בשם הקורבנות: יחד נמנע את הרצח הבא

מחר: יום המאבק באלימות נגד נשים • בנות משפחה של נרצחות כותבות להן - ושולחות אזהרה לנשים אחרות • אחותה של מיכל סלה ז"ל, לילי: "המסת לבבות" • אמה של תהילה נגר ז"ל, זהבה: "נשארתי לבד" • אמה של גנית צינמן ז"ל, לרה: "חיי השתנו מקצה לקצה" • מיוחד

מחר יצוין יום המאבק העולמי באלימות נגד נשים // צילום אילוסטרציה: GettyImages

לא מרימים ידיים: מחר יצוין יום המאבק העולמי באלימות נגד נשים. הוא מגיע לאחר שורה של מקרי רצח מזעזעים בישראל, בין השאר רציחתן של העובדת הסוציאלית מיכל סלה בידי בן זוגה, רצח מריה טל בידי בעלה מקסים ורצח אסתר אהרונוביץ' בידי בעלה הרופא, גיורא פראף פרי. 

על פי ארגוני הנשים, מתחילת שנת 2019 שעדיין לא הגיעה לסיומה נרצחו בישראל 13 נשים, חלק על ידי בני זוגן וחלק על ידי קרובי משפחה אחרים. מנתוני משרד הרווחה עולה כי מאז 2004 נרצחו 163 נשים על ידי בני זוגן, 50 אחוז מהן היו מוכרות לרווחה אך לא בהכרח בתקופה שקדמה לרצח או על רקע תלונות על אלימות במשפחה (נתון זה אינו כולל נשים שנרצחו על ידי בן משפחה אחר ונשים ששהו בישראל באופן לא חוקי).

הפגנת ארגוני נשים נגד אלימות מול בית של שר המשפטים בתל אביב // צילום ארכיון

כ־6,488 נשים נפגעות אלימות טופלו ב־113 מרכזים למניעת אלימות במשפחה של משרד הרווחה במהלך 2018. מנגד, רק 2,478 גברים אלימים קיבלו טיפול, ומדובר בטיפה בים ביחס לממדי התופעה. שלל תוכניות למלחמה באלימות נגד נשים אושרו בשנים האחרונות, חלקן אכן מצליחות לחולל שינוי, כמו תוכניות לתמיכה בנשים שיוצאות ממקלטים לנשים שחוו אלימות, אך חלק מהתוכניות תקועות בהליכים שונים וכלל לא תוקצבו. 

עוד בנושא: 

נועז ומטריד: המפורסמות מחפיצות גברים להגברת המודעות לאלימות נגד נשים

הבעיה היא לא בנתונים, אלא בהזנחה | דעה

• 36 שנות מאסר לרוצח הישראלית איה מסראווה באוסטרליה

• כל אישה עשירית – נפגעת עבירת מין; רובן לא מתלוננות

החשוד ברצח אשתו: "נפלט כדור"

"רק אחוז מהגברים האלימים טופל"

"גם השנה נציין את יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים בצער ובזעם על הקורבנות", סיפרה מיכל גרא־מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים, "שלוש נשים נרצחו לאחרונה, בחודש אחד, בידי בני זוגן, ומצטרפות לעשר נשים נוספות שנרצחו מתחילת 2019. הלב נשבר והאחריות הממשלתית כושלת. הרצח שלהן צריך לעמוד כל הזמן מול עיניהם של מי שאמורים היו להגן עליהן ולא הצליחו". 

לדבריה, "רצח נשים הוא קצה הקרחון של אלימות במשפחה ושליטה של גברים בנשים. אלימות מינית ומגדרית היא אמצעי יעיל, יעיל מדי, לשמר את הפער ביחסי הכוחות המגדריים, ולכן הדרך למגר אותם היא רק באמצעות מיגור אי־השוויון. אנחנו נמשיך לדרוש מהממשלה, בכל הרכב, לשים את חייהן ורווחתן של נשים הרבה יותר גבוה בסדרי העדיפויות".

הערב יוארו עשרות מבני ציבור באדום כחלק מקמפיין ויצו והרשויות המקומיות להעלאת המודעות למאבק באלימות כלפי נשים: בין המבנים שיוארו, בניין עיריית תל אביב, גשר המיתרים בירושלים, אצטדיון סמי עופר בחיפה ובניין עיריית באר שבע.

"רצית רק לטפל ולעזור לאנשים"

אחותה של מיכל סלה ז"ל, לילי בן עמי 

מיכל סלה בת ה־32 נרצחה באכזריות בביתה, לעיני בתה היונקת, בת 8 חודשים, על ידי בעלה אלירן מלול ב־3 באוקטובר בשכונת מוצא בירושלים. 

לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל, כותבת לה: "כשהצעתי לך להגיש מועמדות למשרות ניהול, ביקשת שאחדל ולא אשלח לך עוד משרות כאלה: 'אני לא רוצה להיות מנהלת, לא חשוב לי המעמד או הכסף. אני רוצה לטפל ולעזור לאנשים, אחד על אחד'. 

"היכן את, אחותי הקטנה? דווקא את, שידעת להבחין במי שעצוב, להקשיב כל כולך, לתמוך ולהגיד את המילים המחזקות והחכמות 'תהיו חזקים, אתם תצליחו לעבור את זה', היית בוודאי אומרת לנו 'הכי חשוב שתישארו מלוכדים ושתתמכו זה בזה'.

מיכל ולילי // צילום: באדיבות משפחת סלה

"נגעת באנשים והמסת לבבות של אנשים שאפילו לא הכירו אותך. אנו מוצפים באהבה ובדמעות של כל מי שאהבת, טיפלת בו וליטפת באור היפה שלך. מאז נלקחת מאיתנו, אי אפשר להתעורר מהסיוט. הרצח הוא השכמה אל תוך סרט אימה שלא נגמר.

"מה ראתה התינוקת בתוך התופת? מה אמרה מיכלי? על מה חשבה כאשר הכאיב לה האדם שאמור להיות הראשון שדואג לשלומה ולביטחונה? אני בוחרת לכתוב, כדי שיפסיקו לשתוק. שידברו ושישתפו. שיתעניינו ושידובבו. נדרש אומץ כדי לדבר, כדי לשתף, ונדרש אומץ גם כדי לשאול ולדחוף את האף. אומץ לחצות את מחסום הבושה והחששות. אבל זה אפשרי. כך, יחד, נטה את הכף אל הטוב. כי השתיקה והפחד מדשנים את שורשי הרוע. 

"כל הנשים שקמות ובוחרות לשתף, כל הגברים שקמים ובוחרים להצטרף למאבק באלימות נגד נשים - מנביטים נחמה בלב המנופץ. 

"אולי הרצח שלה יציל נפש? ואולי נפשות? האם גם במותה היא מגיעה אל נבכי הלבבות, עוזרת, מחזקת, מטפלת?" #מיכל_סלה

הביא לדפוס: יורי ילון

"לא הבנתי כמה רוע יש"

אמה של תהילה נגר ז"ל, זהבה נגר

ביום חמישי בית המשפט המחוזי גזר 19 שנות מאסר על ראאד רושרוש, שהורשע בהריגת תהילה נגר. ועתה, אמה של תהילה, זהבה נגר, כותבת לה: "יפה שלי! אני בוכה... כי נשארתי לבד. יותר לא אוכל להגיד לעצמי שבפעם הבאה אגיד לך את כל מה שאני רוצה ולא אמרתי. הלכת ורק אמרת 'ביי, אימוש'. לא ידעתי שלא תחזרי. סלחי לי שלא הבנתי כמה רוע יש בעולם.

"תהילה שלי, רציתי לספר שהמעמד בגזר הדין היה קשה ובלתי נתפס, ואם יש צדק בעולם, הוא ייענש הרבה יותר מגזר הדין הפורמלי. ילדה יפה, רכה וטהורה, שכל חטאך היה שניסית להגן עלינו מפני מפלצת שלקחה את חייך באכזריות.

זהבה נגר עם תמונה של בתה תהילה ז"ל // צילום: גיל אליהו - ג'יני

"רציתי לספר לך שבכל מפגש משפחתי את איתנו. רציתי גם לספר לך שליהי, אחייניתך, מדברת עלייך ומתגעגעת מאוד. בכל יום הולדת שלך אנחנו חוגגים לך כל החברים ובני המשפחה, ואז ליהי, הרכה בשנים, שואלת: 'אם חוגגים יום הולדת לתהילה, אז למה היא לא פה?!' וכולנו מביטים בה ושותקים.

"אני רוצה להעביר מסר לכל אדם: אל תאבדו את הקול הפנימי ואל תפחדו. יש הרבה עזרה והקשבה. אל תוותרו על חייכם וחלומותיכם בשביל אף אחד. אף אחד! אני זועקת את האובדן האכזרי של בתי תהילה האהובה למען כל אלה שניתן להציל מגורל מכאיב. עכשיו אני שוב בוכה! סלחי לי, ילדה אהובה, שלא הבנתי ולא האמנתי כמה רוע יכול להיות בעולם. אוהבת אותך לנצח, אמא".

הביאה לדפוס: עדי חשמונאי

"מאז נרצחת, חיי השתנו מקצה לקצה"

אמה של גנית צינמן ז"ל, לרה צינמן

גנית צינמן ז"ל הכירה את בן זוגה בלימודים באוניברסיטה. אחרי שנפרדו, בן זוגה רצח אותה בדקירות סכין ב־1996. 

אמה של גנית ז"ל, לרה, כותבת לה: "בלתי נתפס שעברו יותר מ־23 שנים מאז עמדנו לפני הקבר שלך. תחושתי היא שזה היה בעולם אחר שאף פעם לא יחזור למה שהיה. לא שלא הייתי חשופה לטרגדיות איומות במשפחה ובעולם כולו. אבל שום דבר לא יכול להשתוות לאובדן אכזרי וחסר פשר כל כך כמו שלך. 

"תקוותי שנצליח לשמר את זכרך בדור הזה ובדורות הבאים. אילו היו קיימים אז אמצעי התקשורת המודרניים, לא היינו זוכים למכתבים שלך. את הכי חסרה באירועים הקשים במשפחתנו ובמדינתנו. נזכרתי איך צפינו יחד בהלווית רבין. האם יכולתי לדמיין שבעוד ארבעה חודשים נעמוד אילמים בהלוויה שלך?! את היית נחרדת לדעת כמה נשים צעירות ואנשים תמימים נרצחו מאז נשחטת בסכין על ידי הרוצח, שתכנן את הכל לפרטי פרטים. 

גנית ולרה

"לצערנו, נורות אזהרה לא נדלקו גם בחלוף שנים רבות, ונשים עדיין מוצאות להורג על ידי גברים מניפולטיביים, שאין שום קשר בינם לבין רגש של אהבה או אפילו קנאה. אסור להכריז על מניע לרצח, קנאה או פחד מפרידה - זהו מתן פרס לרוצחים. 

"גנית, מאז השתנו חיי מן הקצה אל הקצה. כל מה שהאמנתי בו הפך לטפל ואף למכאיב. אחרי כל רצח אישה צעירה, אני מרגישה שאת נרצחת שוב. רק הקשר עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן מסייע לי להסיר את המסכה של 'הכל כרגיל', ובעיקר לפעול למיגור אלימות רצחנית ולסייע למשפחות. 

"את היית צריכה לזעוק היום כשהרוצח של תהילה נגר נידון לעונש מגוחך ומשפחתו התעללה במשפחתה. היית צריכה לזעוק כשנדחתה עתירת הארגון שלנו לבג"ץ. בכך ניתנה יד לקיצור עונשם של רוצחי נשים. הפעם משרד המשפטים והפרקליטות הפקירו את המשפחות ונתנו פרס לרוצחים במחטף אומלל בדיון האחרון ברפורמת עבירות המתה בוועדת החוקה בכנסת. אולי 'מזל' שנרצחת אז, והרוצח נשפט למאסר עולם על פי החוק הישן".

ארגון משפחות נרצחים ונרצחות מסייע לאנשים שאיבדו בן משפחה כתוצאה מרצח או המתה ופועל לקידום זכויותיהם. 

אל תפחדי ללכת

טליה  (שם בדוי) ממעון "בת מלך" לנשים מוכות

הכרנו בשידוך ובמהרה התחתנו. הכל קרה מהר, וכצעירה בלי ניסיון נתתי לעצמי להיסחף - ולתת לו להוביל. אמא שלי היתה היחידה שהרגישה שהדומיננטיות שלו עלולה יום אחד לפגוע בי. אני הרגשתי שהוא מגונן עלי. לאט־לאט זה השתנה. למשל, הוא אסר עלי לאכול דברים מתוקים או מה שהחשיב כלא בריא. הרגשתי שכל החיים מתנהלים רק לפי הרצונות והחשקים שלו. לא סיפרתי לאף אחד. היה לי חשוב להציג שהכל בסדר ושבחרתי נכון - גם לעצמי. 

אחד הזיכרונות שלי הוא מתקופת ההיריון. הוא אסר עלי להפעיל מזגן, ונאלצתי לסבול מהחום ומהלחות. הייתי בוכה מתסכול, ולא היה לו אכפת. כשנולד הילד הראשון, זה הביא תקווה חדשה. ריגש אותי שהוא רוצה את ההמשכיות, ורציתי לעזור לו להישאר רגוע ושמח. למרות המציאות הקשה שחייתי, הרגשתי שזו הדרך לתקן את המצב. כך נולדו גם הילדים הנוספים. אבל המצב הלך והידרדר. חיינו עם טרוריסט באצטלה של צדיק. אם הילדים הביאו ממתקים - הוא חטף להם מהיד וזרק לפח. בלילות שבת הוא היה מגיע לסעודה מאוחר, כשאני והילדים כבר כמעט נרדמים על השולחן, ומכריח אותנו להאזין לדרשות. זו אינה התעללות לפי הספר, אבל למנוע מאישה אחרי לידה לישון, ומילדים קטנטנים לאכול וללכת לישון בשקט - זה טרור רגשי. אני זוכרת את הלילה שבו הוא התנפל עלי ועל הילדים במכות רצח, ולא יכולתי עוד. לקחתי מזוודה ופשוט ברחתי. למקלט של "בת מלך" הגעתי עם הילדים, וזו היתה הפעם הראשונה בחיים שבה הרגשתי שדואגים לי באמת. היינו סוף־סוף בבית. 

היום אני גרושה, גרה בדירה עם הילדים, חזרתי לעבוד, והשמיים הם הגבול. לאישה שנמצאת בתופת שבו הייתי, אני רוצה לומר: קחי את עצמך בידיים וצאי כמה שיותר מהר. 

* הקו החם של "בת מלך": 1-800-292-333

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר