בימים אלה אנו חוזים לנגד עינינו בניסיונות אינטרסנטיים מסוכנים של אנשי ציבור בולטים - ביניהם ראש ממשלה לשעבר, מפקד סיירת מטכ״ל לשעבר וראש ממשלה בהווה לדחוק בפקידי מדינה בכירים להתפטר, כדי לקבל מחיאות כפיים בקרב נישה מסוימת ובבּקשה, בואכה דרישה מ ׳הציבור׳ לצאת בהמוניו (״מיליון איש״) לכיכרות.
אז כפרה עליכם, היו בחירות לפני דקה וחצי. אין דרך נעימה לבשר זאת - הייתה הכרעה. יש צד מנצח, יש צד מפסיד. ככה זה בחיים. תשאלו את רונאלדו, דה בריינה ואפילו את ניימאר. לפעמים מפסידים. צריך לדעת גם להפסיד.
הניסיונות להטיל דופי בבחירות ״אז מה אם היו בחירות? הרחוב הוא השופט?״ אמר רם בן ברק, ״התוצאות חוקיות, אבל בלתי לגיטימיות״ אמר אהוד ברק, ועוד) הן דה פקטו חתירה אגרסיבית, מסוכנת ומפחידה ממש על הדמוקרטיה הישראלית, ובכלל.
כמו הנורווגים הבלתי נגמרים והדורסנות בכנסת - הדברים הללו נוטים להתהפך עליך ברגע שאתה מוציא אותם מהבודיעם.
ובכלל - הפקיד הבכיר האחרון שהתפטר פה במופגן מתפקידו ברגע אמת משמעותי, היה אודי אדירי, מנכ״ל משרד האנרגיה לשעבר ומי שעמד בראש צוות המשא ומתן לשיחות בין ישראל ללבנון, וזה קרה סביב ההסכם האסטרטגי שהתקבל כאן עם העברת שטחי מים ניכרים מאוד של ישראל למדינת אויב, ללא הכנסת, בניגוד מובהק להמלצת היועצת המשפטית - עליה כה מגנים כעת אותם אנשים, שאגב ממש לא מחאו כפיים לאותו פקיד בכיר שהתפטר.
אותו הסכם כזכור אף לא הובא לאישור הכנסת כי ראש הממשלה לפיד טען ש״האופוזיציה מופקרת״ ובכך דרס עיקרון דמוקרטי חשוב, מסוג העקרונות עליהם הוא מלין כעת.
ובכלל לגבי אמירת ״נוציא מיליון איש לרחובות״ שנזרקה לחלל האוויר כאילו שלא יצאנו לקלפיות לפני דקה וחצי, היא אמירה שבעיני מזלזלת במוחאים, אולי עוד יותר מאשר היא מזלזלת בדמוקרטיה עצמה.
באומנות המלחמה מן הידועים הוא שלא מנצחים מלחמה חוזרת באותם אמצעים. ההסתכלות על המפגינים כמריונטות שניתן ׳להוציא׳ אותם ע״ב גחמה, מראה ניתוק מהשטח, יותר מאשר חיבור למציאות, ובעיקר חוסר הכרה בהפסד ובכלים שיכולים באמת לעשות שינוי, כמו למשל התבוננות פנימה, הפקת לקחים כנה ויישום של הלקחים, ואחר כך, אולי, לזכות באמון מסוים בחזרה.
בקצה האירוע, את מרבית המהלך שלנגד עינינו, באופן מצער אין אלא לתאר, כפי שאומרים אצלנו בביזנס - כספין, ותו לא.
כבר ראינו את זה בעבר - הקבוצה שהפסידה מנסה לירות חצים לכיוון אחר, משל אמרו לילד ״היי, תראה שם - הנה בלון״ - כדי להדחיק ולהרחיק את הנראטיב ההפסדי, הכישלון והחצים מירי פנימה. זה טריק חביב במיוחד - אבל לא יחזיק מים.
חברים - במקום לנסות להסית פקידים, ללחוץ על שופטים, שוטרים בכירים וליצור לחץ תקשורתי על דמות משתנה - מה שלפני עשור היה מזכ״ל יש״ע לשעבר נפתלי בנט / קמפיין ההדתה, וכעת הוא על סמוטריץ׳/אבי מעוז, ייטב אם תשמשו בכלים אחרים ותפיקו לקחים פנימה.
אבל נראה שגם הפעם אותם אלה שמלינים תדיר על קמפיינים של הפחדה, לא יודעים לייצר קמפיין, זולת קמפיין הפחדה.
צד אחד ניצח? תנו לו לעבוד. יוכיח את עצמו? נהדר. ייכשל - יגיע תורכם לנסות, ואולי אפילו לנצח. כי גם לנצח צריך לדעת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו