האיגרת יוצאת הדופן שפרסם הבוקר (שישי) ראש הממשלה נפתלי בנט, ואשר נוסחה ברטוריקה כמעט אפוקליפטית שהזהירה מפני "מכונת רעל עצומת ממדים", סימנה שלב חדש במאמץ של מחנה "רק לא ביבי" להדיר אל מחוץ לגבולות השיח כל התבטאות שמעזה לחרוג מקו התעמולה של "הצד הנאור". זהו מאמץ מתוחכם שמשתמש בטקטיקת הסוואה צינית במיוחד: בכסות כוזבת של "הגנה על הדמוקרטיה", הוא מנסה לזהם כמעט כל אמירה נגד השלטון בתרעלת ה"הסתה".
בנט: זו ההסתה שעימם מתמודדים חברי הממשלה
עד לאחרונה ממש, התנהל מבצע שטיפת המוח הזה באופן מבוזר וספונטני, ללא יד מכוונת. כל חבר במחנה היה משגר בזמנו החופשי פצצה רטורית מאולתרת, שנועדה לדחוק עוד קצת את הביקורת הלגיטימית על השלטון אל מחוץ לגבולות "השיח הדמוקרטי". כך למשל, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו התנפל השבוע בפראות על המתנגדים לממשלה, וניפק את הקביעה המדהימה לפיה "לא ייתכן שהאופוזיציה תמנע מהממשלה להעביר חוקים".
במאמר שעסק ב"חוק נתניהו" - אותו חוק שנועד לכאורה "למנוע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה" אבל בפועל כוון נגד אדם אחד - קבע הפרשן המשפטי הבכיר של הארץ, פרופ' מרדכי קרמניצר, במילים מפורשות: "ראוי לנפות מהשיח את הטענות המושמעות בשם אינטרס ספציפי של בעל דבר". המסר ברור ומסוכן מאין כמותו: בלתי אפשרי שעמדה מנוגדת לזו שלנו, "הנאורים", תהיה עקרונית ולא פרסונלית, ולכן יש "לנפותה מהשיח".
סגן השר יאיר גולן, אחד מלוחמי החוד בקמפיין סתימת הפיות של הממשלה, מנפק כמעט מדי יום דברי הסתה נגד הימין, במסווה של מאבק בהסתה והגנה על הדמוקרטיה: "הביביסטים נחושים לשרוף את הבית, להרוס את הרקמה האנושית הישראלית ולרצוח את הסולידריות", כתב השבוע על כמחצית מהעם.
לכל אמירה כזו של גולן ושל חבריו יש הקשר נקודתי, אולם יש לקרוא אותן כמכלול שהקשרו רחב הרבה יותר: הן נועדו לבצע דה-לגיטימציה מכלילה לכל מי שמעז לחלוק על דעתם, ולחנוק מראש כל ביקורת נגד השלטון על ידי תיוגה כ"הסתה", "סכנה לדמוקרטיה" "רצח הסולידריות" וכיוצא בזה.
הטקטיקה הזו ניכרת היטב באיגרת של בנט: באמצעות הכללות אמורפיות, שרובן נטולות הקשר ספציפי, ראש הממשלה ויועצי התקשורת שלו יוצרים טשטוש מכוון של הגבולות בין שלל דברי הביקורת השונים שמוטחים בממשלה, כך שניתן יהיה לתייג את כולם כלא לגיטימיים וכ"סכנה לדמוקרטיה". זה צורם במיוחד מאחר שעד לא מזמן, בנט בעצמו היה יעד לקמפיינים דומים. למרות זאת, בהודעה לעיתונות שפרסמה לשכתו הוא אינו בורר מילים: מבלי להתמודד עם אמירה ספציפית, ראש הממשלה מתייג באופן כללי את המחנה שמנגד כ"מכונת רעל עצומת ממדים".
הימין, כמובן, על נתניהו ותומכיו, אינו טלית שכולה תכלת. הרגל השנייה של קמפיין ההשתקה מבוססת על מה שמכונה "קטיף דובדבנים" - בחירה סלקטיבית של אמירות בעייתיות במטרה לצבוע באמצעותן מחנה שלם, וכך לתייג מראש כל ביקורת שנשמעת מכיוונו כלא לגיטימית.
יותר מדי פעמים חברים במחנה העצום הזה מנפקים אמירות קיצוניות ומיותרות, מבלי להבין שבכך הם מספקים תחמושת לקמפיין ההשתקה המתוחכם שמנוהל נגדם. בשלב הבא, לאחר שהקמפיין ממתג בקלות את אותן אמירות קיצוניות ככאלה שיש להדיר מהשיח הציבורי, קל לו הרבה יותר להדביק את התווית הזו גם לאמירות לגיטימיות שיוצאות מפיהם של אותם דוברים, או אפילו מדוברים אחרים מאותו מחנה.
מבחינה מקצועית ותקשורתית נטו, יש להודות כי זהו קמפיין חכם למדי שמנוהל ביעילות קטלנית. אולם מבחינה מהותית זהו מסע תעמולה בולשביקי בתחפושת של מאבק ליברלי, שמטרתו לסרס את השיח הדמוקרטי באמצעות הפחדות, הכללות ותגובות מוקצנות בכוונה תחילה לכל התבטאות ביקורתית כלפי השלטון. הגיע הזמן לחשוף אותו - אבל לא פחות מכך, הגיעה השעה להפסיק לספק לו תחמושת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו