היכון, הכן, צא: הבחירות הצפויות מכניסות את המערכת הפוליטית לסחרור

אם תרחיש שאול מופז לא יחזור על עצמו, ורגע לפני פיזור הכנסת ימצא מי שימנע את הפלת הממשלה - לא מעט מפלגות בכנסת הנוכחית תעבורנה שינויים דרמטיים לקראת הבחירות • אלו נקודות הפתיחה שלהן והתרחישים הצפויים, במירוץ החמישי לכנסת בתוך שלוש שנים

שרי הממשלה היוצאת, צילום: אורן בן חקון

תרחיש שאול מופז, שנכנס במאי 2012 ברגע האחרון, דקות לפני ההצבעה המכריעה על פיזור הכנסת ומנע את הפלת הממשלה, עודנו מרחף באוויר בחלל המשכן. רבים הם חברי הכנסת שלא יחזרו לכהן בכנסת הבאה ואין להם שום אינטרס שלא לנסות להקים ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית. הסיכויים לכך קטנים - אבל קיימים.

אולם בהנחה שבשבוע הבא תתפזר הכנסת באופן סופי, צפויה המערכת הפוליטית להיכנס לסחרור בחודשים הקרובים. לא מעט מהמפלגות ישנו את פניהן ותעבורנה הליכים פנימיים, וגם חיצוניים, לקראת גיבוש הרשימות החדשות לכנסת הבאה.

על פי חוקת הליכוד, בתוך חודש אחרי פיזור הכנסת יתקיימו פריימריז לראשות המפלגה ולאחריהן גם להרכב הרשימה לכנסת. לפי שעה, היחידי שהודיע שיתמודד מול בנימין נתניהו הוא יולי אדלשטיין. בהרכב הרשימה לכנסת לא צפויים להיות שינויים רבים והערכה היא כי רוב מוחלט של חברי הכנסת המכהנים יחזרו לכנסת הבאה, בהנחה שהליכוד ישמור על 35-36 מנדטים שצופנים לו הסקרים. במידה שמרכז הליכוד יאשר לנתניהו את שלושת השריונים שאישר לו בפעם הקודמת, צפויים לאייש אותם בוודאות גבוהה עידית סילמן וגם עמיחי שקלי אם מצבו המשפטי יאפשר זאת.

נתניהו בסיעת הליכוד. רק אדלשטיין הצהיר שירוץ נגדו, צילום: אורן בן חקון

מפלגות נוספות בהם חלה חובת פריימריז הן העבודה ומרצ. בנוסף לקביעת הרשימות ייעשה ניסיון לאחד את המפלגות לרשימת מועמדים אחת. כרגע מי שדוחף לכיוון הזה היא מפלגת מרצ והעומד בראשה ניצן הורוביץ. יו"ר מפלגת העבודה מירב מיכאלי מעוניינת בכך הרבה פחות. הערכה היא כי הסקרים הבאים יקבעו את ההחלטה הסופית בעניין.

מי שיעמוד בראש מחנה השמאל הוא יאיר לפיד. הוא צפוי להגיע למעמד ראש המחנה כאשר הוא ראש הממשלה בפועל. במהלך קמפיין הבחירות צפוי לפגוש לפיד את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ומנהיגים נוספים שעשויים לסייע לו לבסס את מעמדו.

השאלה הגדולה היא מה יעשה נפתלי בנט. המסר שהעביר אתמול הוא כי הוא רץ קדימה גם לכנסת הבאה, אולם גם לגביו כנראה שיהיו אלה הסקרים שיכריעו. בימים האחרונים כבר החלו מגעים בין ימינה ותקווה חדשה לאיחוד המפלגות, אולם שום דבר לא נסגר ולא מעט קשיים התעוררו בתהליך, בעיקר נוכח העובדה שאין יחסי אמון מיוחדים או קירבה בין ראשי המפלגות הללו.

כחול לבן בגילגולה הקודם. איחוד הוא אפשרי?, צילום: גדעון מרקוביץ

כחול לבן תרוץ כנראה גם הפעם לבדה. יו"ר המפלגה בני גנץ נותר שר הביטחון גם בתקופת ממשלת המעבר.

בפני מנסור עבאס תעמוד בחירה האם להמשיך שתהליך בו החל, של ריצה נפרדת ורצון להשתלב בקואליציה, או ללכת על בטוח ולהתאחד שוב עם הרשימה המשותפת. כרגע הכיוון הוא המשך ריצה נפרדת.

בסיעות החרדיות לא מעט תמורות ודרמות, שלא בטוח שלא יביאו בסופו של דבר את אותה רשימה מוכרת. משה גפני ביקש להוריד את אחוז החסימה כדי שיוכל להתמודד לבד במסגרת דגל התורה, ללא אגודת ישראל, אולם המהלך כנראה לא יצלח. פיזור הכנסת יתן את האות לקרבות פנימיים במפלגה החרדית האשכנזית ומאבקי כוחות אינטנסיביים, כאשר גפני ידרוש בשם "דגל" להגדיל את כוחה של המפלגה הליטאית ברשימה המאוחדת, לעומת החסידים שיעמדו על הרגליים האחוריות שלא לעשות זאת.

ח"כ משה גפני (מימין) ואריה דרעי. אחוז החסימה כנראה לא ירד, צילום: דודי ועקנין

שאלה פתוחה נוספת היא מפלגת הבית היהודי, שלא מיוצגת בכנסת הנוכחית אבל עשויה לבקש לחזור ולהתמודד, וכל זאת על רקע התחזקות מפלגת הציונות הדתית, ובעיקר התחזקותו של יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר. הדבר מעורר כבר זמן רב את זעם ההנהגה החרדית שמזהה זליגת קולות בין המפלגות החרדיות, בעיקר מש"ס, לבין עוצמה יהודית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר