זה מה שיגיד נתניהו לראשי הקואליציה בישיבה הבאה

את הטור הזה צריך להתחיל מהסוף, והוא עשוי לבאס את מתנגדי הממשלה. למרות ההתפטרויות, התדרוכים הזועמים, האיומים ותחושת התוהו ובוהו הכללית בקואליציה - הממשלה לא תתפרק.

הסיבה לכך פשוטה: לאף אחד מהם אין באמת לאן ללכת. בן גביר, פרוש, גפני ומעוז יודעים היטב כי אפשר לשבש, לאיים ולכעוס, אבל אקדח שמונח במערכה הראשונה - הפעם לא יירה במערכה השלישית. אם בכל זאת יירה, זו עלולה להיות ירייה בראש. התאבדות פוליטית.

בואו נניח שהזעם יגבר, שכלו כל הקיצין, שמפרקים את הממשלה והולכים לבחירות. מה יקרה? האופוזיציה תצא לבחירות במצב אופטימלי מבחינתה, המוני מתנגדים לממשלה כבר משולהבים בחוץ, כמה מנדטים מהימין עושים קולות של מתנדנדים. והקואליציה? במקרה הרע מבחינתה תפסיד הכל, במקרה הטוב תחזור לאותו הרכב בדיוק.

את המהומה הנוכחית בקואליציה, שכוללת את ההתפטרות של אבי מעוז, הסרת האחריות של פרוש ממירון, האיומים של בן גביר והזעם של החרדים, אפשר להגדיר כתקופת קשיי המדפסת וההסתגלות.

תופעת ריבוי שרים וסגני שרים לא רק מיותרת ובזבזנית, היא גם נתקלת בביורוקרטיה ובמציאות.

השרה גלית דיסטל אטבריאן חיכתה חודש למדפסת. אבי מעוז ביקש תקנים לעובדים שיישבו, יסננו ויבדקו לעומק את תוכניות הלימוד המוצעות למוסדות החינוך.

לא רק שתקנים לעובדים לא הגיעו, אפילו חדר בלשכת ראש הממשלה בקושי מצאו לו והוא המשיך לעבוד בחדרו בכנסת. פרוש לקח תפקיד שר אחראי על מירון, וגילה שמפיק כבר יש לאירוע ולו נותרה אפס יכולת השפעה.

אצל בן גביר והחרדים הסיפור קצת אחר. מאות סעיפי ההסכמים הקואליציוניים חסרים שני דברים - סנקציות ומציאות. נכון, כל החותמים על ההסכמים הקואליציוניים ניסו לעשות הכל כדי לצמצם את הפער בין ההסכמים ובין המציאות, אבל איכשהו המציאות תמיד מנצחת.

פעם זו מלחמה, פעם זו הקורונה, פעם זו המציאות הביטחונית שמקשה על בן גביר, ופעם רגישות כלכלית שמחייבת לא לפרוץ מסגרות תקציב ומקשה על החרדים.

בתקופתה באופוזיציה היו שותפי ממשלת הימין כמו אגרוף מאוחד. כולם התיישרו תחת נתניהו למען אינטרס אחד - החלפת הממשלה. כשמגיעים לשלטון האגרוף נפתח, וגם כשנותנים אצבע זה לא תמיד מספיק.

אז מה יהיה הלאה? הנה ספוילר לישיבת ראשי הקואליציה הבאה - נתניהו יגיד בחצי תקיפות חצי חיוך: חברים, אנחנו בתקופה רגישה גם ככה. האופוזיציה מתודלקת, התקשורת מגויסת. אי אפשר לעורר מהומה על כל קונץ. לכולנו יש אינטרס משותף.

הוא יזכיר לחבריו את התקופה באופוזיציה וישאל אם מישהו רוצה לחזור לשם, ויזכיר גם את הכלל הידוע שממשלות נופלות מבפנים ושלפעמים כדור שלג קטן מתגלגל ופתאום הכל מסתבך וקשה לעצור.

הוא יבקש אחריות ושיקול דעת, ויבטיח לעבוד על כל מה שצריך בסבלנות. החברים יהנהנו, יסכימו וייצאו מפויסים - עד המחלוקת הבאה.