מתווה הנשיא איננו "מתווה העם", רחוק מכך. הוא מוטה, חד־צדדי ומאכזב. הוא קרוב פי כמה לקולות המחאה והאנרכיה ברחובות שמדברים גבוהה גבוהה על הסכנה לדמוקרטיה, אך מתכחשים להכרעה הדמוקרטית שהתקבלה כאן, אך לפני חודשים אחדים, בקלפי. ואחרי שאמרנו זאת – מפלגת הליכוד ומפלגות הקואליציה אינן רשאיות לפטור עצמן בסירוב בלבד. עליהן להציג כעת לציבור את מתווה הפשרה שלהן. לצד הלאו, הגיע הזמן גם להן.
קהלים רבים שהצביעו למפלגות הקואליציה, מבינים לאשורה את הסכנה הגדולה שנקלענו אליה ויודעים שהגיע זמן פשרה. ציבור רחב מבקש עתה "לראות את הקולות" של הפשרה ולהשתכנע שאין מדובר בדיבורי סרק. עכשיו, אחרי שהמו"מ מאחורי הקלעים לא עלה יפה, דווקא אור השמש עשוי להיטיב עימו והליכוד צריך להסביר בפירוט, מאילו נקודות ברפורמה הוא מוכן לסגת, ועד לאילו קווים?
התנהלות דומה דרושה מצד יאיר לפיד ואנשי המחאה, שהתאהבו בעמדת ה"דובי לא־לא" ומתבצרים בה כבר שבועות ארוכים. חלק לא מבוטל מהם (לפיד, סער, אלקין ואחרים) אחזו אך לפני שנים אחדות בעמדות שלוין ורוטמן שילבו ברפורמה שלהם, וכבר הכירו בצורך לשנות מרכיבי מהות במערכת המשפט (הדברים מתועדים בכתב, בהקלטה ובצילום ואין טעם להתכחש להם). אם הם תמכו בדברים אז, הם יכולים להתפשר עליהם, או על חלק מהם, גם היום. גם כאן הגיע הזמן לאור השמש. גם מהם הציבור מצפה סוף סוף להבין, מה כן, ולא רק מה לא.
אם התהליך הזה חלילה לא יתרחש, אזי בפסח הקרוב וביום העצמאות, כששני הצדדים יתרוממו זמנית "על אוטומט" אל פסגות "היחד, המשותף והמאחד", אחרי ששני הצדדים ילחצו כמדי שנה על הכפתורים הנכונים והממכרים הללו - נדע שזה לא אמיתי, שדיבורי היחד והאחדות מזויפים, שאלה הם רק דיבורים מן השפה ולחוץ.
אל תתארו לנו שוב בפסח כיצד ארבעת הבנים שכה שונים זה מזה, ונמשלים לחלקים שונים של עם ישראל, מסבים זה עם זה אל שולחן הסדר. אל תדברו איתנו שוב, ערב יום העצמאות, על היחד הכי אמיתי, הכי כואב והכי סופי, שטמון, בלי הבדל דעה או מפלגה, מתחת למצבות הלבנות שבהר הרצל. קצנו באחדות סרק. אם למינימום של מו"מ ישיר וגלוי אינכם מסוגלים, חסכו מאיתנו את דיבורי החג והאחדות הנמלצים.
לא רק את המו"מ צריך להוציא מהמחתרת אל אור השמש. עורכי דין ואנשי משפט רבים, בהם שופטים בדימוס, שותקים ופוחדים - פשוטו כמשמעו - להתבטא בזכות שינויים שלוין ורוטמן מציעים, למרות שזאת עמדתם. המחאה המוכוונת והמאורגנת היטב, הצליחה להשליט אווירה של פחד, אווירה של "הלנו אתה אם לצרינו". גם חלקים רבים בתקשורת לוקים בכך. תמיכה ברפורמה הפכה לבלתי לגיטימית, ולתומכיה ניתן פתחון פה במשורה בלבד, ואם, רחמנא לצלן, הנך סבור, בניגוד לבון טון התקשורתי, שהרפורמה אינה מסכנת את הדמוקרטיה, אתה בכלל נחשב הזוי.
הראיונות עם מתנגדי הרפורמה – מלטפים, רכים ומחבקים. הראיונות עם התומכים - קשים, עוינים ומתנגחים. גם אדם שוחר טוב, כמו הנשיא, הושפע מכך כשהוציא מתחת ידיו, לא פשרה אלא פייק פשרה, ורוקן כמעט כליל מתוכנה את הכרעת הבוחר הישראלי מלפני חודשים אחדים. רבים בימין היו נכונים לפשרה, בלב פתוח ובנפש חפצה, אבל לכניעה, וזה מה שמתווה הנשיא "העניק" להם, הם אינם מוכנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו