1. לא לפיד, לא נתניהו וגם לא השטויות של הדר מוכתר. מה שמסעיר בימים אלה עשרות אלפי ישראלים חובבי שווארמה, היא החלטה צרכנית דרמטית להפסיק לאכול את המאכל האהוב לצמיתות ביום שני. הסיבה? מחירי המנות הרקיעו שחקים.
אוכל הרחוב הזמין והזול הפך ליקר ולבלתי אפשרי. מחיר פיתה שווארמה, שעלתה 25 שקלים, צמח ל־50 שקלים; לאפה נסחרת בלמעלה מ־60 שקלים; וכדי ליהנות מצלחת שווארמה תוציאו מהכיס כ־80 שקלים(!) לפחות. חובבי השיפוד המסתובב בקבוצות הפייסבוק החליטו לומר די ולהכריז על צעדים אופרטיביים. שמעתם על מיטלס מאנדיי? קבלו את שווארמהלס מאנדיי.
זה אולי נשמע משעשע, אבל זו דוגמה נפלאה לפספוס האדיר של מערכת הבחירות הנוכחית: פעם אחת - סביב סוגיית יוקר המחיה, שהיא הנושא המסעיר, החשוב והמציק ביותר לכל אזרח ואזרח; פעם שנייה - בניתוק בין הפוליטיקאים לציבור הישראלי. בעוד הפוליטיקאים מלבים את סוגיית "כן ביבי, לא ביבי" ומדקדקים במשמעותה של עבירת הפרת האמונים - הציבור הישראלי כואב את מחירי הטונה, מבואס מהמחירים המאמירים במסעדות, ומנסה להבין איך הוא עובר את חופשות החנוכה או הפסח הקרובות בלי למכור כליה.
2. כולם מדברים על שיעור ההצבעה בציבור הערבי, אבל אף אחד לא מדבר על מהותה של ההצבעה. בתקופה שגם איתמר בן גביר עושה את ההבחנה בין מוות לערבים לבין מוות למחבלים, ברור שמדינת ישראל צריכה לתת דין וחשבון למגזר הערבי, והמגזר הערבי מצידו צריך לבחור.
לתושבים הערבים של מדינת ישראל מגיע יותר. לרופא המשפחה, לרוקח, לחבר בעבודה או לשכן הערבי מהעיר הסמוכה מגיע לחיות כמו כולם. מגיע להם חינוך כמו שצריך ותשתיות נורמליות. מגיעים להם כבישים מסודרים ומתנ"סים ראויים.
קשה לומר שהניסוי עם מנסור עבאס עבד. הוא רצה לעסוק בסוגיות אזרחיות, אבל חבריו למפלגה והנהגתה האסלאמית לקחו אותו לדיונים על הר הבית, ומספר שתיים שלו, ווליד טאהא, אמר במהלך מבצע צבאי שהלב שלו עם הפלשתינים.
הלחץ על נציגי הציבור של המגזר הערבי לעזוב את הלאומנות ולחיות חיים נורמליים, צריך להתחיל מלמטה. הבחירות הללו עשויות להיות נקודת מפנה עבורו.
3. הנה סקופ מטלטל: פוליטיקאים הם אנשים טובים. נכון שנהוג להשמיץ אותם, לזלזל בהם, לירות קלישאות על כך שהם דואגים לכבוד או לכיסאות שלהם, אבל כלפי הרוב המוחלט של הפוליטיקאים זה לא נכון. מדובר באנשים איכותיים, שיכלו להרוויח הרבה יותר במגזר הפרטי ולספוג הרבה פחות השמצות.
לא תענוג גדול לשבת בוועדות הכנסת במשך שעות ארוכות על תתי־סעיפים של הביטוח הלאומי, מס ההכנסה ורגולציה. לא כיף גדול לעבור פיליבסטרים מתישים במליאת הכנסת, ואז גם להיות חשוף לביקורת ארסית ולטוקבקים מרושעים.
צריך לזכור גם את זה: רובם המוחלט של הפוליטיקאים שייבחרו היום לכנסת באים מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לעשות טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו