אחותי,
עשרה חודשים דמיינתי את המפגש שלנו, הפעם האחרונה שנפגשנו היתה בהודו - במשך חודשיים טיילנו וחווינו מסע קסום. כבר עשור שאנחנו לא גרות באותה מדינה, להיות איתך יום־יום היה משהו ממש מיוחד בשבילי. עכשיו את שוב בארץ, כשפגשתי אותך לא הצלחתי לעצור את הדמעות, הבית שהיה ריק כשלא היית פה - התמלא בצרחות של שמחה.
נעמה יששכר חוזרת הביתה // צילום: Newsenders
עברנו מסע נוראי, את ברוסיה, אמא בישראל ואני בארצות הברית, עד שהתאחדנו שלושתנו - זה לא היה סתם אירוע שמטלטל את החיים, אלא הדבר הכי נורא שאי־פעם קרה לנו. בתוך כל זה, ראיתי מהצד את אמא ששמרה על קור רוח ורוגע. כשהיא נכנסה לפגוש את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לא ידעתי מה לעשות מרוב לחץ, כשראיתי אותה עולה לבמה לאחר מכן (בקטע שבטח עוד תצפי בו), הלב שלי החסיר פעימה. אמא ואני הסתכלנו אחת על השנייה מרחוק, ופשוט ברגע ידעתי שהכל יהיה בסדר.
נעמה, את בטח זוכרת שלפני שבוע חגגתי יום הולדת 33, אמנם באיחור של שבוע, אבל השחרור שלך הוא מתנה - זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי. התקופה הקרובה בטח לא תהיה קלה, כולנו עדיין בטראומה, אבל אני רוצה להבטיח לך שאני כאן בשבילך, עם סבלנות אין קץ, עם החוזק שלנו - כל מה שתצטרכי את תוכלי למצוא אצלנו ובתוכנו.
נעמה, אני עדיין לא יודעת מה יקרה, מה יהיו הרגשות והתחושות של אחרי, אבל אנחנו נעזור לך, אנחנו נעטוף אותך בהרבה אהבה, וכל מה שתצטרכי את תקבלי מאיתנו. אנחנו נצא מהמקרה הזה מחוזקות, הכל יהיה בסדר. את תחזרי לחיים שלך, שיהיו חיים נפלאים בדיוק כמו שהיו קודם לכן. גם אם מבחוץ תשמעי קולות שליליים וארסיים, חשוב שלא תתייחסי. מעכשיו נקיף עצמנו בקולות טובים ובאנרגיה חיובית, כזו שתיכנס אל תוך הבית והלב שלנו - ושאר הדברים יישארו בחוץ.
נעמה, תמיד אהבנו לטייל ביחד, ואני מבטיחה לך שזה עוד יקרה. זה אולי ייקח קצת זמן, אבל אנחנו נעשה חיים, אני, את ואמא. תמיד אמרת לי שאת רוצה לבוא אלי לקליפורניה ולעשות רוד־טריפ, אני אומרת לך עכשיו שאקבל אותך בשמחה ומחכה להזדמנות הראשונה.
אוהבת אותך,
ליעד
