"אבות ובנים" הוא שמו של רומן מאת איוואן טורגנייב, סופר רוסי מהמאה ה־19. אם יורשה, עדיין לא נמצאו סופרים מעמים אחרים שעולים על הרוסים. שם עלה כנראה לראשונה המוטיב של אבות שמרנים ובנים מהפכנים. בגרסה של התרבות האמריקנית, הנוסחה היא "אב ליברלי־בן רדיקלי". הפוליטיקאים הבכירים בעונה הזו הם בדרך כזו או אחרת ממשיכי דרך. הנשיא יצחק הרצוג ויאיר לפיד, אם נמשיך בדימויי הספרות הרוסית הגדולה, הם יורשים של אחוזות פוליטיות.
אצל הרצוג זו אחוזה רחבה ופורייה שצמחו בה עילויים גדולים. אביו חיים היה דיפלומט מזהיר ונשיא, שהבן יצחק מרבה להזכיר את מעורבותו במערכת הפוליטית. אצל יאיר לפיד זו הליכה בתלם דומה לזה שחרש לפניו אביו, יוסף טומי לפיד. זו לא אחוזה, אלא יותר חנות או מסעדה שעברה בירושה.
עבר של אב, תודעה של בן
לפיד האב היה עיתונאי בכיר ב"מעריב", והפך במשך השנים לעסקן בצד הימני של המפה. הוא היה מנכ"ל רשות השידור במשך כחמש שנים, שבהן אכף את האיסור לערוך ראיונות עם נציגי אש"ף והדיח את מנכ"ל הטלוויזיה ארנון צוקרמן.
לפני כן, כעיתונאי, הוא נלחם עד חורמה נגד סרטו של רם לוי "חרבת חיזעה" ושידורו בטלוויזיה. הוא טען שבגרסת הטלוויזיה לסיפורו של ס' יזהר, הודגשו אסוציאציות בין חיילי צה"ל ב־48' לקלגסי האס.אס בשואה. באותה רוח כתב מאמר בשנות ה־70 שהיה מעין סיפור אלגורי, שבו השווה בין אדולף אייכמן לאודי אדיב.
לפיד הבן קורא בשמם של ערכי חופש הביטוי, אבל לא מתכוון לזה.
בעידן הטלוויזיה המסחרית, טומי לפיד זכור כאחד מאבות הפופוליזם הטלוויזיוני. הוא היה משתתף קבוע בתוכנית שנקראה "פופוליטיקה".
כשר המשפטים, הוא זעק מעל דוכן הכנסת: "אתה, איך אתה עושה דבר כזה? האם הדמוקרטיה לא יקרה לך? אתה רוצה שפקידים יסלקו ממשלות? אתה רוצה שפקידים יפטרו ראשי ממשלה? אתה רוצה להפקיד בידי היועמ"ש את הסמכות הבלעדית המוחלטת לפיטורו של ראש ממשלה ולסילוקה של ממשלה?". הבן יאיר לפיד, כידוע, נוהג הפוך מזה. כתב אישום אצלו נמצא בקטגוריה של כתבי הקודש.
טומי לפיד היה ניצול שואה. אין ספק שזה חלחל לתודעת הבן יאיר, אך הוא לא נראה כמי שהפיק לקח מהשואה, אלא הוא משתמש בה כדקורציה במפגשים מדיניים כמו עם הקנצלר הגרמני, או לצורך ייזום משבר עם הפולנים. אנטישמיות הפכה אצלו לעניין המחולק בשוויוניות בין מעשי טבח באפריקה לבין שנאת ישראל במערב ובמזרח.
במקרה של בנימין נתניהו, אביו בנציון הוריש לו אחוזה שהיא רעיון. המרחק בין דמות האב, שגם במאה ה־21 עוד חי את הוויכוחים שלו ושל חבריו עם חיים ויצמן או עם דוד בן־גוריון, לבין הבן בנימין, כמו גם שני בניו האחרים יוני ועדו - הוא עצום, ולעיתים מעורר השתאות.
כל אחד והנשק שלו
בנציון לא ירה ברובה, אלא אחז בו פעמים אחדות בשמירות בשנות ה־30. הלוחמנות שלו התבטאה בכתיבה. בנימין היה לוחם קרבי בישראל המודרנית. הוא ירש ראייה לאומית של בעיות. אך תפיסתו הוסיפה למורשת האב ההיסטוריון גם את ייסוד הכלכלה בשילוב השמרנות האמריקנית המודרנית, כפי שביטא אותה רונלד רייגן.
הוא משלב רעיונות של ז'בוטינסקי עם רדיקליזם נוסח אבא אחימאיר וחזון של פעולה יזומה ועצמאית בסגנון אהרן אהרנסון. זוהי מורשת גדולה אך מוקצה מחמת מיאוס על ידי השמאל, שמזהה אותה היטב מאחורי הלאומיות העממית של הליכוד.
מה למדת מאבא?
הנשיא הרצוג מזכיר מדי פעם את נכונותו של אביו חיים לקפוץ ראש לביצה הפוליטית כדי להציל את המנהיגים הטובעים. הרצוג האב עשה זאת שלוש פעמים: הראשונה - כשדחף לממשלת האחדות ב־1984, כולל רעיון הרוטציה. הוא זה שהטיח ראשים בין שמיר לשמעון פרס.
פעם שנייה - כשהתיר את הפלונטר המשפטי־פוליטי־ביטחוני של פרשת קו 300/פרשת השב"כ. יצחק הרצוג טוען שאביו "הציל את השב"כ".
ושלישית - החנינות לאסירי המחתרת היהודית. הנשיא יצחק הרצוג גאה בתרומה הזאת של אביו ליציבות החברתית, והוא מאותת כי ינסה לדחוף לפתרונות פוליטיים דומים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו