בימים האחרונים הבין נתניהו כי הסיכוי שאפשר יהיה להביא להסכמות בנושאים מסוימים הוא קלוש, לפחות כל עוד גדעון סער באזור, והנחה את צוות המו"מ להניח על השולחן הצעות גם בנושאים אחרים - ובראשם הנושא הנפיץ: הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
לפי ההצעה שהובאה ביום שלישי לפתחה של האופוזיציה ופורסמה לראשונה לפני כחודש ב"ישראל היום", בוועדה יהיו 11 חברים: חמישה מטעם הקואליציה, חמישה מטעם האופוזיציה ושופט בדימוס שיהיה הקול המכריע, שיתמנה על ידי שר המשפטים. מדובר בהצעה מרחיקת לכת, שספק אם תוכל לשנות את המציאות בבית המשפט העליון בשנים הקרובות. אבל נכון לעכשיו - זו ההצעה. היא הונחה על שולחן המו"מ בבית הנשיא מבלי שעברה דרך שר המשפטים. כלומר, יריב לוין לא ידע שהצעה זו הונחה, ויתרה מכך - הוא בכלל מתנגד לה.
למזלו של לוין, רוב הסיכויים הם שגם הצעה זו, כמו כל היתר, תידחה על ידי הצד השני. גם אם יישאר בתפקידו לצד נתניהו, נראה כי הפערים בין השניים התרחבו ללא יכולת צמצום.
כלפי חוץ, הם משדרים אחדות ושומרים זה על כבודו של זה. כאילו מה שהיה ביניהם, יחסים אינטימיים של שותפי סוד, נותר כשהיה. זה ממש לא המצב. כשלוין מתבטא בחריפות על הצורך לקדם את הרפורמה מייד אחרי התקציב - כמו כשקרא להמונים לבוא להפגנת המיליון בעד הרפורמה בירושלים - דבריו לא מופנים כדי להלחיץ את האופוזיציה או כהצהרת כוונות כללית, אלא ישירות נגד נתניהו.
ראש הממשלה מסרב לומר מה יעשה אם האופוזיציה תפוצץ את השיחות. הוא טוען שהוא עושה זאת כדי שלא יואשם אחר כך כמי שגרם לחברי האופוזיציה לברוח, לאחר שהצמיד אקדח לרקתם. בסביבתו של לוין רואים בחוסר ההתחייבות של נתניהו אות וסימן לכך שהוא מחפש את הדרך לרדת מהרפורמה, או לפחות מעיקריה.
הטור המלא מחר ב"ישראל השבוע"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו