פירקו אותם לגורמים: כך הפילה האופוזיציה את הממשלה, שלב אחר שלב

הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה" לא יכול היה להיות נכון יותר ביחס למה שהתרחש מאחורי הקלעים באופוזיציה במהלך השנה האחרונה בטרם פוזרה הכנסת.

אמנם, במבט לאחור אפשר להאמין כי הממשלה נפלה רק בשל הפגנות ולחץ ציבורי על הרכב קואליציוני משונה, שהתפרס מימינה ועד לרע"מ ולא החזיק מעמד. אולם, "ישראל היום" חושף כעת את התוכנית הסדורה של האופוזיציה, בגיבוי מסמכים, שהתבססה גם על מודיעין והדלפות מתוך הממשלה וגרמה לכל הקשיים שעימם התמודדו עידית סילמן, ניר אורבך, מאזן גנאים וג'ידא רינאוי זועבי, וגם על מהלכים בתוך הכנסת.

מי שעקב בשנה האחרונה אחרי פעילות הכנסת יכיר חלק מהמהלכים אשר יוצגו כאן, אך התמונה הכללית, המסמכים, המודיעין הפנימי והתוכנית המלאה - נחשפים כאן לראשונה באופן מלא.

הנושאים השנויים במחלוקת

על האסטרטגיה הפוליטית של המאבק האופוזיציוני היו אמונים יריב לוין וראשי המפלגות (בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ', אריה דרעי ומשה גפני), בעוד מי שהופקד על הניהול הטקטי והמהלכים בכנסת היו בעיקר יואב קיש ואורית סטרוק.

התוכנית האופוזיציונית נשענה למעשה על שתי רגליים. רגל אחת עסקה בניתוח נושאי הליבה אשר בהם יכולים היו להתעורר מחלוקות שיקרעו את הקואליציה בין הצד הימני לשמאלי, והרגל השנייה עסקה ביצירת פקק חקיקה בכנסת שיסנדל את היכולת של הח"כים בקואליציה להעביר חוקים וכך יגביר את תסכולם ואת חוסר המחויבות שלהם כלפי הממשלה.

כפי שניתן לראות בתיעוד שהגיע לידי "ישראל היום", כבר עם הקמת הממשלה האופוזיציה עברה על כל ההסכמים הקואליציוניים של המפלגות בממשלה וסימנה את הנושאים השנויים במחלוקת שיכולים להיות נפיצים בין חלקי הקואליציה השונים.

"סימנו לעצמנו את הסעיפים שסביב המימוש שלהם הקואליציה צפויה להיסדק", מספרת ח"כ סטרוק ל"ישראל היום". "לנושאים האלה קראנו 'נושאי הליבה' ושמנו לעצמנו מטרה לעקוב אחר הסדקים האלה ולהרחיב אותם לבקיעים. במקביל ערכנו רשימה נוספת של 'נושאי ליבה', שאותם נעלה באופן יזום כדי לייצר אותם סדקים ובקיעים, ומובן שהמציאות גם יצרה אירועים כאלה לרוב, בגלל הפערים האידיאולוגיים בין חלקי הקואליציה".

בין הנושאים שסומנו בהסכמים הקואליציוניים: התמקדות בסוגיית הנגב, ההתחייבות לרע"מ להסדרת שלושה יישובים בנגב, וגם הסעיף שבו יש התחייבות לשמור על סטטוס קוו בנושא דת ומדינה.

אספקת מודיעין פנימי

בטבלה נוספת שיצרו באופוזיציה ונחשפת כעת מנותחים כל נושאי הליבה שנוגעים בפערים בתוך חלקי הקואליציה, בעיקר בין הצד הימני לצד של רע"מ, ובהם: מאבק בטרור, ערים מעורבות, נגב, כספים לחברה הערבית, יו"ש ושטחי C, ועוד. בטבלה מופיעים גם תתי־הנושאים הפרלמנטריים תחת כל נושא, וכן ארגונים חוץ־פרלמנטריים שיכולים לפנות אליהם לסיוע באותו נושא.

על אותם הנושאים אשר נותחו כנפיצים בתוך הקואליציה הפעילו באופוזיציה שלל תרגילים פרלמנטריים, לדוגמה: האופוזיציה הרבתה לערער על החלטות נשיאות וועדת הכנסת, וכתוצאה מהפסילה הדיונים עברו מהמליאה לוועדת הכנסת בראשות ניר אורבך. בכך התאפשר לאופוזיציה לקיים דיון רחב ורב־משתתפים על אחד מנושאי הליבה, כשהלחץ הישיר מופעל על אורבך עצמו.

חלק חשוב ומרכזי שנחשף כעת במאבק של האופוזיציה היה איסוף המודיעין הפנימי. פקידים ממשלתיים ומנהלי סיעות העבירו מידע פנימי לאופוזיציה, שידעה על כל המחלוקות הפנימיות בקואליציה - מי בממשלה כועס על מי ומדוע, את מי הדירו מישיבה זו או אחרת, מי מהשרים מטיל וטו על החלטות ממשלה או חוקים של השני, ומהם חילוקי הדעות בפורומים פנימיים. האופוזיציה ניצלה את המידע הזה כדי להעמיק את הבקיעים במחלוקות ולחשוף אותם לציבור.

ח"כ סטרוק החזיקה קבוצת וואטסאפ שנקראת "נגב" ובה נכחו "המדליפים" ששלחו לה מסמכים פנימיים ממשרדי הממשלה. כך, למשל, סטרוק קיבלה מסמך פנימי של משרד הבט"פ, שאומר כי ביצוע הריסות בכפרים בנגב הוקפא לשבועיים. נוסף על כך היתה גם קבוצת וואטסאפ שנקראה "נתיב הכסף", שבה קיימו מעקב וקיבלו מידע על העברות כספים שנעשות לרשויות הערביות לבקשת רע"מ וחשפו אותם לציבור, כדי להפעיל לחץ על החלק הימני של הקואליציה.

במקרה אחר, האופוזיציה קיבלה מודיעין בזמן אמת על ויכוח בין שקד ואלקין לבין מנסור עבאס והשר מאיר כהן, על נושא הסדרת היישובים בנגב לרע"מ. בפתק שהגיע לידנו כתבו באופוזיציה בזמן אמת על המחלוקות בין הצדדים וכך ניסו להרחיב את הבקיעים ולמשוך את שקד ואלקין ימינה כדי להקשות על רע"מ.

יצירת פקק חקיקה

הטקטיקה השנייה היתה, כאמור, לתקוע לקואליציה את החקיקה. ח"כ יואב קיש, שהוביל את פקק החקיקה, מספר: "בהתחלה בצד הימני של הקואליציה הסכימו לתת להם הכל כמו סמרטוטים. דווקא רע"מ היו אלה שעשו בעיות וניסינו לאתגר אותם. כבר בהתחלה בחוק האזרחות סירבנו לתמוך שלא בתנאים שלנו, וזה יצר את הבקע הראשוני. רק אחרי פרישת סילמן הצד הימני התחיל להתפרק ואז יכולנו לאתגר גם אותם".

בשלב מסוים האופוזיציה קיבלה החלטה להתנגד לכל החוקים של הממשלה גם החשובים, על אף הביקורת הציבורית. "הבנו שאם נהיה צפויים וניתן להם סיוע בחוקים, הממשלה הזאת תחזיק מעמד. החלטנו להתנגד להכל, וזה בסוף מה שפירק אותם, כאשר סירבנו לעזור להם להעביר את תקנות יו"ש".

אחת הטכניקות שהופעלו בנושא החקיקה היתה סוגיית הקיזוזים. בכל חוק שעלה האופוזיציה סירבה לקזז את הח"כים והשרים שהיה להם קשה לתמוך או להתנגד לאותו חוק. כך, למעשה, האופוזיציה כפתה על אותם אנשים לפעול בניגוד לצו מצפונם ולשחוק אותם בכנסת.

אחד האתגרים המרכזיים שהיו לאופוזיציה הוא שיתוף הפעולה והתיאום בין כלל חלקיה - מבן גביר ועד לרשימה המשותפת. מי שהיה אמון על השיח הרגיש והעדין עם המשותפת היה אריה דרעי.

"המאבק לא היה קל", מסכם קיש. "לא היו לנו כלים להפעיל משמעת כמו שיש לקואליציה, שהם יכולים למנוע מח"כ להעביר חוקים או להשעות אותו מהוועדה. עבדנו לתאם הכל בשיח, ובסוף הצלחנו".