כולנו התעוררנו אתמול (שני) לכותרות שזעקו כי מורה בבית ספר ברמת גן תלה בתוך שטח בית הספר תמונות המסיתות נגד יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. בתמונות נראה ראש הממשלה המיועד עם חבל תלייה ומדי נאצי. אחרי שכולנו הזדעזענו התברר הפייק – נושא התצוגה הוא "די לאלימות" ובה הוצגו כרזות מסיתות רבות נגד פוליטיקאים, בין היתר רבין, לפיד וגנץ.
את הסיפור השקרי הוביל המשנה לראש עיריית רמת גן משה רווח, שכתב בליל יום ראשון בעמוד הפייסבוק שלו: "צלב קרס וחבל תלייה זה המסדרון של בית הספר יהל"ם ברמת גן! הטירוף חייב להיפסק". הפוסט עדיין באוויר. חבר נוסף במועצת העיר רמת גן, זוהר ישרים, פרסם גם הוא פוסט זועם וכתב: "מי שאחראי לתצוגה המבישה והמאיימת חייב לסיים את עבודתו לאלתר ויש להרחיקו מכל סוג של קשר עם התלמידים" הפוסט שלו, גם הוא, עדיין לא נמחק.
ערוץ הטלגרם של נתניהו על 40 אלף מנוייו המשיך וממשיך להפיץ את השקר, שם הוסיפו גם כי הליכוד פנה למשטרה במטרה שזו תפעל נגד האחראים למעשה הנפשע. מפעילי הערוץ כנראה חושבים שהמנויים שבו לא נחשפים לחדשות ממקורות אחרים כך שאפשר להלעיט אותם בכל שטות - אחרת אין סיבה שהפרסום עדיין מופיע.
גם חבר הכנסת איתמר בן גביר זעם: "מגנה בחריפות את הכרזה של המורה בבתי הספר ברמת גן", כתב והוסיף ש"חופש הביטוי הוא לא חופש ההסתה". גם אצלו הפוסט עדיין באוויר, כי העובדות הן לחלשים.
פוסט אמת כדרך חיים
מירי רגב, גם היא, המשיכה להדהד את הפייק: "צלב קרס וחבל תלייה, ההסתה מהצד 'הנכון' לא עוצרת", צייצה הח"כית בחשבון הטוויטר שלה. "ראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו מוצג בשנאה לילדינו הצעירים. מורה החליט 'לחנך מחדש' את ילדינו מהגיל היסודי ומפיץ שנאה והסתה", כתבה כשעה לאחר שהתברר שהסיפור אינו נכון, על גבו של המורה המסכן שסך הכל רצה להציג לילדים מיצג על איך הסתה משוללת יסוד מופצת נגד בני אדם בגלל מטרות פוליטיות. 24 שעות היה הפוסט באוויר, זמן רב לאחר שהתברר הפייק. זאת למרות תגובות רבות בגוף הפוסט שהציגו את הדברים כהוויתם ושכותביהן ביקשו ממנה למחוק אותו הרבה קודם.
זו לא הפעם הראשונה שרגב מפיצה שקר ביודעין. הפעם הקודמת הייתה רק לפני כשבוע, כשפרסמה ציוץ על אישה אלמונית שכתבה כי מורים בבית הספר של בתה הציעו לתלות צלב בכיתות בתי הספר כתגובת נגד לתליית מזוזות. משרד החינוך הודיע כי בדק את הנושא ושמדובר בשקר מוחלט, אך לרגב זה לא מפריע. כבר חמישה ימים מופיע בעמוד שלה הציוץ בתוספת הטקסט: "הזדעזעתי לקרוא כי מורים התנגדו להתקנת מזוזות בבתי ספר ואף הציעו במקביל התקנת צלב".
לפני כשנתיים פורסם סרטון שבו אדם שנראה כעובד הרכבת לא נותן לחרדים לעלות לקרון, תוך כדי שהוא אומר כי אין כניסה לחרדים. רגב, שרת התחבורה דאז, צייצה: "הזדעזעתי לראות את הסרטון הקשה מרכבת ישראל, התנהלות כזו - לא בבית ספרי". הסרטון עד מהרה התברר כמבויים. עיריית בני ברק מחתה על כך שהמטרו המיועד לא עובר בשטחה ובתגובה צילמה את הסרטון החריג. אך לרגב העובדות שוב לא חשובות - והציוץ עדיין מופיע בעמוד שלה.
אמירה אלמותית מפורסמת אומרת: "לא אכפת לי מה יגידו עליי, העיקר שיאייתו את שמי נכון". את האמירה אימצו פוליטיקאים רבים, שהרי באיזו סיטואציה אחרת הייתם שומעים על המשנה לראש עיריית רמת גן או על חבר המועצה זוהר ישרים. הרי אף אחד מהם לא רוצה "להיתקע" בעירייה. עכשיו שמם שגור בפי אנשים רבים יותר, ובהתמודדות אפשרית בפריימריז בליכוד זה בוודאי יעזור.
לרגב לעומת זאת חשוב להראות לבייס שהיא במקום הנכון, אף שהפרסומים על כך ששקלה להגיע למפלגת העבודה כבר התמסמסו. בשעה זו של מרוץ לתיקים בממשלה רגב רוצה לבלוט, ואלפי הלייקים והטרגוטים על הפוסטים השקריים בוודאי לא מזיקים לה. בעולם שבו מדברים במשפטים קצרים ובסיסמאות ושכבר אין בו דיון על נושאי מהות - כל מה שרוצים המצביעים לזהות זה אם לנו אתה או לצרנו. מהפוליטיקאים לא נדרש להגיד אמת ולהוכיח ביצועים פרקטיים. ציוץ, גם אם שקרי, משרת את המטרה: הפוליטיקאי הוכיח למצביעיו כי הוא במחנה שלהם. מעבר לזה כלום כבר לא חשוב.
בעולם של ימינו, אמת עובדתית שעומדת בסתירה לאינטרסים של קבוצה פוליטית מסוימת תתקבל בעוינות גדולה יותר מאשר אי פעם בעבר. לפי הפילוסופית חנה ארנדט, היריבה הגדולה ביותר של האמת העובדתית היא הדעה, ולא השקר, ובפרט הנטייה הרווחת בימינו לטשטש בין עובדה לבין דעה. משכך, לפוליטיקאים די בלהוכיח דעה זו. העובדות הם אפילו לא פקטור.
ארנדט הוסיפה כי נכון שהידע העובדתי שלנו אף פעם אינו נקי לגמרי מפרשנות או מפרספקטיבה אישית, אבל מצב זה אינו יכול לשמש טיעון נגד קיומן של עובדות, או להצדיק טשטוש בין עובדה לבין דעה או פרשנות. התוצאה של הטשטוש היא ציבור מבולבל, שאינו יכול להבחין עוד בין עובדה לבין בדיה או דעה. את הבלבול הזה מעצימה תקשורת ההמונים. פרסום ציוצים בטוויטר ופוסטים בפייסבוק שחשופים לשיתופים ולהפצה על ידי הציבור משרת את הבלבול הזה ונותן לפוליטיקאים שליטה במה שהציבור חושב. כיוון שהרבה פעמים האמת לא עומדת לצידם, חוסר היכולת של הציבור להבחין בין אמת לשקר עונה בדיוק על צרכי הפוליטיקאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו