את הממשלה, ויחד איתה את כל המערכת. זה יעודד השקעות וצמיחה. בנקודת הזמן הזאת האיום האמיתי היחיד על הכלכלה הישראלית, כמו גם על הכלכלה הבינלאומית בכלל, הוא משבר החובות האפוקליפטי של ארצות הברית.