סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן מיהדות התורה, נחקר היום (חמישי) במשטרה בחשד שדאג להנפיק לחשודה בפדופיליה תושבת עמנואל, שהייתה אמורה להיות מוסגרת לאוסטרליה, חוות דעת רפואית פסיכיאטרית שמנעה את הסגרתה.
החקירה הזו מעלה את השאלה הכללית מהו בעצם תהליך ההסגרה בין ישראל למדינות אחרות וכיצד ניתן להתגבר עליו. בהקשר לכך, כדאי לדעת שלמדינת ישראל אין הרבה הסכמי הסגרה חתומים עם מדינות בעולם.
ישראל חתומה על אמנה אירופית בנושא עם כ-40 מדינות, מדינות האיחוד האירופי ונוסף על כך הסכמי הסגרה מפורטים עם שש מדינות נוספות: ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה איי פיג'י וסווזילנד. הכמות המועטה יחסית של הסכמי הסגרה עליהם חתמה ישראל נובעת מכך שאחד התנאים אותם מתנה המדינה הוא התאמה בין מערכת המשפט בארץ למערכת המשפט של אותה מדינה. המדינה אינה רוצה שישראלים ישפטו בצורה אחרת מהשיטה הישראלית, למשל יידונו למוות. לכן מעדיפים בישראל פשוט שלא לחתום על הסכמים עם מדינות רבות בעולם.
הבסיס להסכמי ההסגרה
מלכתחילה, הסיבה המרכזית לחתימה על הסכמי הסגרה בעולם הייתה שלא תיווצר מציאות לפיה עבריין ממדינה אחת בורח לאחרת אחרי ביצוע פשע ולא יועמד לדין. מבחינה זו יש כאן חשיבה בינלאומית על פגיעה בפשע מאורגן עולמי ובפושעים מסוכנים לציבור. משום כך, מדינות יכולות לאשר גם הסכם הסגרה בדיעבד, משמע, לאפשר הסגרת עבריין שנמלט לפני ההסכם למדינה שלנו או למדינה אחרת.
מעבר לכך, יש בהסכמים שיקול דעת לשר הממונה על ההסכם, שר המשפטים במקרה של ישראל, לאשר הסגרה גם במקרה בו התנאים במדינה המבקשת אינם תואמים לחוק במדינה המסגירה.
מה הם התנאים להסגרה של אזרח ישראלי לחו"ל?
חוק ההסגרה הישראלי פשוט יחסית וכדי להסגיר אזרח ישראל למדינה אחרת על פי בקשתה יש למלא שני תנאים מרכזיים:
1. בקשת ההסגרה היא לא לצד שלישי, קרי למדינה לה אין יחסים אם ישראל. כלומר אפשר להסגיר אדם רק כדי להעמידו לדין במדינה המבקשת.
2. העונש שיושת על הישראלי ירוצה אחרי גזר הדין בארץ ולא במדינה ששופטת אותו. התנאי הזה כמובן מתווסף לעצם העובדה כי יש לישראל הסכם הסגרה עם אותה מדינה והעבירה בגינה מבוקש האדם דינה מאסר שנה או יותר, אילו נעברה בישראל.
כאן ישנה, למעשה, פרצה בחוק הישראלי שבגינה הסתבך ככל הנראה סגן השר ליצמן. זאת משום שחולה נפש פטור מהחוק הפלילי בישראל. את הנקודה הזו נסביר בהמשך בהרחבה.
3. יש ראיות של ממש לביצוע הפשע/עברה בידי המדינה המבקשת
החקירה צפויה להימשך בימים הקרובים. סגן השר ליצמן // צילום: יוסי זליגר
התנאים בהם אסורה ההסגרה
כאמור, כדי להגן על ישראלים מפני אי צדק, מעבר לתנאי ההסגרה עצמם יש גם סעיפים בחוק שמונעים את ההסגרה אפילו אם האדם לכאורה הינו בר הסגרה ולישראל יש הסכם הסגרה חתום עם המדינה המבקשת התנאים שמונעים הסגרה הם:
1. המדינה המבקשת רודפת את הישראלי מטעמים פוליטיים או שיש חשד שבקשת ההסגרה מבוססת על אפליה על רקע דתי או גזעי.
2. איש מערכת הביטחון הישראלית שביצע את העברה כחלק מתפקידו הביטחוני צבאי לא יוסגר לחו"ל כלל.
3. אדם שנשפט על העבירה בארץ אחרת וריצה את עונשו בארץ לא יוסגר למדינה אחרת שתרצה לשופטו על אותו מעשה.
4. אדם שחלה התיישנות לפי חוקי ישראל על העבירה שלו.
5. לישראל יש אינטרס ממשי חיוני שייפגע בגלל ההסגרה.
6. כדי שניתן יהיה לבקש את הסגרתו של מבוקש, על המדינה המבקשת להוכיח שהחלה בהליכים פליליים כנגד המבוקש.
מדובר למעשה בהליך ארוך שמאפשר לנאשם להתגונן בפני כל ערכאות השיפוט שקיימות בארץ ולמעשה בדרך כלל עד ההסגרה בפועל עוברת מעל כשנה במקרה המהיר ביותר. עם זאת במקרים רבים האדם הדרוש להסגרה מוחזק במעצר בישראל כדי שלא ימלט מהארץ לפני סוף הדיון בעניינו.
מדוע חולה נפש לא יוסגר לחו"ל
אחד התנאים להסגרה, כפי שציינו קודם, נובע מהעובדה כי המוסגר היה נשפט על העבירה לפחות שנה אחת בישראל ובמדינה אליה הוא אמור להיות סוגר. אלא שלחולי נפש יש מעמד חוקי נפרד עקב מצבם מפושעים אחרים. כלומר, בישראל יכול עורך דין לטעון בבית המשפט כי מרשו עדר שפיות ולכן אינו כשיר כלל לעמוד לדין.
עורך הדין אף יכול לטעון כי מרשו אינו שולט במעשיו לגבי העבירה, למשל במקרה שהפשע בוצע כתוצאה מטראומה הנובעת מהלם קרב או מצב אחר. במילים אחרות אפשר לטעון כי מבצע העברה לא שלט בעצמו ברגע בו ביצע את העבירה. במצב כזה האשם לא יוגדר כחולה נפש אבל יהיה פטור מאחריות פלילית.
אחת הדוגמאות הקלאסיות למצב זה היא אנשים השרויים בהלם. אנשים אלו עלולים לפתח התנהגויות בלתי נשלטות במצבים של חרדה כשברגעים אלו אין להם שליטה על מעשיהם והם לא אחראים עליהם למרות שאינם חולה נפש. מציאות דומה קיימת כשהאדם מצוי בהיפנוזה. כמובן טענה למחלת נפש מחייבת הוכחה וחוות דעת מקצועית כשגם הצד התובע או הדורש הסגרה יכול להביא חוות דעת נגדית. בכל מקרה מספיק ספק סביר כדי למנוע הסגרה.
בהקשר לכך, סעיף 15 ב' בחוק חולי הנפש קובע כי "הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביוזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר-עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי".
עמדה נוספת דומה קיימת בחוק העונשין הפלילי של מדינת ישראל סעיף 34 ח': לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש: א. להבין את אשר הוא עושה את את הפסול שבמעשהו; או ב. להימנע מעשיית המעשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
