במשך שנים רבות האמינו חוקרים כי רק מעטים מתושבי הארץ בתקופת בית ראשון ידעו קרוא וכתוב ורק מעטי מעט, סופרים מלכותיים ובני אצולה, החזיקו בידיעה כלשהי של המילה הכתובה. כעת, מחקר פורץ דרך של אוניברסיטת תל אביב, בשילוב מומחית לכתבי יד מהמעבדה לבדיקת מסמכים מזויפים במשטרת ישראל, מציג תמונה שונה ומורכבת בהרבה. במחקר נבדקו טקסטים שנמצאו על שברי חרסים במצודת תל ערד שבדרום, והחוקרים הצליחו להסיק מחברי הטקסטים היו 12 אנשים שונים.
המחקר הייחודי, ראשון מסוגו בעולם, קובע כי בניגוד למקובל לחשוב, רבים בממלכת יהודה ידעו קרוא וכתוב, וזו לא הייתה נחלתם הבלעדית של האריסטוקרטיה וקומץ סופרים מלכותיים. יאנה גרבר, מומחית בעלת שם עולמי מהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, בחנה את שברי החרס הכתובים וזיהתה 12 כתבי יד שונים.
רמת האוריינות הגבוהה מעידה על יכולת לחבר טקסטים מקראיים, כגון יהושע עד מלכים ב׳, לפני חורבן בית ראשון בידי הבבלים. כמה אנשים ידעו קרוא וכתוב בממלכת יהודה? ומה זה אומר על מועד חיבורם של ספרים מקראיים כמו מלכים א' ו-ב'? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב נעזרו בטכנולוגיות חדישות של עיבוד תמונה ולמידה חישובית, ואף במומחית הבכירה להשוואת כתבי יד של משטרת ישראל, כדי לבחון 18 טקסטים עתיקים מהמוצב הצבאי תל ערד, שזמנם 600 לפנה״ס בערך, והגיעו למסקנה שכתבו אותם לא פחות מ-12 כותבים - ממצא המעיד כי בממלכת יהודה של אותה תקופה רבים מהתושבים ידעו קרוא וכתוב.
את המחקר הבין-תחומי המיוחד ערכו ד״ר אריה שאוס, שירה פייגנבאום-גולובין וד״ר ברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית, פרופ׳ אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה ע״ש ריימונד ובברלי סאקלר ופרופ׳ ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע״ש יעקב מ׳ אלקוב באוניברסיטת תל אביב.
״במחקר קיים ויכוח אם ספרי דברים, יהושע, שופטים, שמואל ומלכים חוברו בימיה האחרונים של ממלכת יהודה, או לאחר חורבן בית ראשון בידי הבבלים״, מסביר ד״ר שאוס. ״ונשאלת השאלה האם מדובר בחברה בעלת שכבה אוריינית רחבה, או שמא מדובר בקומץ של יודעי קרוא וכתוב?" כדי לענות על שאלה זו, החוקרים בחנו את כתבי ערד: אוסטרקונים, שברים של כלי חרס ועליהם כתובות בדיו, שנחשפו באתר תל ערד בשנות ה-60 של המאה שעברה.
תל ערד היה מוצב צבאי קטן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה, ששטחו הבנוי היה כשני דונם והוצבו בו בין 20 ל-30 חיילים. במחקר התקדימי, החליטו החוקרים לצרף את יאנה גרבר, מומחית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים ממשטרת ישראל. לאחר בחינה מעמיקה של כתבי היד העתיקים מצאה גרבר כי 18 הטקסטים נכתבו לפחות על ידי 12 כותבים ייחודיים בדרגות וודאות שונות ואשר עסקו במגוון נושאים, החל בנושאים שגרתיים, כגון פקודות הנוגעות לתנועת חיילים ולאספקת יין, שמן וקמח, דרך התכתבויות עם מבצרים שכנים, עד פקודות שהגיעו למבצר ערד מדרגים גבוהים במערכת הצבאית היהודאית.
ד"ר שאוס מבהיר כי: ״ציפתה לנו הפתעה גדולה. המומחית להשוואת כתבי יד יודעת לא רק לאתר הבדלים בין כותבים בצורה מדוקדקת יותר, אלא במקרים מסוימים גם להגיע למסקנה כי טקסטים שונים נכתבו דווקא על ידי אדם אחד, ומובן שמבחינת המסקנות, מאוד מעניין לראות מי הם הכותבים. כך, בזכות הממצאים בנינו עץ שלם של התכתבויות מהמצודה הצבאית, מי כתב למי ובאיזה עניין.
לדוגמא, באזור של ערד, אזור הספר בין ממלכת יהודה לאדום, הסתובב כוח שחייליו נקראים בכתובות 'כיתיים', ככל הנראה שכירי חרב יוונים. מישהו מטעם כוח הכיתיים, כנראה מפקד או קצין קישור יהודאי, ביקש אספקה. אז הוא כותב למחסנאי של המצודה בערד, 'נתון לכיתיים', כלומר תן לכיתיים, קמח, לחם, יין וכן הלאה. כעת, בזכות זיהוי כתבי היד, אנחנו יודעים להגיד בסבירות גבוהה שלא מדובר במפקד יהודאי אחד, אלא בארבעה מפקדים שונים לכל הפחות. נראה שבכל פעם קצין אחר נשלח להצטרף לפטרול, במשמרות״.
לדברי החוקרים, הממצאים שופכים אור חדש על החברה היהודאית ערב חורבן בית ראשון ועל הרקע לחיבור טקסטים מקראיים. פרופ׳ פינקלשטיין מוסיף כי: ״אם במקום נידח כמו תל ערד יש בפרק זמן קצר מינימום של 12 כותבים על 18 כתובות, מתוך אוכלוסיית יהודה, שמונה לפי הערכות לא יותר מ-120,000 איש, פירושו של דבר שהאוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של קומץ סופרים מלכותיים בירושלים. לפיכך, כתיבת טקסטים מקראיים לא נועדה לעיני האריסטוקרטיה בלבד. גם המחסנאי ממוצב ערד יכול לקרוא אותם״.