סמוטריץ' פוגע ביכולת לטפל במערכת המשפט

לדברי בכירים בציונות הדתית, החוק המכונה "חוק ההפליה" נכנס להסכם הקואליציוני בגלל האובססיה של סמוטריץ', תוך שעמיתיו במפלגה מתנגדים לכך. משהו בנוסח: "אם לא תביא לי בכל שבת חתיכת חלבה אני עוזבת את הבית והולכת לגירושים". לא לחינם אמר אמנון אברמוביץ' כי סמוטריץ' בא למשא ומתן עם רה"מ המיועד נתניהו, כשהוא מסתיר סכין בכנף בגדו. אלה המושגים שלו על דמוקרטיה ועל ריבונות.

אבל הסיפור העיקרי הוא כיצד השמאל ותקשורתו מצליחים להרים גל שמזכיר את ההתנפלות בעקבות רצח רבין. זאת תגובה לניצחון הימין בבחירות. זה שהימין עוד לא הכיר בניצחון - זאת סוגיה אחרת. אבל כמו שאחרי רצח רבין במקום לחקור את האמת על מחדלי האבטחה ועל הפעלת אבישי רביב החל מסע של השתקה והענשה של אישי ציבור, מורים ושכירים במקומות עבודה - כך עכשיו מרימים מסע עם מטרות דומות: השתקה וצדקנות.

החשש מאפשרות להפליה במתן שירותים שתנבע מגזענות הוא עניין שהליכוד צריך להפיג מבעוד מועד. ההתבטאויות של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', שמחה רוטמן ואורית סטרוק הן מכוערות. סטרוק מדברת כמו בוגרת מנזר בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס במאה ה-17. אבל כל זה בעל השפעה מאוד מוגבלת, מלבד האיום הטמון כאן בפיצוץ הממשלה בשלב כלשהו בעתיד.

הפעולה החשובה: פירוק המשטר הסמכותני

מה שבאמת חמור זה לא מה שאולי יקרה, אלא מה שקרה לעינינו ולעיני התקשורת, מערכת המשפט ונשיא המדינה, ושלא זוכה לשום תגובה ציבורית. במשפט נתניהו העידו ד"ר יפעת בן חי שגב, מנכ"לית מועצת הלוויין והכבלים, ודוד שרן, מי שהיה הרל"ש של נתניהו.

לפי עדותם, ואין ספק שהם יודעים מהו המחיר של עדות שקר בבית משפט, הם הודחו למתן עדות שקר על ידי חוקרי המשטרה. כל זה - בחסות הפרקליטות, ותוך לקיחת קרובי משפחה מדרגה ראשונה כבני ערובה - מעשה חמור הלקוח ממשפטי הראווה הסטליניסטיים. זה קרה בישראל, בשנים האחרונות. זה נחשף בבית משפט בעדות תחת שבועה.

כל הלהג וההיסטריה על הדמוקרטיה ועל הגזענות וההפליה בטלים מול המעשים האלה, שמרעידים את אמות הסיפים. אבל קשה להסתיר זעזועים של רעידת אדמה באמצעות שירי "ארץ אהבתי". הפעולה החשובה של הממשלה העתידית היא פירוק המשטר הסמכותני, האוטוריטרי, של מערכת המשפט, ולמרבה הצער - סמוטריץ' וחבריו מאיימים על היכולת לבצע זאת.