הנסיך צ'רלס ביד ושם: "אסור שהשואה תהפוך ל'עוד עובדה' היסטורית"

במוזיאון יד ושם נערך היום (חמישי) האירוע המרכזי של פורום השואה הבינלאומי החמישי - "זוכרים את השואה, נלחמים באנטישמיות". באירוע לוקחים חלק מנהיגים בכירים רבים מרחבי העולם, לצד נשיא המדינה ראובן ריבלין. האירוע ההיסטורי, שאותו ארגנו בקרן פורום השואה העולמי ויד ושם, מתקיים בכיכר גטו ורשה שבמוזיאון לרגל יום השנה ה־75 לשחרור אושוויץ ויום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה.

בפתח נאומו אמר הנשיא ריבלין: "ב-27 בינואר 1945 נפתחו שערי הגיהנום. אושוויץ המפעל הגדול ביותר בתולדות האנושות להשמדת עם שוחרר. הזוועה שהתגלתה לעייני חיילי הצבא האדום שנכנסו למחנה הייתה בלתי נתפסת. טוראי זינובי טולקאצ'ב, יהודי אמן וחייל בצבא האדום, תיאר את שראו עייניו. וכך הוא כתב, 'האדמה נאנחת בקולותיהם של הקורבנות, לא יכולתי לקרוע את עצימי מאותה חלקת אדמה מקוללת והתהום האנושית הנוראה. כל גופי הזדעזע בהתייפחות איטית', כך כתב. 'בשטח המחנה הוי מוטלות גוויות אדם, אלפים חולים וגוססים. כן, בהם גם ילדים. הרבה הרבה ילדים. שלדים ערומים למחצה - מוזלמנים. מיליון ו-600 אלף בני אדם היו באושוויץ קרוב למיליון וחצי מהם יהודים. הם כולם נשחטו".

הנשיא ריבלין המשיך ואמר: "בעיפרון, על דף נייר במחנה אושוויץ, כתב טוראי טולקאצ'ב, 'למען יזכור, למען לא יישכח'. עומדים כאן היום מלכים מנהיגים, ראשי מדינות בבית יד ושם בירושלים - למען נזכור, למען לא נשכח. בשם העם היהודי וכנשיא מדינת ישראל אני מודה לכם מעומק הלב שהגעתם לכאן. תודה על הסולידריות שלכם, סולידריות עם העם היהודי, תודה על המחוייבות שלכם לזיכרון השואה, תודה על המחוייבות לאזרחי העולם, המאמינים בחירות ובכבוד האדם. בסוף נובמבר 1943 נפגשו לראשונה בטהרן שלושת מנהיגי המעצמות שניהלו את המלחמה בגרמניה ובמדינות הציר.

"זו לא הייתה כלל ועיקר פגישה בין ידידים. זו הייתה פגישה מלאת חשדנות בין מנהיגים שתהום של מחלוקת פעורה ביניהם, אבל שלושת המנהיגים האלה בחרו כי היו מוכרחים לבחור, הם בחרו להתעלות מעל המחלוקת למען מטרה נעלה אחת: הכנעה של הפשיזם, הכרעתה של גרמניה הנאצית. הייתה זו ברית למען האנושות, ברית למען האנושיות. עבור מליוני בני אדם ובני העם שלי שנרצחו בשואה ובעבור עשרות מיליוני הנרצחים, קורבנות המלחמה. 

"בעלות הברית פעלו מאוחר מדי. לצד זאת, הם הצליחו לעמוד מול הנאצים ולהגיד, 'עד כאן'. בסופו של יום החירות וכבוד האדם, הברית למען החיים ניצחו במלחמת העולם השנייה. זה לא מובן מאליו. מה היה קורה בעולם שבו בעלות הברית לא היו מתאחדות, חלילה, עולם שבו תורת הגזע היא התורה השלטת? אפשר רק לדמיין.

"אנחנו מצייינים כאן היום גם את היכולת שהייתה לקהילה הבינ"ל אז מען מטרה משותפת, והמטרה היום, להמשיך ולפעול יחד למען הערכים המשותפים, אל מול האנטישמיות והגזענות אל מול כוחות רדיקליים והשנאה והפחד. עלינו לעמוד יחד כולנו יחד כחומה בצורה בכבוד האדם ולכבוד האנושיות".

רחבת הטקס ביד ושם // צילום: איי.אף.פי

הנשיא ריבלין הדגיש כי "העם היהודי הוא עם זוכר. אנחנו זוכרים לא מתוך תחושת עליונות, אנחנו זוכרים לא כדי להתבוסס בזכרון הזוועה או בתחושת צדק עצמי. אנחנו זוכרים כי אנחנו מבינים שאם לא זוכרים - ההיסטוריה חוזרת. לא רק בני אדם עלו בכבשן במשרפות אושוויץ. כבוד האדם, החירות, סולידריות אנושית - כל אלה עלו בעשן המשרפות באושוויץ.

"גרמניה הנאצית ניסתה להשמיד את העם היהודי מתוך תפיסת של גאולת העולם מיהודים. תורת הגזע הנאצית עלתה בחייהם של למעלה מ-60 מיליון, בני ובנות אדם. שלא נתבלבל, אנטישמיות לא נעצרת ביהודים, היא מחלה ממארת שהורסת ומפרקת חברות ומדינות מבפנים, ואף חברה ואף דמוקרטיה לא חסינה מפניה".

לקראת סיכום נאומו, אמר הנשיא ריבלין כי "מדינת ישראל איננה פיצוי על השואה. ישראל קמה לא כדי לפצות את בני ישראל על מאורעות השואה. היא קמה כי היא הבית שלנו, היא הבית של העם היהודי היא המולדת של העם היהודי. ממנה הגענו ואליה שבנו אחרי 2000 שנות גלות.

"ישראל היא דמוקרטיה חזקה וחברה גאה במשפחות העולם. לא אומה שמחכה לישועה, אלא מדינה שדורשת שותפות מלאה במאבק בגזענות, באנטישמיות הישנה-חדשה, שמתפרצת היום בצורה מדאיגה בדמות תפיסות של עליונות, טהרנות ושנאת זרים שמחלחלת ללב ההנהגה וגובה מחיר איום וחיי אדם".

ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לנאום אחרי הנשיא ריבלין ואמר: "מחנה אושוויץ וירושלים הם תהום ופסגה. אושוויץ - ההשמדה, ירושלים - התקומה. אושוויץ - השעבוד, ירושלים - החירות. אושוויץ - המוות, ירושלים - החיים. לפני 75 שנים יצא עמנו, העם היהודי, מגיא ההריגה הגדול בתולדות האנושות. הניצולים אינם שוכחים דבר, את חוסר האונים, את הסבל האינסופי, את הלהבות והעשן את השכול והאובדן. בד בבד, הם זוכרים בהכרת תודה את יום השחרור, את כניסת הצבא האדום באושוויץ, את ההקרבה העצמוה של בעלות הברית ושל החיילים והעמים כאחד.

"אני בא לכאן, עם הנשיא ריבלין והנשיא פוטין, מטקס מרגש של חנוכת האנדרטה לזכר חיילי המצור על לנינגרד. זאת רק דוגמה אחת למחיר הבלתי נתפס לניצחון על הנאצים. דווקא ביום הזה חייבים לאמר: בשביל ששת המיליונים, בני עמינו, ומיליון וחצי ילדים - שערי הגיהנום נפרצו מאוחר, מאוחר מדי. לכן, ביסוד התקומה של מדינת ישראל מונח ציווי אחד מרכזי: לא תהיה שואה נוספת. כראש ממשלת ישראל, זוהי המחוייבות העליונה שלי".

רה"מ נתניהו ורעייתו שרה, הנשיא פוטין, הנשיא ריבלין וראש עיריית י-ם משה ליאון // צילום: אי.פי.איי

רה"מ נתניהו הוסיף כי "ישראל מוקירת תודה לנצח על ההקרבה שניתנה על ידי בעלות הברית כדי להביס את הנאצים ולהציל את הציווליזציה המשותפת שלנו. בלי הקרבה זאת, לא היו ניצולים היום. אנחנו גם זוכרים שכ-80 שנה לאחור, העם היהודי התמודד עם השמדה, העולם ברובו הפנה לנו גב, השאיר אותנו לגורל המר מכל. בשביל רבים, מחנה אושוויץ הוא הסמל המושלם לרוע. הקעקועים על זרועם של אלו שעברו בשערי המחנה, מקלחות הגז שהפכו מיליונים לאפר - כל אלו הם עדויות למוות הנוראי שהאנושות יצרה. בשביל העם היהודי, אושוויץ הוא יותר מכך. הוא גם הסמל המושלם לחוסר הכוח של היהודים. זה השילוב של מה שיכול לקרות כשלאנשים שלנו אין קול, אדמה, מגן. היום יש לנו קול, יש לנו אדמה ויש לנו מגן".

רה"מ הוסיף: "העם היהודי למד הרבה מהשואה. יש לקחת ברצינות את האיומים של אלו המחפשים את השמדתנו, להתעמת איתם כשהם קטנים ומעל הכל, למרות שאנחנו תמיד מעריכים את עזרתם של חברינו - שתמיד יהיה לנו את הכוח להגן על עצמנו, בעצמנו. למדנו שישראל תמיד צריכה להיות המחליטה על גורלה.

"מדינת היהודים למדה את לקחי השואה כפי שהעולם למד. יש סימנים של תקווה, והכינוס ההיסטורי הזה הוא אחד מהם. עידן האנטישמיות והגזענות מובן היום טוב יותר. רבים מכירים באמת הפשוטה: מה שהתחיל בהרג יהודים, לא נגמר ביהודים.

"יש להתעמת עם האנטישמיות, על כל צורותיה. אנחנו מעריכים, כפי שאמר הנשיא מקרון, שאנטי ציוניות היא הצורה החדשה ביותר של אנטישמיות. אני מודאג שעדיין לא ראינו עמדה מאוחדת נגד המשטר הכי אנטישמי על הגלובוס, ששואף לפתח נשק גרעיני כדי להשמיד את המדינה היהודית היחידה.

"ישראל מצדיעה לנשיא טראמפ ולסגנו פנס שהתעמתו מול הרודנים בטהרן, שחונקים את אנשיהם שלהם ומאיימים על השלום והביטחון של כל העולם. במזרח התיכון ומעבר. 

"אני קורא לכל הממשלים להצטרף למאמצים להיאבק באיראן. בכל מקרה אני מתכוון להבטיח כי ישראל תעשה את מה שתצטרך כדי להגן על ארצה ועל אנשיה בכדי להגן על העתיד היהודי שלה. כראש ממשלת ישראל, אני מתחייב שהמילים 'לעולם לא עוד', לא יהיו סיסמה ריקה מתוכן אלא ציווי מתמיד. עם ציווי זה נמשיך את משא התקומה של עמנו".

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הצטרף לשורת הנואמים. "יש לנו חוב לעבר. אנחנו אבלים על כל קורבנות הנאצים, בהם שישה מיליון יהודים", אמר פוטין בפתח נאומו. "לפני הביקור בירושלים, קראתי חלק מהדו"חות המקוריים של קציני הצבא האדום לאחר שחרור אושוויץ. הם מתאירים כיצד פעלו מחנות המוות. לקרוא את זה היה בלתי נסבל. אנחנו מציינים 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, שם נעשו ניסויים מזוועים ונרצחו אנשים מכל הלאומים, שישה מיליון מהם יהודים. הפתרון הסופי הוא אחד הרגעים השחורים של ההיסטוריה העולמית.

"העם הסלאבי הביא לשחרור אירופה. אף אחד לא חלם על מחיר כבד כמו ששילמנו. 27 מיליון נרצחים, לעולם לא נשכח זאת. זיכרון השואה יכול להיות קיים רק ללא עיוות הזיכרון. חובת הפוליטיקאים להגן על שמם של גיבורי העבר. בשביל זה יש להשתמש בכל האפשרויות, הסמכויות וההשפעה של העולם. כל מי שנמצא כאן עוזר להגן על האמת והצדק. כולנו אחראים לכך שטרגדיות כאלה לא יחזרו. אנחנו אחראים שהדורות הבאים יזכרו את השואה ואת לנינגרד.

"אסור לפספס את סימניה של השנאה והלאומנות שמופיעות בחברות שלנו. מול תופעות אלה, אנו צריכים להתכנס, האומות המנצחות של המלחמה ולדון בבעיות העולם. אפשר לעשות זאת בכל מקום, אנחנו מוכנים לארח פורום זה. רק השבוע נפגשנו בגרמניה ודנו במצב בלוב. זה חשוב, אבל יש בעיות רציניות נוספות. חשוב שדווקא השנה נקיים שיחה זאת, 75 שנה לסיום המלחמה, ולהקמת האו"ם - כדי להבטיח את הערכים שלשמם נלחמו אבותינו".

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין // צילום: אי.פי.איי

סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס אמר בטקס: "היום אנו עוצרים וזוכרים את מה שהנשיא טראמפ קרא לו, בצדק, 'הכתם השחור בהיסטוריה האנושית'. היום אנו זוכרים מה קורה כשחסרי הכוח מבקשים עזרה ונענים ריקם. שמו של מחנה אושוויץ היה פולני, אבל הוא נמחק בניסיון הגרמני למחוק את השפה הפולנית. כששערי המחנה נפתחו מצאו שם אסירים מורעבים, ועדויות לרצח העם הנורא בהיסטוריה.

"אשתי ואני יכולים להעיד, אדם לא יכול ללכת במחנה מלבלי להיות מוצף ברגשות וצער. אי אפשר לראות את תאי הגזים, את נעלי הילדים, את השערים ואת התמונות הנשלחים למוות מבלי לשאול איך הם יכלו. אנו זוכרים את החיילים האמריקניים שנשלחו לאירופה, ואנחנו זוכרים גם את הגיבורים הלא יהודים שהצילו חיים, אלה שנקראים חסידי אומות עולם. בעידן של פחד הם הראו אומץ וזכרונם צריך להצית מחדש את הניצוץ בנו לעשות אותו הדבר. עלינו להיות מוכנים לעמוד כפי שהם עמדו, מול רוח זמנם. עלינו להיות מוכנים לחשוף את הגל העכור של האניטישמיות ולעמוד נגדו יחד. עלינו לעמוד בעוצמה כנגד הממשלה האחת בעולם שמדיניותה היא הכחשת שואה ומחיקת שואה, עלינו לעמוד מאוחדים נגד איראן".

סגן הנשיא פנס הוסיף: "היום יש לנו האחריות והכוח להבטיח שמה שאנו זוכרים לא יקרה בשנית. כשאנו מכבדים את ששת מיליון קורבנות השואה, העולם יכול רק להתפעל מעוצמת העם היהודי, שרק שלוש שנים אחרי השואה בנה את עתידו ומדינתו. אני גאה לומר, כסגן הנשיא, שארצות הברית תמיד היתה לצדכם - וכך נישאר. היום התכנסנו מכ-50 מדינות, לומר בקול אחד: לעולם לא עוד. 

"מפוגרומים, לרציחות, לגטאות, למחנות ההשמדה - העם היהודי נתלה בהבחנה שאלוהים לא ינטוש אותו ויוביל אותו לארץ המובטחת. אנחנו עדים לקיום ההבטחה הזו. זיכרון הקורבנות יהיה חרוט בלבבות האנושות. שאלוהים יברך את ישראל ואת ארצות הברית".

 

נשיא צרפת עמנואל מקרון עם הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו // צילום: אי.פי.איי

נשיא צרפת עמנואל מקרון עלה לאחר מכן לנאום, ואמר: " אני מציין את נוכחותם של שורדי השואה, בני ובנות המגורשים, חסידי אומות העולם, מוסרי העדות, שומרי האבוקה. הם מוכיחים אנושיות יום ביומו. היום לפני 75 שנה, חיילי הצבא האדום נכנסו בשערי אושוויץ בפולין הכבושה. כל אחד מכם תיאר בקולו את התדהמה שאחזה באנושות כולה. באותו רגע לא היו חגיגות ולא שמחה, אלא רק צעקה. 

"הדבר הנורא מכל קרה. כל כך הרבה איבדו הורים, כל כך הרבה הורים איבדו ילדים. דבר שלא ניתן לקרוא לו בשם ולהעלותו על הדעת. אף על פי כן, הם גברו על הרצון לשכוח, ולספר את סיפורו של הילד שבמקלט במחבוא שאל את אימו האם מותר לו לבכות, את הקבצן שבוכה את מות חברו, ילדה בת 7 שעוזבת את החיים ללא צער. אנחנו יכולים לנצור את הדברים האלה, כדי שנוכל לספר הכל לדורות הבאים.

"בארכיון היה צריך כוח עצום כדי למצוא מחדש את הפנים והשמות, לרדוף את הרוצחים. היה צריך את כל המאבקים האלה, ואני רוצה לחשוב עליהם יחד אתכם. דברים איומים קרו גם בצרפת. כולם נושאים עיניהם לירושלים. יד ושם שומר את זכרון קורבנות השואה והגבורה. יש היסטוריה מוכחת. אסור להצדיק שנאה בת זממנו.

"איזה מראה זה שכולנו כאן פועלים נגד השיכחה ללא נקמה. איזו גאווה לראות כל כך הרבה אומות פה. איתי גם נשיא גרמניה. לשמוע אותך במקום הזה מדבר על אחדות אירופה, זה הלקח שעלינו להפיק מהשואה. אנחנו עדים להיסטוריה, ואמורים להבטיח את הסדר הבינלאומי. אנו זקוקים לאחדות אירופית. כשהאנטישמיות מרימה ראש, אלימה, ואיתה חוסר סובלנות, גזענות, ושמאת זרים.

"האנטישמיות היא לא רק בעיית היהודים. בכל מקום שהאנטישמיות מופיעה, הגזענות פושטת ואין מכאן ניצחון. אנו נמצאים כאן כי מול האנטישמיות הזו אסור לוותר, באמצעות חוקים, אמירות, פעולות - בעולם המעשי וגם בווירטואלי. עלינו לתקן, שגם ילדינו ידעו דברים אלה. שלא ישובו לשנאות שחשבנו שנעלמו מהעולם. נוכחותנו ביד ושם טומנת בחובה הבטחה. כאשר אנחנו מחיים לנגד עיני בני הנוער את אותן הזוועות, אנחנו מראים שאנטישמיות היא רעל מבעבע. אני מאמין כי בחינוך נמצא החיסון, תרופת המגן, נגד האנטישמיות".

  

הנסיך צ'רלס // צילום: איי.פי

יורש העצר הבריטי הנסיך מוויילס צ'רלס אמר בטקס: "זה כבוד להיות פה בשמה של בריטניה, ולהוקיר זכרם של אלה שאבדו. להגיע למקום המקודש הזה, יד ושם, גודל רצח העם בלתי נתפס. גודל הרוע הזה, מכתו כל כך אכזרית. 

"יהודים רבים בעולם, זהו סיפורם, בין אם זה דרך חוויה אישית, או דרך הורים, סבים, קרובי משפחה שלא יכלו להכיר. אך יש גם סיפור נוסף - הסיפור האונשי הבלתי נתפס, שממנו כולנו צריכים ללמוד. שגם אם אי אפשר לתאר את הרוע, להבין אותו, אין זה אומר שאי אפשר להביסו. לכן חשוב כל כך שאנחנו נפגשים כאן, בישראל, איפה שניצולים רבים כל כך בנו את עתידם במדינה שלהם. זאת הייתה זכות בחיי לפגוש בניצולי שואה שבנו מחדש את חייהם בבריטניה, ותרמו לה רבות. הם השראה כזו גדולה. אלה ששרדו המחנות, וקיימו חיים חדשים, על ידיהם עדיין יש את המספרים שנכתבו כדי להשיל מהם את אנושיותם, אבל הם הקדישו את חייהם כדי לצאת מהסבל אל התקווה.

"שאבתי השראה מפעולתיה של סבתי הנסיכה אליס, שהצילה משפחה יהודית בעת הכיבוש הנאצי באתונה. סבתי קבורה בהר הזיתים, יש לה עץ בהר הזיתים והיא נחשבת לחסידת אומות עולם. היא מהווה גאווה לי ולמשפחתי.

"כמעט אורכם של חיים שלמים עברו מאז השואה, ומספרי השורדים מצטמצם מיום ליום. עלינו להבטיח שהזיכרון יימשך קדימה. האם גורלה של השואה להישאר זיכרון היסטורי כמו ימי נפוליאון? כך לא יהיה בזיכרונה טעם. אסור שהיא תהפוך לעוד זיכרון. עלינו לשמור על זכרונה חי, לשמור על לקחיה.

"75 שנה אחרי שחרור אושוויץ, שנאה וחוסר סובלנות עדיין מתחבאות בלב האדם, במסיכות חדשות. פעמים רבות מדי אי-הסכמות הופכות לדה הומניזציה, השונים מוצגים כזדוניים. מעשים שאסור שיקרו מבוצעים לאחרים בגלל דתם או גזעם. עלינו לשים לב לאיומים אלה, עלינו להיות נחרצים נגד זאת. אסור לנו לנוח בחיפושנו אחר הבנה. עלינו למנוע מזרעי השנאה לנבוט, ואסור לנו לשכוח שכל אדם בצלם אנוש הוא, כל אדם הוא עולם ומלואו.

"השואה הייתה טרגדיה יהודית אך גם של הונושות כולה, ואחת שעלינו לשמוע לה ולזכור לקחיה. עלינו להתחייב מחדש לסובלנות וכבוד. להבטיח שאלה שחיו בזמנים אלה יהיו אור לגויים, לדורות הבאים".

נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר // צילום: אי.פי.איי

נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר פתח את נאומו בברכת שהחיינו. "ברוך ה' שאיפשר לי להיות כאן ביום הזה", אמר הנשיא הגרמני. "איזו ברכה, איזו מתנה זו בשבילי להיות מסוגל לדבר כאן היום ביד ושם. כאן, ביד ושם, בוערת אש התמיד לזכר קורבנות השואה. 

"מקום זה מזכיר לנו את סבלם של מיליונים ואת חייהם. המקום הזה זוכר את סמואל טייטלמן, שחיין נלהב שזכה בתחרויות במכבי ורשה, ואחותו הקטנה רג'ה, שעזרה לאימה להכין את הארוחה המשפחתית לשבת. המקום הזה זוכר את אידה גולדיש ואת בנה ויליה ​​בן השלוש. באוקטובר הם גורשו מגטו קישינאו. הגרמנים גירשו אותם. גרמנים קעקעו מספרים על ידיהם. הגרמנים ניסו לבצע דה-הומניזציה, לצמצם אותם למספרים, כדי למחוק כל זיכרון מהם במחנות ההשמדה. הם לא הצליחו. סמואל ורגא, אידה ווילי היו בני אדם. וכבני אדם, הם ממשיכים לזכרנו.

"גם אני עומד לפני האנדרטה הזו כאדם - וכגרמני. אני עומד לפני האנדרטה שלהם. קראתי את שמותיהם. שמעתי את סיפוריהם. ואני משתחווה בצער הכי עמוק. סמואל ורגא, אידה ווילי היו בני אדם. ויש לומר זאת גם כאן: אלו שביצעו את הפשעים היו בני אדם. הם היו גרמנים. אלה שרצחו, אלה שתכננו וסייעו ברצח, והרבים שיישרו קו בדממה, גם הם היו גרמנים.

"הרצח המתועש וההמוני של שישה מיליון יהודים, הפשע החמור ביותר בעידן המודרני נגד האנושות, פשע זה בוצע על ידי בני עמי. המלחמה הנוראה, שגבתה את חייהם של יותר מ-50 מיליון בני אדם, מקורה בארצי. 75 שנה לאחר שחרור אושוויץ, אני עומד בפני כולכם כנשיא גרמניה - אני עומד כאן עם משא היסטורי כבד ונטל האשמה. אך יחד עם זאת, ליבי מלא הכרת תודה לניצולים על האמון החדש שניתן לנו על ידי אנשים בישראל ובעולם. נפשי מתרגשת מרוח הפיוס, רוח זו שפתחה דרך חדשה ושלווה עבור גרמניה וישראל, עבור אירופה ומדינות העולם.

"הלהבה הנצחית ביד ושם לא פוסקת. אחריותה של גרמניה לא פגה. אני עומד לפניכם, אסיר תודה על נס הפיוס הזה. הלוואי שיכולתי לומר שהזכרון שלנו גרם לנו לחוסן מפני הרע. כן, אנחנו הגרמנים זוכרים. אבל לפעמים זה נראה כאילו אנו מבינים את העבר טוב יותר מההווה. רוחות הרשע מתעוררות במסווה חדש ומציגות חשיבה אנטישמית, גזענית.

"הלוואי שיכולתי לומר שאנחנו הגרמנים למדנו מההיסטוריה פעם אחת ולתמיד. אבל אני לא יכול לומר זאת כאשר השנאה מתפשטת. אני לא יכול להגיד כשיורקים על ילדים יהודים בחצר בית הספר. אני לא יכול לומר זאת כאשר רק דלת עץ עבה מונעת ממפגע אנטישמי לבצע מרחץ דמים בבית כנסת בעיר האלי ביום כיפור. כמובן שהגיל שלנו הוא גיל שונה. המילים אינן זהות. המבצעים אינם זהים. אבל זה אותו הרוע. ונשארת רק תשובה אחת: לעולם לא עוד.

"אנו נלחמים באנטישמיות. אנו מתנגדים לרעל שהוא הלאומיות. אנו מגנים על חיי היהודים. אנו עומדים עם ישראל. כאן, ביד ושם, אני מחדש את ההבטחה הזו לנגד עיני העולם. ואני יודע שאני לא לבד. היום אנו מתחברים יחד ואומרים: לא לאנטישמיות. לא לשנאה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו