כנס הקיץ נפתח היום בכנסת ישראל לאחר פגרה רווית מתחים, ובהם פרישתה של ח"כ עידית סילמן מהקואליציה והכרזתו של ח"כ עמיחי שיקלי כפורש. נוסף על כך, המציאות הביטחונית מעוררת לחץ מצד הציבור לפרק את הקואליציה הנשענת על מפלגות ערביות. עם פתיחת המושב בחנו מי הם חברי הכנסת העלולים להעמיד את הקואליציה המדשדשת בסכנה.
השרה שאשא ביטון לפעילי "תקווה חדשה": "לא הייתי ממהרת להספיד את הממשלה"
ווליד טאהא ומאזן גנאים
הסכנה המובהקת ביותר לקיומה של הקואליציה וכאב הראש הגדול ביותר של יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, אלו הח"כים ווליד טאהא ומאזן גנאים.
גנאים אומר בשיחות סגורות כי הוא "רגל אחת מחוץ לממשלה". לאחרונה שיגר מכתב לרה"מ נפתלי בנט, שבו כתב כי "אם לא תופסק פעילות כוחות הביטחון במסגד אל־אקצא לאלתר - אני רואה את עצמי מחוץ לקואליציה".
טאהא זעם גם הוא על המהומות בהר הבית ואמר כי הוא "לא אופטימי באשר להמשך קיומה של הממשלה". בעקבות האירועים אף הודיעה רע"מ כי היא "מקפיאה את חברותה בקואליציה".
גנאים מתואר על ידי חבריו כחסר עניין בקואליציה, וכל רצונו הוא לכבוש את ראשות עיריית סכנין. טאהא מוגדר כ"בריון חסר עכבות" ו"בלתי צפוי". שני החברים לא "סופרים" את עבאס, שמעוניין מאוד בהמשך דרכה של הממשלה.
עם זאת, ראשי הקואליציה מבטיחים לשניים הבטחות החשובות להם. כאמור, גנאים מעוניין להתמודד על ראשות העיר סכנין ומבטיחים לו תקציבים. טאהא מתהדר בהישגים כמו חוק החשמל והפסקת הנטיעות, ונאמר לו שרק דרך שותפות בקואליציה יוכל להמשיך להביא הישגים דומים.
אורבך, קארה ושקד
חבריהם לקואליציה מכנים אותם "שלישיית מה קשור". השלושה אמנם יצרו מעיין בלוק מאוחד, אבל ההערכות הן כי לא צפוי מהלך מתוכנן של שלושתם, ואם יתרחש מקרה של פרישה, זה עשוי להיות באופן יחידני.
המסומן ביותר הוא ח"כ ניר אורבך, שעליו מופעלים לחצים כבדים מאוד מבית. אורבך מאוכזב מאיבוד הדרך האידיאולוגית הימנית של המפלגה ומהתבטאויות כמו "הגדה המערבית" או "אלימות המתנחלים".
שרת הפנים איילת שקד מנסה לתחזק את תדמיתה הימנית וצעד של פרישה עשוי להשיג את המטרה, ואילו ח"כ אביר קארה עסוק בעניינים כלכליים, ואם לא יצליח לקדמם יופעל עליו לחץ לעזוב.
לצד זאת, כאשר איום פירוק הממשלה מרחף, יפעל אורבך להצגת הישגים ימניים כמו מתווה המעונות, חיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל ועוד. גם קארה ינסה להשיג הישגים כלכליים כמו פיצויים לעצמאים.
כמו כן, שקד יכלה לפרוש עד היום, אך לא עשתה זאת. החיבור לבנט ושיקולים פוליטיים נוספים מנעו זאת. נוסף על כך, השלושה מעריכים כי גם אם הממשלה תתפרק, אין אפשרות להקים כעת ממשלה ימנית חלופית.
בני גנץ
שר הביטחון בני גנץ לא שותף לאידיליה בין ראשי המפלגות. הוא מסוכסך עם השרים לפיד ומיכאלי ורואה עצמו כמי שראשות הממשלה מגיעה לו, ולא לבנט בעל מספר המנדטים הנמוך משלו.
גנץ רוצה להיות רה"מ, וכבר כעת פועל מול החרדים וחוגי הימין.
גנץ יכול למצוא דרך מתוחכמת לפזר את הממשלה מבלי להיות מואשם בפירוקה. די שיכריז על צעדים ביטחוניים "ימניים" כדי להביא את רע"מ או מפלגות השמאל לקצה, או שיודיע על פינוי חומש או על הקפאה מוחלטת בבנייה ביו"ש, כדי להביא את מפלגות הימין לקצה ולגרום לפיזור הכנסת.
עם זאת, המצביעים מחוגי המרכז והשמאל של כחול לבן עשויים לכעוס על גנץ אם יפרק את הממשלה, ויגרמו לחזרת נתניהו. בשיחות סגורות אומר גנץ כי הוא רואה בנתניהו נזק לישראל, ולא ייתן לו את האפשרות לחזור לראשות הממשלה.
זאב אלקין
השר אלקין נחשב הפוליטיקאי המתוחכם וה"מסוכן" ביותר בישראל. חברי כנסת שעובדים איתו במשך שנים ארוכות אומרים כי הוא יודע "למצוא לעצמו את הגלגל הבא".
כזכור, אלקין היה חבר הליכוד, לאחר מכן עבר לקדימה, לאחר מכן חזר לליכוד ועזב לתקווה חדשה. מצבה של מפלגתו בכי רע בסקרים, והיא לא עוברת את אחוז החסימה. גורמים במערכת הפוליטית מעריכים כי אם תתרחש הפתעה, הם לא יתפלאו אם זה יבוא מכיוונו של אלקין. לצד זאת, ספק גדול אם הוא יכול למצוא את "הגלגל הבא" במערכת הפוליטית מחוץ למפלגת תקווה חדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו