זה כשבוע הציבור בישראל עומד המום לנוכח מאורעות לוד, ושאלה אחת מנקרת בלב כולם: האם אוזלת היד שמגלה המשטרה היא תוצאה של חידלון או מדיניות מכוונת?
למרבה הבושה, המפכ"ל נתן אמש את התשובה כאשר בנאום פומבי תיאר כך את פעילות המשטרה: "מה עשינו פה בלוד? חצצנו בין הניצים". לדבריו, המשטרה "תמצה את הדין עם טרוריסטים משני הצדדים. אלה אנשים שהפרו את השלווה של כולנו".
כך בפשטות, בישירות. המשטרה רואה במהומות בלוד, בירי היומיומי, בביזה, בשריפת הרכבים ובידויי האבנים, לא יותר מעוד מלחמת חמולות. חמולת הניצים היהודים מול חמולת הניצים הערבים. ובמלחמת חמולות כמו במלחמת חמולות - המשטרה עומדת מהצד, מאחלת בהצלחה לשני הצדדים ומקווה שאף אחד חשוב לא ייפגע.
ואכן, בלוד היא הצליחה. נפגעו רק יהודים, וגם לא מהזן השמור המחזיק בתעודת עיתונאי. שום דבר שאמור לעניין את אולפני החדשות ומערכות העיתונים, שמבחינתם יגאל יהושע ז"ל שנרצח בפרעות היה לא יותר מ"אדם" ש"נהרג", או כפי שנוסח אחד הפושים אתמול: "נפטר מלבנה שהושלכה לעברו". המפכ"ל שבתאי למד מהר מאוד את הלקחים שהנחיל לו קודמו. הסתבכת? טנף על הימין.
בן גביר אשם במהומות, תושבי לוד היהודים הם טרוריסטים. נאום תהליכים על סטרואידים. אתה פותח ככה את הפה, מ"מינוי חריג ממג"ב" אתה הופך לבן בית עם כל האיפור והתפאורה. וזו נקודה קריטית. כשסגן רמטכ"ל מדבר על "תהליכים" חשבנו שזו אנקדוטה אינטלקטואלית של קצין עם השכלה בינונית. כשכתבי עת שלמים מוקדשים לתיאור החברה הישראלית כפרוטו־פאשיסטית, חשבנו שאלה שטויות של אקדמאים; וכשעמודי הדעות בהארץ מאשימים בעקביות את היהודים, הימין והמתנחלים - חשבנו שזה נושא לטוקבקים.
אבל הנה קיבלנו הדגמה חיה: משטרת ישראל פעלה השבוע בלוד על פי דוקטרינת השמאל הקיצוני. והמחיר איום ונורא. רעיונות רדיקליים זה דבר מסוכן, וכשהמשטרה פועלת לפיהם, הם גם הורגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו