זאת היתה ההפגנה הגדולה ביותר מאז החלו ההפגנות. אנשים שלא היו בחייהם בהפגנה, כאלה שהפגינו אולי פעם אחת בחייהם ואפילו תיירים שבאו לראות את התופעה המוזרה הזאת: הפגנות לא אלימות, של אנשים בכל הגילים מכל חלקי ישראל , שהגיעו כדי להשמיע את קולם בצורה מנומסת. כמה מנומסת? מאות פרחים חולקו לשוטרים שאבטחו את האירוע. כן, בכל הפגנה יש קומץ שמחפש להתפרע ולהרוס לאחרים, אבל את זה אפשר להגיד גם על חלקים בכנסת ישראל.
יש הרבה הסברים לכך שמאות אלפים יצאו הערב (מוצ"ש) לרחובות. אירוע המספרה של שרה נתניהו והאלימות שנקטה המשטרה הצליחו לעורר גם את האדישים ביותר. ההסתה הפרועה של יאיר נתניהו שקרא למפגינים "טרוריסטים" היתרגמה לזעם שהיתרגם ליציאה לרחובות עם דגל ישראל. ואירועי יום רביעי האחרון, שבו האווירה התלקחה לראשונה ונרשמו עימותים אלימים, החזירו את האוויר למפגינים. הם הרגישו לראשונה שבכנסת החלו לרעוד הכיסאות.
הפגנה נגד הרפורמה המשפטית מול מטה הליכוד במצודת זאב בתל אביב / קרדיט: מחאת קפלן
בשיחות מתחת לעזריאלי נשמע לפתע בנק מטרות שלא שמענו לפני כן בהפגנות הללו: "נשמח להיפגש בקלפי", "בקרוב מאוד בחירות" או "נקווה שגנץ לא יתקפל". והיתה עוד תחושה אמש ברחוב קפלן בתל אביב: שהפעם ההפגנות עומדות לעבוד. שעוד פוש קצר וראש הממשלה בנימין נתניהו יעצור את הרפורמה. שלא ייתכן שהוא מעדיף את בצלאל סמוטריץ' שקורא למחוק כפר על יושביו, על פני מאות האזרחים שעמדו שם עם שלטי "אני ימני אבל דואג לדמוקרטיה" או מאות הדתיים שהגיעו להפגין והתעקשו שזה לא עניין פוליטי אלא דאגה כנה לדמוקרטיה.
באופן פרדוקסלי, המפגינים הרגישו שהם מעניקים לבנימין נתניהו את ההזדמנות להיפטר מהגורמים הקיצוניים לשיטתם בממשלה, אם רק יחזיר את הגלגל לאחור.
בערב שבת בתל אביב היה אירוע משעשע למדי: כרגיל, הצעירים התל אביביים והישראלים בכלל העדיפו את מסיבות פורים וריח האלכוהול, ומשני התודעה ליוו את הצועדים בכיכר דיזנגוף. מההפגנות הראשונות, אנחנו שמים לב שמדובר באירועים לקהל מבוגר ולא לילידי תחילת המילניום, שמשום מה מתעלמים ממה שקורה במדינה. "אתה הולך להפגין, יא סאחי?", צעקה לעברי מפגינה בתחילת שנות העשרים לחייה, בקבוק בירה ביד אחת, סיגרה ביד השנייה ומעט מדי בד על גופה.
הצעירים העדיפו להישאר מחופשים במסיבות, ואילו המבוגרים יותר העדיפו להמשיך הלאה להפגנה, אולי כי הם לא חושבים שיש סיבה למסיבה נוכח מה שמתרחש במדינה בחודשים האחרונים. הצעירים, לעומתם, עסוקים בדברים אחרים וההפגנות פחות מעניינות אותם. למעשה, עולה השאלה מה בכלל מעניין אותם? ועוד שאלה שחוזרת על עצמה בכל ההפגנות הללו: היכן המגזר הערבי? שם אפילו המבוגרים לא מגיעים, בטח לא הצעירים.
כשמביטים על ההפגנות הללו נדמה שהחברה הישראלית כבר חזרה להתפרק לה לשבטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו