"התכוננו נפשית לעבור ואז הכל הוקפא"

משפחת שוורץ: "יש לנו תוכנית לכל מצב"

בנימין ושרה שוורץ תכננו את המעבר שלהם לשכונה יהודית בניו ג'רזי בשל קבלתו של בנימין, חוקר אורח במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית בפורום קהלת ויוצר הפודקאסט "השמרן: הגות פוליטית למאה ה־21", למחקר פוסט־דוקטורט במדעי המדינה באוניברסיטת פרינסטון. 

כמו כן, גם לדבורה הוצעה עבודה כמחנכת בבית הספר היהודי שאליו התקבלו הילדים, אלא שאז התקבלה ההוראה של הנשיא טראמפ שקובעת כי לא יינתנו ויזות לאנשים מחוץ לארה"ב שבאים לעבוד במדינה. 

"כבר רשמנו את הילדים לבתי ספר שם, נפרדנו מכל החברים שלנו והתכוננו נפשית לעבור ואז הכל הוקפא", מספר בנימין שמוסיף כי "בגלל המצב רשמנו את הילדים שלנו גם לבתי ספר בפתח תקווה וגם לבית הספר היהודי בניו ג'רזי בקהילה היהודית. אנחנו גם ממשיכים לשכור כאן וגם עובדים עם מתווך דירות שם". 

למזלם של בני הזוג, יש להם עבודה  בארץ. בנימין עובד בפורום קהלת ושרה ממשיכה בעבודתה כמורה, אך בוודאי שהקבלה לפוסט־דוקטורט בפרינסטון אינה דבר של מה בכך. "פניתי לאוניברסיטה אבל היא לא יכולה לעזור", מסביר בנימין, "הם את הפוסט מתחילים ב־1 בספטמבר, ואם אצליח להגיע, אני מבחינתם בפנים". לכן, לבנימין עדיין יש תקווה. "יכול להיות שבסוף רק אני אסע, אם פתאום יתקבל אישור בהמשך השנה", הוא אומר, "ברור שזה מצב של אי־ודאות, אבל אני דוגל במה שאמר בשעתו נפוליאון: 'לכל חייל צריכה להיות תוכנית עבודה לכל מצב'". 

לבני הזוג שוורץ ארבעה ילדים הרשומים למסגרות בעיר גם לשנה הבאה בגלל המצב. "אנחנו נערכים לשתי האפשרויות", מסכם בנימין, "אנו מנסים לפעול שהשגרירות תיתן לנו לטוס, כי אני הוחרגתי מהאיסור של הנשיא טראמפ ואז אולי נטוס - ויש אפשרות שזה לא ילך". 

אסף גולן

משפחת אסולין: "מקווים שהמעבר עוד יקרה"

אלירז אסולין, בן 35 נשוי ואב לילדה, הוא אחראי תשתיות מחשוב בחברת סייבריזן. ב־1 באוגוסט היה אמור אסולין להגשים את חלומו ולעבור עם משפחתו לטוקיו כדי לעבוד כאחראי טכנולוגיות בסניף היפני של סייבריזן. אסולין כבר ביצע את תהליכי הוויזה למשפחה, מכר את הרכב והריהוט ורשם אפילו את בתו בת ה־3 וחצי לגן בטוקיו. 

בעקבות נגיף הקורונה, ביפן אין כניסה לזרים - ואסולין נאלץ, בינתיים, להישאר בישראל עם משפחתו. "הייתי בביקור בסניף ביפן ושוחחתי עם מנכ"ל החברה ביפן", מספר אסולין, "הוא רצה שאני אביא את הידע הטכנולוגי שצברתי בארץ לשם והוא העביר דרך מנהל החברה בישראל את הרצון שאני אעשה את התפקיד שם". 

לדבריו, "כמובן שמחתי מאוד, כי זה משהו שרציתי מאוד. מעבר למדינה כמו יפן ועיר כמו טוקיו, חיכיתי כל כך שזה יקרה ויש תקווה שזה עוד יקרה. החברה מאוד רוצה שזה יקרה, אך ברגע שסגרו את השמיים הבנו שזה יידחה". 

בנוגע לקשיים הוא מוסיף כי "הכי קשה לנו שאנחנו 'באוויר'. אנחנו לא יכולים לרכוש שום דבר לדירה היום כי אנחנו אוטוטו עוזבים. בנוסף, אנחנו בלי רכב כי מכרנו אותו. לצד זאת, גייסו מחליפה לתפקיד שלי בארץ".

אסולין מציין כי "סייבריזן מאפשרת לי להתחיל את התפקיד ביפן 'מרחוק' מהארץ. עם זאת, זה לא אותו דבר כמו להיות בשטח, כי אי אפשר להיפגש עם האנשים בצורה הזו. זו אינטרקציה יותר מרוחקת וזה מקשה". 

לגבי הבת שלו הוא מסביר כי "היא עדיין לא לגמרי מבינה, אבל התחלנו לטפטף לה שאנחנו עוברים לבית חדש וגן חדש. הגן החדש יכול להיות בסוף גן עירייה בארץ".

היאלי יעקבי־הנדלסמן

משפחת כהן:"להישארות בשווייץ יש מחיר"

שילה ודקלה כהן גרים בחמש השנים האחרונות בציריך שבשווייץ עם שלוש בנותיהם - אופיר (6), שוהם (3) ויובל (8 חודשים). הם עובדים בבית הספר "נעם" של הקהילה היהודית בעיר - שילה בצוות הניהול ודקלה כמחנכת ומורה לעברית ויהדות. 

כאשר הגיעו לציריך היה להם ברור שהם חוזרים לארץ כשבתם הבכורה תגיע לכיתה א'. "כל החזרה לארץ כבר היתה מתוכננת", מספר שילה, "סגרנו דירה במצפה אילן, סגרנו בית ספר וגנים לבנות ועשינו את הסידורים לחזרה לארץ. החלטנו שלא משנה מה קורה - אנחנו חוזרים".

אלא שנקודה אחת בתוכנית החזרה יצרה בעיה משמעותית שבעידן הקורונה אינה ניתנת לפתרון. שילה התכוון להמשיך במשרה בציריך ולחיות על קו ישראל־שווייץ בטיסות שבועיות. 

"הצורך בבידוד בארץ מאוד הקשה, אבל עדיין ניסינו למצוא פתרון, ואז הגיע הגל השני בארץ שטרף את הקלפים", הוא מסביר, "ברגע ששווייץ ראתה את המצב בישראל, היא החליטה שכל מי שמגיע מישראל חייב בידוד של 10 ימים. זה הפך את התוכנית לבלתי אפשרית". 

בשבוע שעבר נפל הפור והוחלט על דחיית החזרה. "בהחלטה של יום אחד שינינו הכל. הבנתי שאני לא יכול לנטוש את הספינה בתקופה כזו ולעזוב את בית הספר רגע לפני פתיחת שנת הלימודים".

מדובר בצעד לא פשוט.

"יש לזה מחירים, החזרנו את הדירה שלנו ועכשיו אנחנו חייבים למצוא דירה חדשה. הקהילה פה מאוד עוזרת ותומכת ומנסים לסייע. הבת הגדולה, שחשבנו שתעלה לכיתה א' בארץ, תלמד פה בבית הספר שאנחנו מלמדים בו".

איך הילדות קיבלו את הבשורה?

"הן כבר חיכו מאוד לבוא לישראל והתרגשו, אבל ניסינו להעביר להן את זה בצורה חיובית שבגלל הקורונה נישאר עוד שנה וכולם בארץ יחכו לנו עוד קצת".

אלי ברק

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו