"מי שבהסתרה מכוונת ובמחשכים מחדיר כל מיני אג'נדות לשטיפת מוחם של ילדי ישראל ללא ידיעת הוריהם, הוא החושך", אמר חבר הכנסת אבי מעוז על בימת כנסת ישראל בימיה הראשונים של הכנסת הנוכחית. בנאום החושך שלו, שכח ח"כ מעוז כמה שיעורים שלמד בבית הספר. שיעורים על שנאת החינם שהביאה לנפילת בית המקדש, עשרת הדברות, ועוד מצוות 'עשה' ו'אל תעשה' רבות.
הדברים שאמר בשם "היהדות" קוראים לכל מי ששונה ממנו, מתייוון, כזה שצריך להילחם בו, לגרש אותו. לאמירות אלה הצטרפו השבוע נוספות מפיהם של ח"כ רוטמן וח"כ סטרוק.
רבות דובר על החשש של אוכלוסיות רבות במדינת ישראל מהממשלה המסתמנת, המשמעויות שיהיו על 'החיים עצמם' של רבים מאזרחי ישראל ברגע שהממשלה החדשה תושבע, על הזכויות שעלולות להיפגע. החשש כנראה מוצדק, או לכל הפחות קיים ולא ניתן לערעור. בעיקר כשבכל בוקר אנחנו מתעוררים לציטוט חדש מפי מי מהשרים המיועדים, 'רשימות שחורות' של להט"בים בתקשורת ובעמדות מפתח, הצעות חוק בניסוחים מעורפלים שמסתירים את משמעויותיו של החוק ועוד ועוד. נשמע מפחיד נכון?
בין הטיעונים המרכזיים של חברי הקואליציה החדשה ל"חוששים" היא שמדובר בהכרעה דמוקרטית, בבחירה של הרוב. אך אבקש מהם לזכור כי הכרעת הרוב אינה עריצות הרוב והמנדט שקיבלו מהציבור מחייב אותם לשמור על זכויותיהם של כל האזרחים בישראל, ככה זה בדמוקרטיה.
חובתם של נבחרי הציבור, בוודאי אלה שיהיו חלק מהקואליציה החדשה ובייחוד אלה שלא חתומים על הציטוטים או הצעות החוק אך בשתיקתם או בהצבעתם מאפשרים להם לעבור, להוכיח כי זכויותיהן של קבוצות באוכלוסייה לא יפגעו.
אך אין בכוונתי להפחיד אתכם, אין צורך בכך, העובדות בשטח ידברו בעד עצמן. בכוונתי להראות את הכוח הגדול שיש לנו האזרחים.
בשבוע שעבר חגגנו בתל אביב את אירועי 'חורף גאווה' שיזם המרכז הגאה של עיריית תל אביב יפו. היה מרגש לראות את האנשים שהגיעו, מכל רחבי הארץ יש לציין, למגוון אירועי תרבות, הופעות, מיצגים וכנסים שהתקיימו ברחבי העיר, ששמים את הגאווה במרכז. ראיתי צעירים ומבוגרים, משפחות, הומואים, לסביות, טרנסים וקווירים וכן, גם סטרייטים. התרגשתי לראות אותם נהנים מתרבות גאה, מופעים שהיו סולד אווט והביקוש לעוד.
הסתכלתי על כל אותם אנשים והבנתי עד כמה חשוב מה שאנחנו עושים כאן. עד כמה הביקוש לתרבות, לדיון, להכרת האחר, חשובה לנו כחברה. עד כמה הצגה, שיחה או אמן יכולים בחמש דקות להוריד חומה גדולה של דעות קדומות וחששות. המאבק הלהט"בי הוא מזמן לא מאבק נישתי הרלוונטי לאוכלוסייה ספציפית. הוא מאבק לשוויון מגדרי, הוא מאבק לשוויון בכלל והוא נוגע לכלל החברה בישראל.
אינני משלה את עצמי, או אף אחד אחר. המאבק לשוויון הוא תהליך ארוך, הוא היה קיים גם לפני הממשלה החדשה שצפויה להישבע אמונים בסוף השבוע הקרוב וסביר שימשך גם אחריה. אך התהליך שאנו עוברים כחברה חייב להמשיך ולנוע בכיוון אחד. אסור שנלך שנים, שלא לומר עשורים אחורה. הכוח שלנו כחברה הוא לדרוש את זכויותינו. אל תפחדו, תצביעו ברגליים, תמשיכו להגיע למצעדים, לאירועים, להצגות. תמשיכו להשמיע את קולכן וקולכם. והעיקר, לא לפחד כלל!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו